חולה על כדורגל - המגזין

כותב על תרבויות מנקודת המבט האותנטית והעמוקה שעולם הכדורגל חושף בפנינו. דרך יציעי הכדורגל הישראלי מידי שבוע וממגרשים שונים מסביב לכדור אנסה להביא את הסיפורים והאירועים יוצאי הדופן שסובבים את המשחק, ומה ניתן ללמוד מהם..

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

"מסביב לכדור" – ריקוד הניצחון

לא סופר אף אחד. ויניסיוס רוקד על הדשא אחרי עוד שער שלו (Credit: VEJA)

"תמיד התסריט נגמר בהתנצלות ו'לא הבינו אותי נכון', אבל אחזור על זה בשבילך גזען – אני לא אפסיק לרקוד."


במילים האלו בחר כוכבה הברזילאי של ריאל מדריד, ויניסיוס ג'וניור, לסיים את סרטון התגובה החריף שפרסם ברשתות החברתיות בנוגע לסערה הגזענית אליה נקלע לפני כשבוע וחצי.
אלא שגזענות כלפי שחקנים שחורים באירופה היא ממש לא סיפור יוצא דופן. ויניסיוס, שריקודו לאחר חגיגת השער שהבקיע נגד מאיורקה זכה להשוואה ל'התנהגות של קוף', הוא אפילו לא השחקן הברזילאי היחיד שספג גזענות באותו השבוע.
לעברו של חברו לנבחרת, ריצ'רליסון, הושלכה בננה במשחקם נגד תוניסיה ביום שלישי שעבר ובכך סגרו הברזילאים חודש עגום במיוחד.

ממש היום מתקיימות בברזיל הבחירות לנשיאות המדינה, שחלק מרכזי בהן הוא נושא היחס לשחורים באחת המדינות הגזעניות בעולם. שילוב האירועים הללו הוא הזדמנות מצוינת להתבונן בשינוי הדרמטי שעובר על הקהילה השחורה בברזיל. שינוי שהצמיח דור חדש של צעירים ברזילאים שחורים, כזה שויניסיוס נהפך בשבוע האחרון לפנים לשלו. 
 

ויניסיוס - לא בפעם הראשונה מגיב לגזענות"
וינסיוס. מגיב לגזענות ולא בפעם הראשונה (Getty Images)


כשויניסיוס ג'וניור נולד בחודש יולי של שנת 2000, עמד גודלה של אוכלוסיית ה-Afro Brazileros, כינוי לאוכלוסייה השחורה בברזיל, על כ-47% מכלל האזרחים.
למרות כמעט שוויון מספרי בין האוכלוסייה השחורה ללבנה במדינה, סבלו השחורים מאפליה בכל תחומי החיים. פערי שכר, חינוך, היעדרות מתפקידים בעלי השפעה ואפילו בנבחרת הכדורגל.
השחקנים האפרו ברזילאים היו אולי מספיק טובים כדי להוביל את הנבחרת ל-5 זכיות באליפות העולם, אבל עמדת המאמן נשארה תמיד לבנה.

"למרות שהאפליה הייתה מורגשת בכל תחום אנשים התביישו לדבר עליה. לדבר על גזע באותם זמנים היה נחשב לדבר מביך אפילו בין חברים ומשפחה."

כך מתארת פרופסורית בכירה לענייני חברה בברזיל את האווירה שסבבה את הנושא עד לתחילת המאה הנוכחית.
דרך מעניינת לתפוס עד כמה הייתה מעוכבת ברזיל בכל הקשור לשיוויון גזעי במדינה, ניתן לראות בהשוואה למאבק המפורסם ביותר של קהילה שחורה כלשהי בעולם – זה שהתרחש בארצות הברית.
רק בשנות ה-2000 המאוחרות שבארצות הברית כבר מכהן נשיא שחור, החלו להתרחש בברזיל שינויים משמעותיים בנושא. האבסורד מתעצם כשחושבים על כך שמתוך כלל האוכלוסייה השחורים בארצות הברית מהווים בסך הכל 14%, בעוד בברזיל מדובר על כ-51%, כלומר הרוב.


אלא שויניסיס שלנו גדל בעידן שבו דברים החלו להשתנות.
בתחילת שנות האלפיים כשויניסיוס עוד היה באמת ג'וניור, הטאבו סביב השיח הגזעי נשבר.
בבתי הספר החלו התלמידים הברזילאים ללמוד לראשונה בצורה יסודית על תקופת העבדות ועל ההיסטוריה של שורשיהם האפריקאים. בחברה הברזילאית כולה החלו לעסוק באותם פצעים היסטוריים ישנים, והנושא שגרר איתו בעבר רגשות מבוכה, התחלף בתחושת גאווה.

ב-2010 רשמה הקהילה השחורה ציון דרך משמעותי שמפקד האוכלוסין של אותה שנה הראה שחלקם באוכלוסייה חצה את רף ה-50% לראשונה, ומאז נקבע באופן רשמי – ברזיל היא מדינה עם רוב שחור.

 

הובאו למדינה בתור עבדים ונהפכו להיות קבוצת הרוב (nacla)

 

"כל עוד צבע עור חשוב יותר מבהירות העיניים, תיהיה מלחמה".
עם המשפט שמקועקע על גופו פתח וינסיוס את הסרטון שעורר רגשות חזקים במיוחד בעם הברזילאי. ואולי דרך המשפט הזה הצליח השחקן שגדל לצד השינוי הדרמטי שעברה ברזיל לבטא את רמת הסבלנות שיש לדור החדש כלפי הגזענות.
דור שכבר לא משפיל מבט אל מול הגזענות, אלא כמו שהבטיח וינסיוס, מגיב אליה, ורוקד…

כמה סמלית הייתה העובדה שהערתו הגזענית של סוכן השחקנים, פדרו בראבו, לויניסיוס הייתה דווקא כלפי ריקוד ה-funky carioca איתו חגג הברזילאי.
כפי שקרה בעבר עם הקפוארה והסמבה, כך גם הסיפור על התפתחותו של ריקוד הפאנקי נהפך לסמל מרכזי במאבקם של האפרו ברזילאים באפליה הגזעית.

סגנון המוסיקה והריקוד הזה נולד מתוך הייאוש ששרר בפאבלות העניות של ריו בשנות ה-90. באמצעות הסגנון המחתרתי הביעו האפרו-ברזילאים לראשונה את מחאתם דרך אומנות. אנשי הפאבלות שאבו השראה מסצנת ההיפ-הופ המחאתית שהתפוצצה באותם שנים בקהילה האפרו אמריקאית, ונתנו לה גוון ברזילאי מקומי.
אמנים מקומיים היו יוצאים לרחובות הפאבלה ומאלתרים בפריי סטייל על אותם ביטים מוכרים מעולם ההיפ-הופ כשהם מוסיפים להם מקצבים של סמבה, מוסיקה אפרו ברזילאית ומוסיקה אלקטרונית. השילוב של המקצב הקליט לצד הליריקה שעסקה בנושאים אקטואליים בחי הפאבלה כמו עוני פשע סמים וזנות, סחפו בהתלהבות את המעמדות הנמוכים בברזיל.

מסיבת פאנקי בפאבלות של ריו בשנות ה-90 (Pinterest)

 

הפאנקי נהפך ללהיט והחל להתפשט מהפאבלות אל ברזיל כולה, אלא שבברזיל של אותם שנים היו מי שניסו לעצור את החגיגה. הסגנון זכה לגינוי מצד האליטה הברזילאית שקראה לאסור את השמעתו במרחב הציבורי. מעל פני השטח הייתה מופנית הביקורת כלפי האופי המיני והאלים של השירים ולצורת הריקוד הפרובוקטיבית שלו. ואכן, השמעת מוסיקת הפאנקי נאסרה במקומות רבים.

אלא כמובן שהביקורת נתפסה כסוג של דיכוי המסרים המחאתיים בסגנון החדש, מה שרק הגביר את ההזדהות הרחבה שהפאנקי עורר.
ומכאן את התנופה של הפאנקי לא היה ניתן עוד לעצור.

עם השינוי שעבר על החברה הברזילאית בעשורים האחרונים נכנס הפאנקי ללב תרבות המיינסטרים בברזיל. לצלילי המוסיקה שנולדה בפאבלות רוקדים היום ברזילאים מכל המעמדות והצבעים, במה שנחשב לסגנון המוסיקה הפופלרי בברזיל.  

 

מסיבות הפאנקי של ימינו (Diario do Rio)

 

עם פרסום תוצאות הבחירות מחר יתכן ולוינסיוס וחבריו תהיה סיבה לריקוד ניצחון נוסף.


רובם המוחץ של האפרו הברזילאים מחכה להפסדו הצפוי של נשיא המדינה ז'איר בולסונרו אחרי 4 שנים קשות תחת שלטונו. מלבד העובדה שלנשיא המכהן אין אפילו מתמודד אחד ממוצא אפריקאי ברשימתו, בולסונרו נתפס מספר פעמים באמירות גזעניות קשות נגד שחורים והוא מזוהה מאוד עם האליטה הברזילאית הלבנה של דרום המדינה. מעבר לכך, מי שמוביל את המירוץ נגדו בפער ניכר הוא לא אחר מהנשיא לשעבר לולה (Lula) שכהונתו בין השנים 2011-2003 הייתה תקופתם של אותם שינויים דרמטיים במצבם של השחורים במדינה, ובשל כך זוכה לתמיכה נלהבת של הקהילה.

אז לנו נותר רק לחכות לפעם הבאה שנראה את וינסיוס רוקד על המגרש ולזכור שבריקוד הזה חוגג ויני לא רק ניצחון אישי שלו, אלא בעיקר את נצחונה של הדרך אותה עברו האפרו ברזילאים אל מול הגזענות.

 


 

בפרק ה-9 של יורוטריפ יוני מונפו דיבר על הגזענות שהופנתה כלפי ויניסיוס (החל מ-01:15):

 


 

2 תגובות

  1. מייצג ביחד עם רודריגו דור חדש של שחקנים ברזילאים שלצד הכשרון ושמחת החיים שהם מביאים לכדורגל האירופאי הם מביאים גם משהו נוסף – חריצות ,שאיפה למקצוענות ועכשיו מסתבר שגם תמיכה בקהילות שלהם ומלחמה בגזענות. 🤍🖤🤍🖤⚽️

  2. כתבה מצוינת! אוהב את השילוב המרתק והנכון בין כדורגל לתרבות. ישר כוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן