חולה על כדורגל - המגזין
כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

שלא ירבו כרימון: שחקני ההתקפה שהתפספסו בצ'לסי, חלק 2

קצרה היריעה מלתאר את גודל האכזבה. רומלו לוקאקו (קרדיט: Getty Images)
שנה חדשה היא הזדמנות לבחון היכן טעית ואיך תוכל להשתפר. להפוך את הלימון ללימונדה, את הזנב של הדג לראש, את הרכש הכושל מהעבר לעסקאות מוצלחות יותר. שני עשורים תחת הבעלים היהודי אברמוביץ' לא עזרו לצ'לסי להפנים את זה, כנראה. תומר עתיר בכתבת המשך על רצף הכישלונות בבחירת שחקני ההתקפה. והפעם, העשור השני: פלקאו, ורנר, האברץ ואחד רומלו לוקאקו. נאחל לצ'לסי שנה טובה ומלאה בהחלטות נבונות יותר.

בחלק הראשון נזכרנו בכמה פספוסים גדולים שצ'לסי רכשה בחלקו הראשון של עידן אברמוביץ'. עם סוף חלון ההעברות, זה היה ניסיון להזהיר את הבעלים החדש והפזרן לא פחות, בוהלי. לא בטוח שהוא שמע, לא בטוח שהוא יישמע: מסורת, כמו בחגים, זאת מסורת. ועדיין, הנה כמה שמות נוספים שהוא יוכל רק לקוות לא להוסיף אליהם עוד כמה שחקנים מכספו שלו. לרכוש או לא לרכוש? אולי כאן זאת לא שאלה. חלק ב', מתחילים.

השמות הנשכחים

הרשימה ארוכה. אם לא מתאמצים קשה לזכור את כולם. טוב שיש את גוגל שיזכיר לנו כמה פספוסים שחמקו, אולי, תחת הרדאר. הרשת לא שוכחת: הרשת מלאה בסרטוני "פספוסים". השחקנים הבאים יכולים להיות מוגדרים ככאלו בכל הנוגע לקשר הלא משמעותי שלהם עם צ'לסי.

רדאמל פלקאו, "אל טיגרה", היה מהחלוצים המפחידים ביבשת. בפורטו, באתלטיקו מדריד ובמונאקו הוא כבש יותר מ-150 שערים בארבע עונות וחצי. תוסיפו לזה שתי זכיות רצופות בליגה האירופית כמלך שערים, כמה גביעים ואת הטרבל עם פורטו, כדי להבין את גודל המכה בפציעתו הקשה ב-2014. פלקאו פספס את המונדיאל ואז גם התקשה לחזור לעצמו במנצ'סטר יונייטד. ואיכשהו, בצ'לסי הוא הצליח לרדת נמוך אפילו יותר. בעונת ההשאלה ממונאקו מצא את הרשת רק פעם אחת: בגיל 30, היה נדמה שהקולומביאני כבר לא יחזור לעצמו. מונאקו סברה אחרת, החזירה אותו לסגל ונתנה לו אמון ואת סרט הקפטן. בעונת 2016/17, יחד עם אמבפה, ברנרדו ושאר החבורה המלהיבה, הקבוצה מהנסיכות הקטנה קרעה את אירופה ואת צרפת. זאת הסיבה העיקרית שפלקאו מוזכר כאן: הוא היה ענק לפני צ'לסי, וגם אחריה התאושש עם 70 שערים בשלוש עונות במונאקו. רק בקור הלונדוני הנמר נמנם.

חצי שנה מנומנמת בקריירה גדולה. פלקאו (קרדיט: Adam Davy/PA)

מישי בטשואי הבקיע יותר שערים בנבחרתו מאשר בצ'לסי, למרות שהשתייך לאחרונה במשך שש שנים, שיחק במדיה שנתיים וחצי ולבש את מדיה פי אחד וחצי פעמים. מדהים שגם על מי שמדורג שביעי בשערים עבור בלגיה (27 כיבושים, שער כל 94 דקות), הבלוז הפסידו כ-30 מיליון יורו. ב-2016 הוא נחת בסטמפורד ברידג' כהבטחה גדולה תמורת 39 מיליון, אחרי עונה של 23 שערים במארסיי: בנקודה הזו מי שיגיד שהדרך נסללה עבורו להיות היורש של דרוגבה יגיד זאת על אחריותו בלבד. משם והלאה דברים לא הסתדרו לו. הוא הושאל לכל קצוות אירופה: לדורטמונד, לוולנסיה, לפאלאס (פעמיים) ולבשיקטאש. עד שבלונדון התייאשו – לא ברור למה, בחלק מהעונות היו לו מספרים מעולים – והוא נמכר במחיר מבצע לפנרבחצ'ה שם הוא מתחיל לחזור לעצמו.

תוצרת צפון אירופה

אם לפספס שחקני התקפה זאת המומחיות של הבלוז, נראה שהם מתקשים במיוחד בכל הנוגע לאזור גיאוגרפי מסוים. אלו הגבינות, הבירות, ההבדל הסגנוני בין ליגות? בצ'לסי ישמחו לגלות את התשובה.

כריסטיאן פוליסיק היה אמור להיות הדבר הכי טוב שיצא מהעיירה הקטנה הרשי, פנסילבניה, מאז השוקולדים של הרשי'ס. בגיל 19 הוא כבר נבחר לכדורגלן השנה במולדתו והיה בדרך הבטוחה להיות אחד הגדולים אי-פעם לקרוא למשחק "soccer". לפני שמלאו לו 21 נחת בלונדון תמורת 64 מיליון יורו ששולמו לדורטמונד בה גדל ובמדיה רשם כבר שלוש עונות מבטיחות. העונה הראשונה הייתה טובה, אבל שם הוא נעצר. "הוא לעולם לא יגיע לאותם הגבהים שוב", תיארו זאת ב-Goal. לא מעט פציעות פגעו בו, ובכל פעם שהוא עלה על הדשא הוא התאפיין יותר ויותר בפזיזות ובחוסר תכליתיות מאשר בקלילות ובקטלניות. השוקולד איבד טעמו המתוק, והילד מהרשי נמכר למילאן כעבור ארבע עונות בהן היה מעורב בפחות מ-50 שערים תמורת 20 מיליון יורו. לשמחתו, הוא חוגג החודש 25, ויש לו לא מעט שנים להתאושש. למוניטין של צ'לסי, כך או אחרת, זה כבר לא יועיל.

טימו ורנר מוכר לכל שחקן פוטובול מנג'ר עוד מאז היה תלמיד תיכון וחלוץ מבטיח באקדמיה של שטוטגרט. צ'לסי ראתה שההבטחה מתחילה להתממש אצל לייפציג ורצתה לעצמה (גם ליברפול וקלופ התעניינו) את הסילון בעל פני התינוק. 53 מיליון יורו שולמו ללייפציג עבור מספר 11 החדש בסטמפורד ברידג', שאפילו לרגע לא הצדיק את לבישת החולצה המזוהה עם דידייה דרוגבה. 23 שערים בשנתיים זה מאזן גרוע גם אם מתחשבים בגיל צעיר, קשיי התאקלמות ושלל תירוצים נוספים. זה הספיק לבלוז כדי להבין שהסילון איבד את הכנפיים, שהוא כבר לא ימריא. הם שלחו אותו לפני שנה לחפש אותן חזרה אצל הקבוצה של ענקית המשקאות רד בול במחיר מבצע, 20 מיליון. הפסד כספי אדיר, ופוטנציאל-על שאולי כבר לא יתממש.

סילון ללא כנפיים. ורנר מאוכזב (קרדיט: Getty Images)

חכים זייך עשה הכל לפי הספר. צעד אחר צעד, הוא הלך בדרך הנכונה: טיפס מהירנביין החביבה, דרך טוונטה המוכרת, עד לאייאקס המצליחה. ואז הוא הגיע למדרגה מעליה לא הצליח לעבור – צ'לסי. ב-2020 אברמוביץ' פירק עוד חתיכה מהפאזל של הסמי-פיינליסטית מליגת האלופות 2019 תמורת 40 מיליון יורו. כעבור שלוש שנים, בהן רשם מעורבות בפחות מ-30 שערים ומיעט לשחק (כ-5,300 דקות סה"כ), הושאל לגלאטסראיי בינתיים. אולי בתורכיה הקוסם המרוקני הדקיק ימצא את שוב את הטאץ' שאפיין אותו בהולנד: אנגליה הייתה גדולה עליו בכמה מידות.

קאי האברץ היה ילד בן 21 כשצ'לסי רשמה ללברקוזן צ'ק בסך 80 מיליון יורו עבורו. כשמדובר בשחקן התקפה גרמני גבוה לו ארבע שנות ניסיון – שתי האחרונות עם מעורבות ביותר מ-20 שערים בכל אחת – אולי היה שם פוטנציאל. מה שבטוח, בסטמפורד ברידג' הוא לא התקרב להתממש. למעט השער שהביא לאברמוביץ' את הגביע עם האוזניים הגדולות בפעם השנייה, הרומן של האברץ והכחולים לא יצר הרבה זיכרונות טובים. "הגרמני הבינ"ל הוא אחד השחקנים המסקרנים במשחק", כתבו עליו ב-Goal בניסיון לפענח את הסיבות של ארסנל לקנות את "הפלופ של צ'לסי", בכתבה שנקראת "מה חושבים בארסנל?!". הרי מדובר, כתוב שם, בשחקן ש"מפורסם בסיומת רעה ובהיעדר עמדה קבועה". צ'לסי לא קיבלה ממנו את התפוקה המצופה: שלוש עונות בהן היה מעורב רק ב-47 שערים הספיקו לבלוז כדי למכור אותו ליריבה העירונית תמורת 75 מיליון יורו. ההפסד הכספי קטן, אבל האברץ גרם לכל כך הרבה תפיסות ראש ביציעי הצד הכחול של לונדון שהוא חייב לקבל פה מקום. בכל מובן מילולי, מדובר בפספוס ענק.

"מפורסם בסיומת רעה ובהיעדר עמדה קבועה". האברץ (קרדיט: האתר הרשמי של צ'לסי)
בקטגוריה משל עצמו

רומלו לוקאקו יזכה כאן למקום של כבוד, כבוד כפול בזכות הפעמיים (בינתיים) בהן צ'לסי פספסה אותו. ב-2011 הוא היה ילדון מוכשר שקרע את הליגה הבלגית והגיע תמורת 15 מיליון יורו. עונת התאקלמות של 12 הופעות ו-0 שערים לבן ה-18 הוליכו אותו להשאלה ראשונה. 17 שערים בברומיץ' הגדילו את הביקוש לנער. בתחילת העונה אצל מוריניו (הזכור לנו מחלק א') הוא עוד שותף, אך גורלו נגזר כשהחטיא פנדל מכריע שעלה בתואר הסופרקאפ האירופי. גם אברטון שמה בו את מבטחה לעונת השאלה, ו-16 שערים שכנעו אותה לרכושו תמורת 35 מיליון. הוא יהפוך עד מהרה לכוכב שציפו, הכוכב שהיה מוקדם מדי עבורו מכדי לזהור במדי הבלוז.

הוא לא הצליח מדי ביונייטד אחרי אקזיט של הטופיז (זה עניין לכתבה נפרדת כבר), נמכר בהפסד לאינטר, הגיע לשיאים חדשים והפך לאלוף איטליה ושחקן העונה. כשהוא עבר לאלופת אירופה צ'לסי ב-2021 זה היה נראה שידוך מושלם: למרות התואר חסר לה חלוץ בסדר הגודל הזה. השידוך לא עבד. עונה של 15 שערים בלבד – רק בעונה השנייה ביונייטד הבקיע כל כך מעט – שלחה אותו, כמו אז, לאינטר (הפעם בהשאלה). פעם זלאטן אמר על התקופה הרעה שלו בברצלונה שפפ קנה פרארי והשתמש בה כמו בפיאט. כשלוקאקו נרכש ב-113 מיליון יורו על ידי הקבוצה הלונדונית זה היה נראה לי מחיר טוב עבור פרארי: הבעיה שצ'לסי קיבלה, ברוח הזלאטן, פיאט. על עובדה עצובה זו נדמה שגם היריבים-לשעבר על כס המלכות של מילאנו יסכימו.

"לא יכולתי לסבול איך שהוא התייחס אליי. לא קיבלתי הסברים", לוקאקו אמר להגנתו על מאמנו בסטמפורד ברידג'. לטענתו, מערכת היחסים ביניהם "כבר מההתחלה הייתה מוזרה". זה בכלל ציטוט על הקדנציה הראשונה כנער מבטיח והמאמן אנדרה וילאש בואש, אבל גם תומאס טוכל לא הסתדר עם כוכב העל בניסיון השני. כבר לפני תום העונה במגזין 90 דקות התקשו להתאפק. "צ'לסי הוציאה כמעט 450 מיליון פאונד על 13 חלוצים מאז דידייה דרוגבה ורק אנלקה וקוסטה היו הצלחות בלתי-מעורערות… (לוקאקו) כנראה היה הגרוע מכולם". לוקאקו סבל מבצורות ומפציעות, יצא נגד המאמן בריאיון מתוקשר, ולא השתלב בסגנון של הגרמני. לוקאקו שחקן ייחודי, שמצליח כשהקבוצה מותאמת אליו ובמיוחד כשלצידו חלוץ דינמי שמרווח את המשחק (כמו לאוטרו באינטר). הוא לא השחקן לחילופי המקום, התנועה ללא כדור והשלישייה הקדמית שטוכל התעקש לשחק איתה. התוצאה הייתה קטסטרופלית למדי. "החתמה שנדונה לכישלון", סיכמו זאת בניתוחי המגזין.

היום לוקאקו שוב מושאל, הפעם לרומא. יהיה משעשע לראות את מוריניו מפיק ממנו מטעמים באיחור של עשור. האם הוא עוד יתאושש ויחזור לצ'לסי? גם אחרי כל הרכישות של בוהלי, שחקן כמוהו – בתנאי שהסגנון יתאים לו – עדיין חסר לה. ימים יגידו אם הלימון החמוץ הזה יבשיל שוב, יהפוך ללימונדה מתוקה ויחזור לסטמפורד ברידג' לקדנציה מוצלחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן