חולה על כדורגל - המגזין
בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

הבגידה: הכדורגל האנגלי הפקיר את האוהד הישראלי

מצד ימין אוהדי ליברפול ותמיכה בפלסטין ומצד שני אוהדי מיינץ שתומכים בישראל. הבחירה ברורה (Credit: Twitter)
הכדורגל האנגלי הוכיח לנו בשבועיים האחרונים שחיי יהודים אינם נחשבים. הכדורגל האנגלי העדיף לשתוק אחרי מתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות ואתמול ליברפול וצ'לסי הוכיחו כי האוהד הישראלי שלהן לא חשוב והכסף הערבי ששולט בפרמייר ליג הוא הרבה יותר חשוב. הוא השולט. את הכאב והאכזבה מהבגידה אי אפשר להסתיר, אז לפחות מבחינתי, ואני מניח שעוד אצל רבים אחרים, סדרי העדיפויות השתנו - אני מעדיף לראות כדורגל שמכבד אותי ואת המדינה שלי. אז יאללה כדורגל גרמני!

התחלתי לראות אמש את המשחק של צ'לסי נגד ארסנל, אבל העברתי באמצע המחצית הראשונה למשחק של מיינץ נגד באיירן מינכן. זה היה למרות שצ'לסי עלתה ליתרון 0-1 והייתה הרגשה שהולך להיות בטח משחק מעניין (ובאמת היה ככה בסוף, היא עלתה ליתרון 0-2 וארסנל חזרה לקראת הסוף ל-2-2) ולמרות שבאיירן כבר הובילה 2-0 והייתה הרגשה שהולך להיות משחק לפרוטוקול (ולא באמת היה ככה, מיינץ צמצמה ל-2-1 ובסוף נגמר "רק" 1-3 לבאיירן), הרגשתי אתמול נבגד.

העדפתי לראות את ליאון גורצקה ולא את קאי האברץ. גורצקה חוגג אחרי השער שלו שהעלה את באיירן ליתרון 1-3 (Credit: Getty Images)

היה חוזה בלתי כתוב ביני לבין הפרמייר ליג. חוזה שבו אני רואה קודם כל פרמייר ליג ורק אחרי זה ליגות אחרות. בטח ובטח כשמדובר בדרבי לונדוני בין צ'לסי לארסנל או כל משחק אחרי בין שתי קבוצות טופ 6. החוזה הזה לא התבטא רק בקדימות זמן הצפייה שלי כאוהד כורסה, אלא גם בתור יוצר תוכן ופודקאסטר. אין ספור פוסטים וכתבות עלו בדף הפייסבוק, ערוץ הטלגרם ובאתר של חולה על כדורגל. מרבית הפרקים של חולה על כדורגל – הפודקאסט שעסקו בענייני השעה היו על הפרמייר ליג, בין אם זה סיקורי משחקים ומחזורים, הכנה למשחקים גדולים או בין אם זה ספיישלים על קבוצות. הפרמייר ליג, בתור הליגה הטובה בעולם, קיבלה את מירב תשומת הלב והסיקור שלי.

אבל משהו בחוזה הבלתי כתוב הזה נשבר. אני חש נבגד ואמנם בחיים האמיתיים זכיתי לא להיות נבגד, בטח ובטח שלא בצורה הזו, אבל הנה, בעולם הכדורגל, אני חש נבגד ע"י הליגה שהיללתי יותר מכולן, שאהבתי יותר מכולן. ולא, אין לי קבוצה מועדפת בליגה. אני מסמפט מאוד את מנצ'סטר סיטי, אבל בעונה שעברה, רציתי גם שארסנל תיקח אליפות. אני מעריץ את העבודה והאסטרטגיה של ברייטון, אבל גם את של סיטי וליברפול. אהבתי לאהוב את הפרמייר ליג, ועכשיו האהבה הזו בגדה בי. משהו בחוזה הבלתי כתוב הזה נשבר, וגם משהו בתוכי.

"כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים" כתוב בספר דברים ונראה שהכסף הערבי עיוור את האנגלים, והם חכמים מאוד. הם יודעים כי הם אינם יכולים לצאת כנגד הטרור החמאסי ולעמוד לצד ישראל, כי זה יפגע בהכנסות של הליגה ושל הקבוצות. הפרמייר ליג, זו שהפכה לא רק לליגה הטובה בעולם, אלא גם לעשירה בעולם (לפחות עד לכניסת הסעודים למשחק), לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה. היא פשוט עמדה בצד של הכסף. גיא אוליאל, אוהד ארסנל ומי שהיה בין המובילים של הקמפיין של אוהדי הקבוצות האנגליות בישראל כנגד השתיקה המבישה של הכדורגל האנגלי, הטיב לבטא את זה אתמול בטוויטר: "אם הייתם יודעים כמה אנשים, נקרא לזה, יודעי דבר, אמרו לי השבוע 'שמע בשיחות סגורות הם 100% אתכם' ולא מבינים שזה אפילו מעצבן יותר. הפחד להרגיז את הכסף הערבי, המחשבה שאיזה אינדונזי שיכתוב משהו כועס בטויטר מפריע להם יותר מבחורה שאנסו ורצחו אותה או תינוק שנחטף, זה משהו שמשאיר בלי מילים".

השתיקה של הכדורגל האנגלי באי גינוי של מתקפת הטרור של חמאס ובתיאור המצב כסימטרי (איך אפשר לעזאזל לייצר סימטריה בטבח של תינוקות, נשים וזקנים וחטיפה שלהם?) הייתה מבישה ומגעילה, אך מה שקרה אתמול במגרשים באנפילד ובסטמפורד ברידג' עוד לפני תחילת המשחק היו פשוט הקש ששבר את גב הגמל.

עוד במהלך השבוע שעבר התקבלה החלטה ע"י הפרמייר ליג לא לאפשר להכניס לאיצטדיונים דגלי ישראל ופלסטין. בפועל מה שקרה, היו דברים קיצוניים הרבה יותר מכך. באנפילד, בדרבי מול אברטון, רצו אוהדי ליברפול ישראלים להנציח 4 אוהדים שנרצחו במתקפת הטרור של חמאס – רועי מונדר, נטע אפשטיין, יובל יפה ואורי טשרניחובסקי הי"ד, אבל רגע אחרי שהשלט נתלה, הוא הורד ע"י המאבטחים והוא הוחזר רק אחרי שהתחייבו להוציא אותו מהאיצטדיון.

ומה שעוד יותר מרתיח היה שדגלי פלסטין הונפו ביציעי אנפילד במהלך המשחק ואף הונף שלט: "למען השם הצילו את עזה." שלט פשוט, ללא שום סממן פוליטי או דגל ישראל למען זכרם של אוהדי הקבוצה, לא. דגלי פלסטין ודגל שקורא להציל את עזה, כן. אם אני חש נבגד אחרי אתמול, אני מתאר לעצמי שרוב אוהדי ליברפול מרגישים הרבה יותר רע. עד כמה רע? רותם זמורה, אוהד הקבוצה שפרסם את הציוץ הנ"ל, כבר עבר לעודד את היריבה העירונית וכמוהו גם לא מעט אחרים, אברטון – שכן תנציח באופן מיוחד את בני משפחת קוץ, אוהדי הקבוצה שנרצחו במתקפת הטרור, במשחק הבית הבא של הקבוצה מול ברנלי.

דגלי פלסטין והשלט "להציל את עזה" ביציע באנפילד (Credit: Twitter)

מה שקרה בסטמפורד ברדיג' לפני המשחק לא פחות גרוע ממה שקרה באנפילד. עומר כהן, אוהד צ'לסי שהלך למשחק יחד עם אביו, רצה לקנות חולצה של צ'לסי ולהוסיף את הכיתוב "Am Israel" ואת המספר "18", כלומר "עם ישראל חי", אך בחנות המועדון לא אפשרו זאת וישנו איסור מפורש להדפיס על שום דבר את המילה "israel".

אי אפשר לכתוב ישראל על חולצה. הסטורי של עומר כהן (קרדיט: האינסטגרם של עומר כהן)

יתרה מכך, ביציעי סטמפורד ברידג' ישנו שלט שקיים כבר למעלה מ-8 שנים של ארגון האוהדים הישראלי של המועדון. בעקבות האיסור של הנהלת הליגה להכניס דגלי ישראל לאיצטדיונים, בהנהלת המועדון פנו לארגון והודיעו להם כי השלט חייב להיות מוסר ואף הציעו להם להכין על חשבונם דגל חדש ללא המגן דויד ולתלות אותו עד שהעניינים יירגעו. בארגון כמובן סירבו לכך.

תחושת הבגידה שלי ושל האוהד הישראלי מוצדקת ומובנת. הכדורגל באנגליה העדיף לשתוק לנוכח מתקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה של האנושות ויתרה מכך, נעשו צעדים קיצוניים כנגד אוהדי הקבוצה הישראליים שלו (ואפילו לא הזכרנו את טוטנהאם "היהודית", שבמדיה משחק ישראלי, מנור סולומון, והבעלים שלה יהודי, דניאל לוי, שביקשה לא להכניס דגלי ישראל למשחק ביום שני מול פולהאם והודעת "הגינוי" שלה הייתה מבישה). במקרה אז אני אעדיף לראות כדורגל שמכבד את הצד הנכון של האנושיות, את הכדורגל שעמד לצידינו בזמנים הכי קשים שידעה המדינה, את הכדורגל שאוהדיו תומכים בנו ללא קשר לגודל הקבוצה ובאיזו ליגה היא משחקת. אני אעדיף לראות כדורגל גרמני.

אוהדי מיינץ, ששחררה את אנואר אל-גאזי שהעלה פוסט אנטישמי, עם תמיכה בלתי מסוייגת בישראל – "עם ישראל חי":

זה לא אומר שלא אראה כדורגל אנגלי יותר, זה פשוט אומר שסדרי העדיפויות שלי בזמן הצפייה שלי וביצירת התוכן השתנו. והאמת? זה לא בהכרח שאהנה פחות. הכדורגל הגרמני, זה שמכבד אותי ואת כל עם ישראל, הוא כדורגל נהדר ואיכותי.

אז יאללה גרמניה!


מוזמנים להאזין לפרק עם אדם להב מפוסבאל על התמיכה הבלתי מסוייגת של גרמניה והכדורגל הגרמני בישראל, הסיפורים מאחורי המועדונים והצעדים שלהם והסיבות לכך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן