חולה על כדורגל - המגזין

כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

להתראות, זלאטן

לכל דבר טוב יש סוף. זלאטן נפרד (קרדיט: צילום מסך מתוך האתר של מילאן)
היום הזה הגיע, איכשהו: בגיל 41, זלאטן איברהימוביץ' פורש מכדורגל. תומר עתיר נזכר בכמה אירועים מקריירה ארוכה, בועטת ומיוחדת, ובעיקר מסרב להיפרד.

לכל דבר טוב יש סוף. הקריירה של זלאטן, ניחא. כבר תקופה שהוא לא באמת משחק, התרגלנו. בדיחות זלאטן? נקווה שהן יישארו איתנו בכל זאת. אבל השערים, הרגעים, הציטוטים: את דמותו המיוחדת של זלאטן איברהימוביץ' ואת מה שעשה על מגרשי הכדורגל אי אפשר יהיה לשכוח.

אז לכבוד פרישתו של הענק השוודי, הנה כמה זיכרונות ממנו. הסדר לא בהכרח מעיד על מועדם, חשיבותם, יופיים או גדולתם. תחשבו על זה כמו מצגת לבר מצווה, שבסופה זלאטן יברך את הרב. שנתחיל?

המספרת

14 בנובמבר 2012, דקה 91. שוודיה מובילה 3-2 על אנגליה, משחק ידידות סתמי. נבחרת שלושת האריות מנסה לצאת להתקפה אבל הוויקינגים בצהוב מרחיקים את הכדור. פתאום, אי הבנה בהגנה האנגלית. הבלמים עזבו את הכדור להארט. השוער יוצא מאוחר ונוגח רע.

ממרחק 29 מטר, מצד ימין של הרחבה, זלאטן היה מוכן: זלטאן הבין. הוא קפץ למעלה באקרובטיות, שלח רגל חזקה, פגש את הכדור בתזמון מושלם ובעזרת טכניקה עילאית הקפיץ אותו בבעיטת מספרת מעל שלושה יריבים המומים. שואוקרוס על קו השער עוד ניסה להציל, ונכשל. זה שער, שער היסטורי.

זלאטן השלים רביעייה באותו ערב, וזכה בהמשך בפרס פושקאש על המהלך ההוא. "זה לא אפשרי לעשות את זה", התפאר מאמנו דאז, "זה יכול להרגיש כאילו אתה צופה במשחק וידאו". לחתן השמחה היה הסבר פשוט לשער החריג הזה. "אתה לא יכול ללמד גאונות כזאת", אמר הגאון שעשה את הלא אפשרי לאפשרי בהינף רגל.

מלך הדיבורים

לפני כמה שנים גיבורנו השוודי עמד לפגוש יריב מאיים, רדאמל "הנמר" פלקאו. "כינוי?", הוא שאל וענה בהתנשאות אופיינית: זלאטן לא צריך כינוי מרתיע, "כדי לפחד ממני פשוט תסתכלו עליי משחק". מלך המגרש הבלתי מעורער, זה מי שהוא חשב שהוא.

היה לו את העימות המתוקשר לפני כשנתיים עם רומולו לוקאקו, על השאלה מיהו מלך מילאנו. על המגרש זה נגמר בהרחקה הדדית אחרי כמה קללות ואיומים. מחוץ לדשא, הבלגי טען לכתר שלו ואת השוודי זה הוציא מכליו. "למילאנו מעולם לא היה מלך. יש להם אלוהים".

אז מי מלך מילאנו? זלאטן ולוקאקו מתעמתים (קרדיט: Claudio Villa/Inter/Getty Images)

זה זלאטן קלאסי. זה אותו הפה שהפיק את המשפט "באתי כמלך, עזבתי כאגדה", אחרי 4 אליפויות קלות בפריז. אותו האומץ של מי שלא פחד לענות אפילו למלך המקורי של מנצ'סטר יונייטד, אריק קאנטונה. הצרפתי ניסה לגמד אותו, אמר שיהיה רק "נסיך". אז הוא ענה: "לא אהיה המלך של מנצ'סטר, אהיה אלוהים". ולכו תתווכחו עם זה.

הסלאלום במדי אייאקס

השנה היא 2004, וחלוץ שוודי בן 22 מתחיל לעשות כותרות. בסוף אוגוסט, רגע לפני תום חלון ההעברות בו עבר ליובנטוס, הוא עמד לסגור את התקופה בת 3 השנים שלו באמסטרדם. למשחק נגד נאק ברדה הוא עלה כשכוכב הקבוצה שלו, רפאל ואן דר וארט המקומי, מאשים אותו שפצע אותו במכוון במהלך האימון לקראת משחק בין הנבחרות של השניים. האוהדים שרקו לו בוז וצידדו בהולנדי, למרות ש-15 שנים מאוחר יותר זלאטן המשיך לטעון שההאשמה סתמית. לא שזה משנה כבר.

אייאקס הובילה 4-1 נינוח לקראת סיום המשחק כשזלאטן קיבל את הכדור עם הגב למגרש. הוא נתן לו מכה קלה שהרחיקה אותו משחקן ההגנה שארב מאחוריו, ואז הקדים יריב אחר שהסתער לעברו. "ואז הסתובבתי וראיתי את השער". ראה, אבל הדרך אליו עוד הייתה ארוכה. זלאטן זרק את שחקני ההגנה אחד אחרי השני בשינויי כיוון מהירים, וקיצר אותה. "באם, באם באם", כמו שהוא מתאר את זה.

"פעם שיחקתי איתו, אבל לא הבנתי את זה", הוא נזכר באחד היריבים המבולבלים. "הוא אמר לי: זלאטן, חשבתי שאנחנו חברים… התנצלתי". אין פה על מה להתנצל, לדעתי. זלאטן עשה את מה שהוא יודע, והבקיע שער מהסרטים. "זה היה השער הטוב ביותר שלי", נזכר. "ואן דר וארט? התגובה שלו היא הבעיה שלו", הוסיף בדיעבד. בסוף האוהדים מחאו לו כפיים.

אוי ברצלונה ברצלונה

ב-9 משחקיו הראשונים בלה ליגה זלאטן כבש 7 שערים. כשהגיע הקלאסיקו הוא בכל זאת פתח על הספסל. תיירי הנרי, גדול לא פחות ממנו בעשור הקודם, הועדף על פניו בהרכב של פפ. החלוץ הצרפתי הוותיק "העביר את רוב המחצית הראשונה בתחנונים לקבל את הכדור", כתבו בגרדיאן על המשחק ההוא. "לרוב הוא רץ לשווא". בדקה ה-51 זלאטן החליף אותו. לא חלפו 5 דקות והוא רץ לשטח הפנוי ברחבה של קסיאס וכבש מכדור עומק מדויק. הוא היה הפתרון של פפ במשחק ההוא. אולי רק בו.

זה לא סוד שהשניים לא הסתדרו. "גווארדיולה התחיל עם השטויות הפילוסופיות שלו. בקושי הקשבתי", סיפר בבוטות. זלאטן ירד על פפ ללא רחמים. "מוריניו הוא ההיפך מגווארדיולה", אפיין מי שחווה את שניהם. "אם מוריניו מאיר את החדר, גווארדיולה מוריד את הוילונות". למה השילוב נכשל? "כשאתה קונה אותי אתה קונה פרארי", כך מתחיל המשל המפורסם בעולם על תעשיית הרכב. "אם אתה נוהג בפרארי אתה ממלא דלק יקר, מגיע לכביש המהיר ולוחץ על הגז", התפייט השוודי. "גווארדיולה מילא דלק דיזל ונסע בדרכים עקלקלות. הוא היה צריך לקנות פיאט".

פיאט? פרארי? זלאטן עם פפ (קרדיט: Getty Images)

פפ לא ידע להשתמש בו, לא העריך את ייחודו. התקופה בברצלונה הייתה הקשה בקריירה של זלאטן, הוא הודה: הוא איכזב. "עשיתי דברים אחרת, חשבתי פעמיים לפני שפעלתי". ככה מתבטאת אכזבה של גאון משוגע בשיטה מחושבת. הוא לא מצא את עצמו, הוא לא היה הוא.


בפרק החדש של יורוטריפ נפרדנו מזלאטן, אחד השחקנים הגדולים ביותר בדור האחרון. מוזמנים להאזין:


מגלה את אמריקה

"איבדתי את הזהות שלי שם", זלאטן נהג לומר על הימים בברצלונה. "אחרי זה מצאתי אותה שוב, וזה איפשר לי לכבוש את העולם". כל כובש שמכבד את עצמו טוען שגילה את אמריקה. גם על זלאטן המנהג הזה לא פסח. ב-2018 הוא עבר ל-LA.

זה היה השואו טיים שלו, במרכז השואו ביזנס. "ברוכים הבאים לזלאטן", בירך את העיר עם חתימתו בגלאקסי המקומית. "לוס אנג'לס היקרה, על לא דבר", הוסיף בחדווה, כשרכש עמוד שלם בעיתון LA Times כדי לפרסם את המשפט האחרון. במקום המושלם לאישיותו האקסצנטרית, הזלאטן שלכם חזר.

חזר לעצמו. המכתב של זלאטן שפורסם בעיתון (קרדיט: צילום מסך מאתר ה-MLS)

לא רק את אמריקה הוא מצא שם: גם את עצמו. "תודה לך גלאקסי שגרמת לי להרגיש חי שוב", זלאטן אמר ושמח לחזור למילאנו, כשהוא מנצל את הקאמבק בקריירה כדי להיות המבוגר האחראי באליפות נוספת עם הרוסונרי. "עכשיו תחזרו לצפות בבייסבול", הוא הוסיף. הרי מה יש לעשות שם בלעדיו? "רציתם את זלאטן, נתתי לכם אותו". אלוהים נתן, אלוהים לקח: זלאטן בא וזלאטן הלך.

מילות סיום

משחקו האחרון של זלאטן היה אי שם בחודש מרץ, במדי הנבחרת. במשחק הפרידה שלו ממילאן הוא בכלל לא שיחק. זה לא הפריע לטקס שהוקדש לו להיות, בזעיר אנפין, תזכורת לקריירה מפוארת שהסתיימה. זה היה מפתיע, אולי נשלף מהמותן. הוא היה מסעיר, לטוב ולרע. כמו כוכב הוליוודי הוא התהלך על שטיח אדום. והיו שם מלא עקיצות, התנשאות והומור זלאטני.

הנה כמה חלקים משעשעים בנאומו, הודות לתרגום של אסף אקרמן. למשל, הפנינה "אני מודה לעיתונאים, ממחר אין לכם עבודה בלעדיי". הייתה שם גם המחשבה על כך ש"היום בבוקר היה גשם, אפילו אלוהים בוכה". אין פילטרים לזלאטן, דבר אינו קדוש. גם לא סוכנו המת מינו ראיולה. "אם הוא היה בחיים עוד הייתי ממשיך לשחק כי הוא היה רוצה לקבל את העמלה שלו".

מינו לא שם כדי להיפרד. אם לכם זה עצוב לעשות את זה, גם בלי אובדן צ'ק שמן, תזכרו: זלאטן לא בוכה. אלה הדמעות שבורחות ממנו. הכדורגל עכשיו יהיה קצת יותר משעמם. זלאטן מרשה לבכות במקומו.

להתראות, זלאטן (קרדיט: צילום מסך מתוך האתר של מילאן)

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן