חולה על כדורגל - המגזין
כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

ושוב איתכם: מה רפא בניטס מחפש בסלטה ויגו?

תוהה איך הגיע מפסגות הכדורגל לקבוצה קטנה בספרד. רפא בניטס (קרדיט: Getty Images)
אחד המאמנים המבטיחים של תחילת שנות ה-2000 איבד את דרכו בכדורגל המודרני. תומר עתיר פותח עונת לה-ליגה חדשה עם סיפור עלייתו, נפילתו וניסיון ההתאוששות של רפא בניטס. למרות יחסיו הקשים עם ז'וזה מוריניו לאורך השנים, ייתכן שדווקא המיוחד יכול לתת תקווה לדינוזאור הספרדי.

הוא אלוף ספרד פעמיים עם ולנסיה, ואלוף אירופה עם ליברפול. הוא גם מחזיק גביע אופ"א לדורותיו עם ולנסיה וצ'לסי, הניף גביעים מקומיים עם ליברפול ונאפולי וזכה בתארים גם עם אינטר. הארון שלו מלא: פעם בתארים, לאחרונה באבק. אחרי שנים של דעיכה שבשיאן שנה וחצי ללא קבוצה, רפא בניטס חוזר לאמן. תודו שהתגעגעתם, אם בכלל זכרתם מיהו. ברוך הבא לסלטה ויגו, רפא.

החידה

כדי להבין כמה גדול היה רפאל בניטס בצעירותו, די להזכיר שאת שתי אליפויות ספרד שלו הוא קטף תוך שלוש שנים בולנסיה. מאמן אחר שחגג גם הוא פעמיים על חשבון ריאל מדריד וברצלונה, דייגו "צ'ולו" סימאונה, עשה זאת ביותר מעשור. אז איך קרה שהמאמן הספרדי, רק בן 63, נשכח כל כך מהר בדפי ההיסטוריה, כשהארגנטינאי נחשב למאמן מהטובים בעולם?

הפריצה

בניטס התחיל מלמטה וטיפס למעלה בדרך לא פשוטה. הוא גדל כשחקן במחלקת הנוער של ריאל מדריד, שם למד ש"לסיים שני לא שווה כלום. אתה חייב לנצח, לנצח, לנצח. זה חלק מהחינוך שלי". אבל אז נפצע, איבד סיכוי לקריירה מקצוענית, הלך לשחק בליגות הנמוכות וכבר למד חינוך גופני כדי להפוך למורה. ואז, שב כמאמן למחלקה בה גדל.

באמצע שנות ה-90' יצא לדרך עצמאית באימון בוגרים בקבוצות שנעו בין הליגות הראשונה לשנייה בספרד: ויאדוליד, אוסאסונה, אקסטרמדורה וטנריפה. את שתי האחרונות העלה ליגה. ההזדמנות בולנסיה הגיעה במקרה, אבל שם הכל התחבר.

כוכב עולה. בניטס על הקווים בולנסיה (קרדיט: Odd Andersen/EPA)

הרזומה הדל לא הפריע לו להוביל את מי ששנה לפני לכן הייתה סגנית אלופת אירופה לשנים גדולות נוספות. אולי להיפך. הוא פגע בשחקני הרכש כמו החלוץ מיסטה שהגיע איתו מטנריפה והסתדר גם עם כוכבים כמו השוער קניזארס. התארים עם העטלפים כבר הפכו אותו לכוכב.

זיכרונות מליברפול

בקיץ 2004 הוא נחת באנגליה. הנה, מאמן צעיר ומבטיח שהצליח מאוד בחצי האי האיברי וזכה בתואר אירופי. אם זה מזכיר לכם גם את ז'וזה מוריניו, אתם לא טועים. אבל בערך כאן הדמיון נגמר, כדי ש"המיוחד" לא ייעלב.

ליברפול שלו הייתה קבוצה טובה, לעתים מצוינת. בניטס זכה בצ'מפיונס אחרי הלילה המשוגע ההוא באיסטנבול, בגמר שתיאר כ"הטוב בהיסטוריה במונחי רגש… זה לא יכול להיות משוחזר". אחרי שנתיים הפסיד למילאן בקרב החוזר באתונה. "אם אני אומר איסטנבול", סיפר על יחסיו עם המאמן היריב דאז קרלו אנצ'לוטי, "הוא אומר אתונה… אנחנו לא מדברים על זה הרבה".

ההישג הגדול מכולם? בניטס וג'רארד אלופי אירופה (קרדיט: האתר הרשמי של ליברפול)

את אליפות אנגליה הוא לא הצליח לקחת, בניגוד לפורטוגלי והאיטלקי. ליברפול בקדנציה שלו סוכמה בבליצ'ר ריפורט כ"פשוט לא טובה מספיק". ההסבר בטור בעל הכותרת הזו, אגב, היה ששחקנים משמעותיים בקבוצה, כמו יוסי בניון, לא מספיק טובים.

אובדן הדרך?

הוא עבר לאיטליה, והחליף את מוריניו כמאמן אינטר. הטראבליסטית הטרייה, עם סניידר, מיליטו ושאר כוכבי העונה החולפת, איבדה מהקסם. "תוך שישה חודשים הוא הרס את הקבוצה הטובה באירופה", האשים בזמנו המיוחד. אחרי חגיגות הזכייה באליפות העולם לקבוצות בניטס פוטר, בתום חצי עונה. כישלון משמעותי ראשון, אפשר לומר.

גם אז, כמו לאחרונה, הוא המתין זמן רב למשרה הבאה. צ'לסי, עוד אלופת אירופה מכהנת, מינתה אותו למחליפו של די-מתאו בחורף 2012. המינוי הוגדר על ידי המועדון כ"מילוי מקום זמני": למאמן במעמדו של בניטס זאת כבר הייתה נקודה רגישה. כשחלק מהאוהדים יצאו נגדו, הוא התפוצץ. "זכיתי בליגת האלופות, באליפות העולם למועדונים, בגביע האנגלי, בסופרקאפ האיטלקי ופעמיים בליגה הספרדית. תשעה תארים, כל מה שאתה יכול לזכות בו ברמת המועדונים", התגונן מול הביקורת.

לי זה מזכיר נאום מכונן מ-2018, שאולי סימל יותר מכל את הירידה בקרנו של מוריניו אחרי עשור גדול. תבוסה 3-0 לטוטנהאם כמאמן מנצ'סטר יונייטד חייבה גם את המיוחד להצטדק, הרי יש מוניטין לשמור עליו. אז הפורטוגלי הניף 3 אצבעות ושאל עיתונאי אם הוא יודע מה זה אומר, חוץ מהתוצאה המביכה. "שלוש אליפויות. זכיתי ביותר אליפויות לבדי, מאשר 19 המאמנים האחרים ביחד. שלוש לי, שתיים להם". אם זה לא הספיק, מוריניו עזב בהפגנתיות את מסיבת העיתונאים וסינן בדרכו החוצה "כבוד… כבוד… כבוד". כמאמר השיר של מאיר אריאל: אדם צועק את שחסר לו.

בדרך למטה בניטס עוד הספיק לזכות בליגה האירופית ולעזוב את צ'לסי בתום העונה ההיא. נאפולי קפצה על ההזדמנות להביא מאמן עם רקורד של הצלחות בניסיונה לטפס למעלה. אבל, מאמן במגמת ירידה לא יכול להרים קבוצה שרוצה ללכת לכיוון ההפוך. הסגל המשובח שהיה לו באיטליה זכה בגביע, וזה בערך ההישג היחיד משתי העונות שם. כעבור כמה שנים, מאמן אחר בנה בנאפולי קבוצה מנצחת. רפא שלנו, לעומתו, לא זכה בתואר מאז עזב את דרום איטליה.

החלום ושברו

ב-2015 הכוכבים הסתדרו, ובניטס הגשים חלום: מאמן ריאל מדריד. הוא החליף שם את הידיד הוותיק, אנצ'לוטי, ותואר בתקשורת כ"איש מועדון" שנועד לחזור אליו. הוא היה אמור להביא איתו סגנון מגוון, ידע מקצועי וניסיון בעבודה עם כוכבים. ביורוספורט אפילו לא פסלו את האפשרות שהשילוב יעבוד: מהר מאוד היא נעלמה.

"בניטס כנראה היה מת-מהלך מרגע המינוי מעורר המחלוקת", ניתחו בדיעבד ב-BBC. עוד לפני כן הוא היה מושא חריף לביקורות וזוהה לעתים עם כדורגל מתגונן. במשבר הראשון שכלל רצף תוצאות רעות מעמדו התערער. במשבר השני הסוף כבר הפך לשאלה של מתי: תבוסה ביתית מהדהדת, 4-0 בקלאסיקו לברצלונה, לא הותירה לו סיכוי.

הוא איבד את אמון השחקנים וההנהלה עד שתוך חודש, שוב באמצע עונה, הוא פוטר מקבוצה גדולה. הוא לא ידע זאת אז, אבל הוא לא יחזור יותר לרמות האלה. במובן מסוים, בליצ'ר ריפורט חזו את העתיד אחרי הפיטורים הללו. "כדמות סמכותנית, כאדם שמעריך משמעת וארגון מעל הכל", כתבו, "בניטס לא התאים לאווירה של שחקנים דומיננטיים": כאלו שכדי להתמודד איתם צריך "כריזמה, דיפלומטיה ודרך לפנות גם אל דמות המתחרה וגם אל האגו שבכוכבים". סגנון התקפי מושך לא יזיק גם, ציינו.

הבעיה? "זה לא בניטס".

כבר לא אותו הדבר

רפא בניטס הפך תוך עשור וחצי מצעיר מופלא לדינוזאור שמסתובב במגרשי הכדורגל מאז שנות ה-80' עם שיטות מיושנות.

הפך למיושן מדי? בניטס בפוזה מוכרת מהשנים האחרונות (קרדיט: Mike Egerton/PA)

הוא עוד ניסה להציל את המורשת שלו ואת ניוקאסל מירידת ליגה, ללא הואיל. הוא החזיר אותה לפרמיירליג והמשיך לשנתיים בינוניות במרכז הטבלה עם קבוצה קשוחה ומשעממת. בניטס הלך לחפש את עצמו בליגה הסינית, שם אימן שנה וחצי את דליאן. מסין הלך רחוק עוד יותר מהמקורות, והחל לאמן את אברטון, היריבה העירונית של ליברפול. גם שם הוא החליף את אנצ'לוטי, גם שם נקלע למשבר, וגם משם פוטר תוך חצי שנה. אולי זה פחות כאב: אולי כבר התרגל.

שנה וחצי הוא המתין בסבלנות, ולדבריו דחה יותר מ-20 הצעות עד שהגיעה "ההצעה הכי אטרקטיבית": סלטה ויגו. הקבוצה החביבה מספרד, שחוגגת 100 כשההישג הכי גדול שלה הוא כנראה להתייצב בליגה הראשונה בספרד, נראית רחוקה שנות אור מהרזומה של בניטס. "אחד מהמאמנים המצליחים ביותר בהיסטוריה של המדינה… שמעורר יראת כבוד על הספסל", תיארו אותו במועדון.

לפחות הוא שוב בספרד, בבית. שיאו של בניטס מאחוריו, ולא נותר לו אלא לנסות לבנות את עצמו מחדש: אולי יצליח בפרויקט המעניין של הקבוצה בתכלת; אולי גם שם ייכשל; אבל אף אחד לא ייקח ממנו את המוטיבציה להדריך עוד דור של שחקנים, כמו שהוא עושה כבר כמעט 40 שנה מאז השתלב בריאל מדריד. גם אם הוא כבר לא מנצח בלי הפסקה כמו שלמד, את הכבוד מעולם הכדורגל הוא הרוויח לכמה קריירות. אל תזלזלו בו, למרות שהוא לא מיוחד. גם מוריניו התאושש וחזר לזכות בתארים אירופיים. אל תאמר נואש, רפא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן