חולה על כדורגל - המגזין
כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

בופון פורש | צוות חולה על כדורגל נפרד מאגדה שהייתה באמת

נפרד מהכדורגל, והכדורגל ממנו. ג'יאנלוג'י בופון (קרדיט: @gianluigibuffon)
חברי צוות חולה על כדורגל כתבו כל אחד על הפרישה של בופון. מפתיע או לא, זה יצא דומה גם מבלי לתאם. התשוקה הבלתי נגמרת, היכולת הגבוהה, השנים הארוכות ושוער אחד בלתי נגמר שפורש עשור אחרי שזה כבר היה מתקבל בהבנה: את כל אלו היה קשה לפספס אצל ג'יג'י. להתראות, אגדה.

בחורף 95' ג'יאנלואיג'י בופון היה נער בן 17 שלבש לראשונה את מדי השוער של פארמה. אם זה לא מפחיד מספיק, מולו עמדה מילאן של זוכי כדור הזהב, החלוצים רוברטו באג'יו וג'ורג' וואה. נער הפלא שמר על שער נקי ומאז לא הסתכל לאחור. את רוב הקריירה העביר ביובנטוס, "הגברת הזקנה", אליה הגיע לראשונה בגיל 23 ועזב לאחרונה כגבר זקן בעצמו, בן 43. הוא חזר לפארמה, וכעבור שנה לא רעה כשהצהיר "אני יכול לפרוש בגיל 55", רבים האמינו לו. "חשבתי על פרישה כבר עשר שנים אבל תמיד המשכתי", סיפר בקיץ הקודם. ועכשיו זה הגיע: השוער הגדול תולה את הכפפות. צוות חולה על כדורגל מתקשה לעכל, אבל העורכים והכותבים הצליחו בכל זאת למצוא כמה מילות פרידה על מה שג'יג'י מסמל עבורם.

עוד הצלה של בופון, אחת האחרונות (קרדיט: @gianluigibuffon)

כבר קראתם את הפרויקטים המשותפים הקודמים של מערכת האתר?

 

כשאלוף העולם ירד ליגה / אופק גולסטני

כאוהד יובנטוס הדוק, תקופה אחת מבחינתי ממחישה במיוחד את גדולתו של ג'יאנלואיג'י בופון והיא הירידה לסרייה ב'. בזמנו הוא היה על אלוף העולם והשוער הכי דומיננטי שיש. הוא יכל בקלות לנטוש את הסירה וללכת למקום אחר, וכן, היו הצעות מפתות.

אלוף עולם. בופון והגביע ב-2006 (קרדיט: AP)

"אני לא יכול להסתיר שאחרי חמש שנים כאן, התפתיתי לחוויה חדשה, זו הייתה יכולה להיות מילאן, אינטר או ארסנל, ואני חושב שהייתי נוטה לכיוון מילאן", כך בופון אמר בנוגע לחשיבות המעבר.

"המועדון הזה עזר לי לנצח ואם הפכתי לאלוף עולם, זה בזכות יובה. אז כן, אני יכול להתמודד עם שנה בליגה השנייה וכן, אמנם אני אחפש לעשות משהו חדש, אז המשהו הזה הוא לזכות בתואר הסרייה B", הסביר בופון את המשמעות של יובה עבורו ולמה נשאר לבסוף.

בופון לא רק סייע ליובנטוס לעלות חזרה לליגה הבכירה, הוא גם אחר כך הוביל אותה לדרך חדשה ומלאת תארים. כאוהד של הגברת הזקנה, מבחינתי צריך לשים פסל של בופון בכניסה לאצטדיון. הוא הסיבה לכך שהכדורגל האיטלקי זה העולם שלי, ויובה בכלל.

כשיכולת ותשוקה נפגשות / ירין לילה

כשהייתי ילד, התאהבתי בכדורגל דרך שלושה שחקנים.
האחד – ראול.
השני – כריסטיאנו רונאלדו.
השלישי – איקר קסיאס.

בטורנירי ילדים בבית ספר, הפכתי לשוער. הייתה לי תשוקה לעמדה הזו. אבל תמיד, כשהייתי עוצר כדור – המחמאה הייתה "איזו עצירה של בופון הבאת". כי לא משנה כמה אתה מעריץ את נוייר, גדלת על קסיאס או היית שרוף על שמייכל – בופון הוא שם קוד.

שם קוד לעצירות. בופון בגדולתו (קרדיט: Pierre-Philippe Marcou: AFP)

שם קוד לגדולה, תשוקה ונצחיות. השוער שפורש בגיל 45, בגיל שבו שחקני כדורגל כבר הפכו מזמן למאמנים או לפרשנים – הוא נשאר על הדשא. גם כשהרסת לקבוצה שלי שערים גדולים (וגם כשלא… אהם המספרת של כריסטיאנו רונאלדו) – תמיד הערכתי והערצתי אותך. פרישה נעימה ג'יג'י.

בעצב ובשמחה, אני תמיד איתך / איציק יעקובוב

אני חושב שלדבר על היכולת של בופון כשוער זה דבר מובן מאליו – כל אדם עם הבנה בסיסית בכדורגל וזוג עיניים יכול להבין באיזה שוער ענק מדובר. בעיניי, מה שמיוחד אצל האיטלקי הענק זה הרגש למשחק. היכולת להראות שהוא בן אדם כמו כולנו – אוהד כדורגל שלא מנסה מסתיר מה הוא מרגיש, לא מול על המצלמות ולא על הדשא.

מתחילת הקריירה כילד צעיר בפארמה שרצה להגשים את החלום, ועד לפרישה יותר משני עשורים לאחר מכן כשהוא מגן על אותו הסמל, חווינו עם ג'יג'י את כל מנעד הרגשות האפשרי. משמחה מתפרצת אחרי הזכייה בגביע העולם 2006, הבכי והעצב אחרי הכישלון במוקדמות גביע העולם 2018 והריאיון העצבני אחרי ההדחה מול ריאל מדריד ברבע גמר בליגת האלופות 2018.

לא מסתיר כלום. בופון בוכה אחרי שהבין שאת מונדיאל 2018 הוא יראה מהבית (קרדיט: Getty Images)

בתקופה שהכסף מקהה מעט את הרגש, חשוב שיהיה מי שיזכיר לנו למה אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה. תודה על הכל, לעד תהיה חקוק בדפי ההיסטוריה (ומקווה שגם בעתיד) של הספורט היפה ביותר בעולם.

שוער-העל העל-זמני / תומר עתיר

מעל 100 הופעות ליגה. עשרות הופעות בגביע ובאירופה. זכייה בגביע אופ"א ובגביע האיטלקי. שוער העונה. חלק מהסגל למונדיאל ולאולימפיאדה. 9 הופעות בנבחרת. אצל כל שחקן אלו היו יכולות להיות 4 עונות טובות בקריירה: אצל ג'יג'י בופון זאת הייתה רק ההתחלה. זה בסך הכל מה שהשיג עד גיל 21 וחצי. עד שנולדתי אני, בקיץ 99'.

קיץ 23' הוא קיץ מורכב להיות בו אוהד כדורגל באמצע שנות ה-20 שלך. לראשונה בחייך, גיבורים שליווית קריירה שלמה – כאלה שחזית בפריצתם, שצפית בשיאם ושראית את התבגרותם – פורשים (הנה מה שכתבתי על זלאטן ועל פברגאס). בגיל 24 כבר נדיר לחזות בפרישתו של מי שעלה על הדשא טרם נולדת. כזה הוא בופון: נדיר.

עכשיו מסתיימת לה הקריירה הממושכת שלו, עליה הוא לא ויתר לרגע. כמו שכתב בהודעת הפרישה הקצרה, הוא נתן בה את כולו. מי שלא ראה את בופון שר את ההמנון האיטלקי, לא ראה רגש מימיו: ככה זה, כמילות השיר, כש"איטליה קוראת". בזכות הלב הענקי שלו, הדבקות באהבה למשחק, היכולת האדירה: קריירה כמו של בופון לא תישכח.

מר תשוקה / יוסי עדני

אנשים משפיעים עלינו לא רק בזכות תחום עיסוקים, אלא גם, ואולי קודם כל, בזכות האישיות שלהם. יכול להיות שהם גם הכי טובים בתחומם, אבל זה לא הכרחי. בופון הוא גם וגם. ועבורי, הוא אחד הכדורגלנים האהובים ביותר, יכול להיות שגם בטופ 3/5. ולא, אני לא אוהד יובנטוס או נבחרת איטליה, אבל בופון תמיד השאיר עליי רושם וחותם, בעיקר בזכות האהבה והתשוקה שלו למשחק.

כי אם הוא לא היה אוהב את המשחק הזה עד לשד עצמותיו, אם הוא לא היה חש תשוקה עזה למשחק הזה, הוא לא היה נשאר ביובה כשירדה לסריה ב' אחרי שזכה בגביע העולם ב-2006 והוא לא היה חוזר למועדון נעוריו לפני שנתיים ומנסה להחזירו לסריה א', כשבכיף היה יכול לעשות לביתו ולארנקו בכל מקום אחר. גם עכשיו, בקיץ הזה, כשהוא בגיל 45 וחצי, הוא ויתר על הצעות מפתות מסעודיה והחליט לפרוש מכדורגל כי אם זה לא מרגש ואתה לא מרגיש את זה עמוק בפנים, אז זה לא צריך להתעקש.

כדורגל צריך לרגש, לא? בופון על רקע אוהדי פארמה (קרדיט: @gianluigibuffon)

אה, ויש את העניין הזה של היכולת. יש כאלו שימקמו אותו בפסגה, כגדול השוערים בהיסטוריה של המשחק. אני לא אתווכח איתם בכלל, כי הוא גם היה שוער אדיר, כמעט בכל אספקט. אבל, הוא בעיקר היה דמות ואישיות אדירה וזה באמת שילוב מנצח. אפשר עוד לכתוב עוד הררי מילים עליו, אבל אני חייב לסיים, אז פשוט אסתפק בלומר לבופון תודה. תודה על כל מה שנתת, על הרגעים הגדולים, על החיוך הגדול, התשוקה הבלתי נגמרת למשחק והאהבה לדבר הענק הזה שנקרא כדורגל. תודה אגדה.

Goatkeeper / נתנאל אנדלשטיין

בופון השוער האגדי, עם קריירה נהדרת וארוכה עם ביצועים פנומנלים, עצירות מרהיבות שהדף בכל משחקיו, גרמו לו להיות אחת הדמויות הפופולריות ביותר בעולם הספורט. הוא זכה להכרה רבה ברחבי העולם, כאשר יכולותיו המופלאות וסגנון המשחק שלו היו לדוגמה והשראה לדורות הבאים. השוער נודע ביכולתו המופלאה להציל את קבוצתו משערים קריטיים וכאחד שיודע למלא את ה”רעב המקצועי” בחדר הלבשה של כל קבוצה בה שיחק.

מוביל את חדר ההלבשה. בופון חוגג עם דל פיירו (קרדיט: OLIVIER MORIN/Getty Images)

הוא שיחק ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל לאורך שנים רבות והוכיח את עצמו כאחד השוערים הטובים ביותר בהיסטוריה. כשוער, הוא הוביל את קבוצותיו לזכיות חשובות ושיאים מרשימים, כשהאמינות שלו בשער נשארה תמיד איתנה. אין כמעט בן אדם שלא יודע מי זה בופון, והוא יישאר בתודעה לנצח בזכות תרומתו לכדורגל העולמי.

להתראות, אגדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן