חולה על כדורגל - המגזין
כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

עשור לפרידה של פרגוסון ממנצ'סטר יונייטד: חלק א' – היריבויות הגדולות

שתי הבעות אופייניות: סיפוק, וכעס. אלכס פרגוסון גובר בסערת רגשות על עוד יריב (קרדיט: Martin Rickett/PA)
סדרת כתבות חדשה בחולה על כדורגל לכבוד הסקוטי המהולל, אלכס פרגוסון, שפרש לפני עשור. באולד טראפורד בטח מתגעגעים אליו, ובכל כתבה ניזכר ביחד למה. הפעם, חלק א': תומר עתיר על היריבויות הגדולות.

לפני 10 שנים קרה הבלתי-יאמן. ישויות שנדמה שמזמן הפכו לאורגניזם אחד התפצלו. 27 שנים היו יחד אלכס פרגוסון ומנצ'סטר יונייטד, עד שהמאמן הנצחי פרש בגיל 71. זה היה חתיכת מסע. בסדרת כתבות ניזכר בתחנות מהדרך המשותפת, והפעם: היריבויות הגדולות.

ליברפול

האלופה המכהנת כשפרגי מונה למאמן השדים האדומים בנובמבר 86' הייתה ליברפול. זאת היריבות שהגדירה את השנים שלו בקבוצה: גם אחרי שיחסי הכוחות התהפכו בחדות (18-7 לטובת ליברפול במאזן האליפויות לפניו, 20-18 ליונייטד אחריו), הוא לא שינה את יחסו אליה. יריבויות כאלה, כיום, כבר לא מוצאים: יחסי אהבה-שנאה של ממש.

הסקוטי היה צריך ליברפול כמקור מוטיבציה, כמתחרה שעומדת מנגד. "זה מתוך הכבוד שלי לליברפול", סיפר בריאיון מיוחד לקפטן שלו לשעבר, גארי נוויל. ליברפול הייתה ה-Team to beat, בקנה מידה היסטורי. "כשהגעתי ליונייטד", נזכר, "הייתה רק קבוצה אחת שהיית צריך לנצח כדי לזכות באליפות".

יריבות עם היסטוריה: מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול, פרגוסון נגד דלגליש (קרדיט: רויטרס)

עתיר ניסיון מההתמודדות עם היריבות הגדולות בסקוטלנד, שעל חשבונן זכה בתארים עם אברדין, הוא ידע היכן עוברת הדרך להצלחה. "זאת הייתה הכוונה שלי… לנצח אותם", קבע. "ידעתי שאם ננצח את ליברפול אנחנו בדרך הנכונה". את הדרך להצלחה, כידוע, הוא בהחלט מצא.

ארסנל וצ'לסי

מעט לאחר שהגיע לאדומים ממנצ'סטר, האדומים ממרסיסייד דעכו. לשמחתו או לאכזבתו של סר אלכס, היה צורך במתחרה חדשה. פרגי יצא לחפש יריבה ראוי, ומצא שתיים.

ארסנל של ארסן ונגר הייתה הלהיט החדש. עם שיטות ניהול מיפן, חיבור טבעי לשחקנים מצרפת ואוסף פנומנים, היא איימה על הכתר בעקשנות והביאה ניחוחות של גלובליזציה לפרמיירליג.

הצרפתי, הרבה לפני שהפך מושא ללעג, נתן פייט. 3 אליפויות ולא מעט מרוצים צמודים שהסתיימו פחות טוב מבחינתו מעידים על איכות היריבה שהוא בנה. "אין לו ניסיון בכדורגל האנגלי", אמר עליו הסקוטי כשרק הגיע. "הוא בא מיפן ועכשיו אומר לכולם באנגליה איך לארגן את הכדורגל שלהם", תהה בביקורת.

במקרה אחר, התלונן, ונגר לא כיבד את המסורת של להיפגש לכוס משקה עם המאמן היריב לאחר המשחק. "זאת מסורת כאן. יהיה נחמד מצידו לכבד אותה". לא צריך לדבר אנגלית שוטפת כדי להבין את ההתנשאות. פרגוסון ניסה להקטין את ונגר, אבל זה לפעמים גבר עליו: על הדשא, ומול המצלמות. בתקופה שהיה עצבני במיוחד סירב לדבר בתקשורת הצרפתית על "האיש ההוא".

בסוף הם נפרדו כידידים, עד כמה שאפשר, ונהנו מיחסים משופרים בערוב הקריירה. "קורה הרבה שמאמנים חדשים באים ונעלמים תוך כמה שנים", הסביר פרגי, והוסיף בציניות: "נשארנו רק שנינו, כנראה שנרכב יחד לשקיעה".

יחסים שידעו עליות ומורדות. פרגוסון עם ונגר (קרדיט: John Peters/Man Utd via Getty Images)

את היריבות עם צ'לסי נקדיש כמובן לאיש אחד: ז'וזה מוריניו. "אני מחבב את ז'וזה", סר אלכס הצהיר פעם. "אני חושב שהוא רואה את עצמו כאקדוחן הצעיר שהגיע לעיירה כדי לאתגר את השריף שמה".

כשז'וזה "אני חושב שאני מיוחד" מוריניו הגיע לפרמיירליג ב-2004, הוא אכן איתגר את שני הענקים, פרגוסון ו-ונגר. הוא היחיד שעשה זאת: בין עונות 95/96 ל-08/09, האקדוחן הפורטוגלי היה היחיד שהפריע לרצף האליפויות שהם חלקו. בדיעבד, הוא באמת היה מיוחד.

פרגי ומוריניו היו יריבים, אך העריכו מאוד אחד את השני. אולי אצל הפורטוגלי הסקוטי זיהה שהיהירות שלו מגובה בהצלחות. השניים אפילו לא הכחישו דיווחים שהשריף רצה באקדוחן כיורשו, אך זה כבר היה בדרך חזרה לצ'לסי (אל דאגה, בהמשך מוריניו ניסה לתפוס את המקום בספסלי אולד טראפורד: זה החזיק 2.5 שנים – עשירית מהזמן של הסקוטי בתפקיד).

פרגוסון ומוריניו. זה יורש זה? (קרדיט: GETTY)

חזרה לצ'לסי. עד הפרישה של סר אלכס, היא אולי הייתה המתחרה הקשוחה מכולן. בעשור האחרון שלו בתפקיד היא סיימה כסגניתו 4 פעמים בליגה, והוא שלה פעמיים. פעם אחת בלתי-נשכחת הוא ניצח אותה (ואת אברם גרנט שלנו) בגמר ליגת האלופות. היא זכתה בגביע על חשבונו. צ'לסי עשתה לו צרות, שספק אם ידע שמישהי יכולה לעשות. הוא לא ידע מה מצפה לו, ועוד יותר לקבוצתו.

מנצ'סטר סיטי

מי שהתחיל לראות כדורגל בשנים האחרונות יכול להתבלבל, כאילו כמאמר האוהדים "מנצ'סטר של סיטי". העניין הוא שבמשך כל תקופתו של פרגי יחסי הכוחות היו הפוכים לחלוטין. סיטי הייתה קבוצה בינונית ומשעממת שלא עשתה הרבה רעש. היריבות התחילה בסוף העידן של הסקוטי במנצ'סטר, כשהכסף האמירתי החל לזרום לצד השני של העיר.

בקיץ 2009 קרלוס טבס חצה את הכביש. החלוץ שהיה שותף לשתי אליפויות אדומות התקבל בברכה בצד התכלת של העיר. "Welcome to Manchester", הסיטיזנס כתבו על שלט חוצות ענקי והכריזו מלחמה על יונייטד ופרגוסון. זאת הייתה עקיצה כפולה: ברבים, ההכרזה "ברוכים הבאים למנצ'סטר" רומזת שסיטי היא הקבוצה שבאמת נמצאת בעיר, ושיונייטד שוכנת רק בפרבריה; וביחיד, הקריאה "ברוך הבא למנצ'סטר" מבהירה שמעתה החלוץ הארגנטינאי שלא היה מרוצה ביונייטד יזכה ליחס מכבד בעיר.

הוציא את פרגוסון מדעתו. השלט של קרלוס טבס (קרדיט: Dave Thompson/PA Images via Getty Images)

כשהוא שמע על השלט, המנג'ר האגדי יצא מכליו. "אלה סיטי, נכון? הם מועדון קטן, עם מנטליות קטנה", תקף בריאיון ארסי. "הם חושבים שלקחת את קרלוס טבס ממנצ'סטר יונייטד זה ניצחון. זה חומר רע", טען הסקוטי, שהיה רחוק מלסיים את דבריו. "אתה יודע מה הניצחון הגדול ביותר של סיטי? זה להביא את השחקנים האלה לשם", קבע בזלזול. "אני לא יודע אם הם יעשו איתם משהו. זה לא קל להיכנס לרביעייה הראשונה… הם עשויים שלא להצליח יותר מכך", התנבא.

זה לקח כמה שנים, אבל בסופו של דבר הכסף של סיטי העמיד אותו על טעותו. השער הדרמטי של אגוארו ב-2012, אולי הסימבולי ביותר בהיסטוריה של הפרמיירליג, היה קו פרשת המים: הוא נתן לסיטי את התואר, והיה הפעם היחידה שפרגי ראה את היריבה העירונית מעליו בטבלה מאז הקמת הליגה מחדש.

רגע סימבולי. אגוארו חוגג אליפות על חשבון פרגוסון ב-2012, ומסמן לאן ההיסטוריה הולכת (קרדיט: Manchester City FC/Getty Images)

בעונה הבאה, האחרונה של סר אלכס באולד טראפורד, הסדר הטבעי חזר: פרגי נפרד עם אליפות. אולי היה זה קשור לאדי הדלק האחרונים של המאמן והקבוצה שבנה. מאז שעזב, כולנו יודעים מי שולטת בעיר ובליגה. לא פחות מאשר מכאיבה לו הנפילה של יונייטד בהיעדרו, עלייתה של סיטי לבטח לא עושה את הפרישה קלה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן