חולה על כדורגל - המגזין

ד״ר יובל ברק, בן 35, כירופרקט וקניזיולוג מומחה לשיקום פציעות ספורט, מאמן כח וכושר. שחקן כדורגל לשעבר. כיום חי ועובד בארה״ב. תנו לייק ברשתות: @thetrainingroomchiro

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

הבלוז של אחרי הטורניר

קימיך ומוסיאלה מאוכזבים אחרי ההדחה של גרמניה מהמונדיאל (Credit: Getty Images)

כל מי שהיה אי פעם מעורב בספורט תחרותי מכיר את ההרגשה. אתה מתכונן למשחק, תחרות, או טורניר, משקיע אנרגיה פיסית ומנטלית עצומה בהכנה ובאירוע עצמו, ימים של הכנות, אימונים, אסיפות קבוצה, מסיבות עיתונאים, אוהדים, התגייסות של הצוות המקצועי והתא המשפחתי להשגת המטרה. ואז, כשהאירוע מסתיים, האדרנלין שוכח ואתה מתעורר בתחושת ריקנות של ״מה עכשיו?״. בין אם ניצחת או הפסדת, הריק הזה שצץ בנפשו של הספורטאי הוא אמיתי ולעיתים יכול ליצור משברים רציניים. בארץ אוהבים לקרוא לזה ״נפילת מתח״ וההתייחסות לתגובות הנפשיות להצלחה אדירה או כשלון כביר לרב נעשות ברמה קבוצתית ולא כל כך מדברים על הנפש של הספורטאי האינדיבידואל. בפיפ״א קוראים לזה ה״בלוז של אחרי הטורניר״ (Post Tournament Blues) והעונה עושה רושם שהוא יכה בכדורגלנים יותר מתמיד.

שאנון לין, שוערת נבחרת סקוטנלד, שהייתה שותפה להעפלה ראשונה אי פעם של נבחרתה ליורו ולמונדיאל, חוותה משבר אישי לאחר הטורנירים. היא סבלה מהפרעות אכילה, התמכרות לתרופות ואלכוהול, וחוסר ביטחון עצמי. ״אתה במסע במשך שנים על גבי שנים. ואז סוף סוף אתה מגיע לשם. ואז, במקרה שלנו, הודחנו בשלב הבתים בשני הטורנירים. ואז זהו, זה נגמר. גם אם אתה עושה טורניר מוצלח, עדיין התהליך זהה הבנייה לקראת הטורניר, שבועות של פוקוס והכנה, ואז סיום חד ופתאומי״, אמרה שאנון, ״הגענו לטורניר עם כל כך הרבה התרגשות והודחנו לאחר שלושה משחקים. הרגשתי אבודה ומבולבלת, ושאלתי את עצמי לאורך זמן: מה זה היה?״. גם שוערת נבחרת קנדה לשעבר, סטפני ליבה, סיפרה על המשבר שעברה לאחר אולימפיאדת ריו: ״החברים והמשפחה לא הפסיקו לבקש שאביא את המדליה שלי. הכל היה סביב המדליה, לא סביבי, והתחלתי לחוש ריקנות״. סטפני זכתה בזהב באולימפיאדת טוקיו, ובארד בריו ״את עולה מחוייכת על הפודיום עם מדליה סביב הצוואר שלך ואז הכל נגמר. את פשוט חוזרת לחיים הרגילים. איבדתי את הרצון לעשות את כל מה שאהבתי. הפסקתי לבלות עם החברות שלי ולא רציתי לשחק יותר כדורגל, הכל נהיה כבד מאוד".

ליבה מתראיינת אחרי אולימפידת ריו ב-2016 (Credit: Global News)

אז מה זה בעצם הבלוז של אחרי הטורניר? מדובר על נפילה רגשית אחרי אירוע ספורטיבי גדול, כשלא ניתן מספיק זמן לעכל את החוויות האישיות שעבר הספורטאי. לרוב הספורטאי לא מקבל מספיק זמן להרגע ולהפנים את הרגשות לאחר הטורניר מה שיכול להוביל לתחושות שליליות. מדובר בתופעה טבעית ואישית מאוד ולכן טווח הזמן שבו נרגיש רגשות שליליים משתנה מאוד בין אדם לאדם. התופעה הזו לא בהכרח מוגבלת לסיום טורנירים, אלא גם לסיום עונת תחרות, גביע, קריירה וכו’.

בתום שלב הבתים של המונדיאל, יושע קימיך שיתף במונולוג כואב את תחושותיו לאחר הדחת גרמניה: ״הגעתי לנבחרת ב-2016. לפני כן, גרמניה תמיד העפילה לחצאי גמרים של טורנירים גדולים. איתי, הודחנו פעמיים בשלב הבתים של המונדיאלזה משהו שקשה לי להתמודד איתו ברמה האישית, בגלל שהכישלון דבק בי. זה היום הכי קשה בקריירה שלי ואני חושש ליפול לבור״. קשה להשאר אדישים כשקוראים את הדברים האלה מפיו של שחקן ברמה הגבוהה ביותר שמרויח מיליונים והיה שותף בכיר בתארים יוקרתיים כמו בזכייה בליגת האלופות ובאין ספור תארי בונדסליגה.

קימיך מאוכזב אחרי ההדחה מהמונדיאל (Credit: Nigel Keen)

בטווח הזמן שלאחר הטורניר שחקנים מדווחים על תחושות של ריקנות וחוסר משמעות. שחקנים מבלים שנים בהכנות ובציפייה וכל פרמטר בחיים שלהם סובב סביב המטרה. לאחר הטורניר הספורטאי צריך פתאום למצוא מטרה חדשה, לטפס לפסגה חדשה ולמצוא אתגר חדש, בין עם מדובר על החיים המקצועיים או אישיים. השחקנים מבלים תקופה ארוכה ביחד עם כל הצוות המקצועי ויש תחושה של בדידות מסויימת אחרי שהמערכת החברתית הזו משתנה בקיצוניות יום בהיר אחד. יש קושי אמיתי בחזרה לחיים ״רגילים״, אור הזרקורים, הטירוף התקשורתי ותשומת הלב מהאוהדים ואפילו מהמשפחה הקרובה נמצאים במקסימום לקראת ובמהלך הטורניר וכאשר אלו משתנים בחדות לאחר מכן יש צורך להסתגל למצב החדש.

השנה הדברים הללו מקבלים נפח גדול מתמיד כיוון שהמונדיאל הזה נעשה באמצע העונה, ללא זמן הכנה או התאוששות מספק, כאשר שחקנים יקבלו זמן מגוחך של כשבוע לפני ואחרי הטורניר עד שיחזרו לקבוצות לעוד חצי שנה של לו״ז אינטנסיבי בטירוף. בנוסף, הודות לרשתות החברתיות. אין פילטרים ואין מקום להתחבא מהתגובות והביקורות. כמה קל לספורטאי צעיר לאבד ריכוז או ביטחון עצמי בגלל כמה טרולים ברשת.

ישנה צפייה מספורטאים להיות חזקים וקשוחים. בנוסף יש תפיסה ששחקן שזכה לייצג את המדינה ומקבל על כך פיצוי כספי מכובד ביותר חייב להיות תמיד זמין, שמח ומאושר, ולהכיר תודה על ההזדמנות שניתנה לו. למרבה הצער, הדברים לא פשוטים כל כך. ספורטאים הם בני אדם וברב המקרים הם לא מקבלים את המעטפת הראויה מהסביבה. תחושות של אובדן ובלבול, ניתוק סביבתי, ותשישות פיסית ונפשית נפוצות כיום יותר מתמיד. הנבחרות והמועדונים חייבים לקחת אחריות ולספק מענה נפשי לשחקנים.

ליגת ה-NBA, כמעט כרגיל, מובילה שנות אור על ליגות אחרות. הליגה הקימה ב-2018 תכנית לבריאות נפשית למען השחקנים. כיום, הנרטיב סביב בריאות הנפש שונה לחלוטין וכוכבים גדולים דוגמאת קווין לאב, דאמר דרוזן, בן סימונס, ויאניס אנטטקומפו מדברים באופן פתוח על הנושא. אנטטוקומפו אמר פעם בצורה מבריקה ״להיות מסוגל לקחת הפסקה, לא רק פיסית, אלא מנטלית. להתרחק מהמשחק, לבלות זמן עם המשפחהלשבת על הספה ולאכול דוריטוס, להיות בטטת כורסא. אתה צריך את זה על מנת להיות מהגדולים״.

בכדורגל, בינתיים הנשים הן אלה שמקדמות את השיח, אבל אצל הגברים חייבים לבוא אחרים אחרי קימיך על מנת להביא לשינוי.


בפרק 146 דיברנו עם ד"ר אסף בלאט, פסיכולוג ספורט, על ההיבטים הנפשיים אצל ספורטאים בכלל ואצל כדורגלנים בפרט, כיצד ניתן לזהות מצוקות ומצבי קצה אצלם וכיצד ניתן לעזור. זהו פרק חשוב מאוד! מוזמנים להאזין ואף לשתף:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן