חולה על כדורגל - המגזין

שנתון 99'. חולה על כדורגל מאז גיל 7 ובזמני הפנוי גם סטודנט. כותב מתוך אהדה לברצלונה, הנאה מניטרליות בפרמיירליג ועניין בסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

לונדון לא מחכה להם: שחקני ההתקפה שהתפספסו בצ'לסי, חלק 1

הכישלון המפורסם ביותר? פרננדו טורס (קרדיט: JOE GIDDENS/EMPICS SPORT)
צ'לסי ממשיכה להשתולל בשוק ההעברות וחושבת שכך תצליח לחדש ימיה כקדם. אולי היא שכחה שבכל הקשור לחלק ההתקפי לפחות, היא מתקשה לפגוע כבר זמן רב. טעות לעולם חוזרת, ואולי היה כדאי לה להיזהר. בצמד כתבות, תומר עתיר נזכר בפספוסים מעידן אברמוביץ'. והפעם, העשור הראשון: קרספו, שבצ'נקו, טורס, דה בריינה...

ההנהלה החדשה של צ'לסי מפזרת כסף כאילו הוא גדל על העצים. תם עוד חלון בו שחקנים מגיעים במחירים מופרזים שספק אם יש להם דרך להצדיק. הבלוז צריכים לדעת טוב יותר: ההיסטוריה הכחולה מלאה ברכישות כושלות, בעיקר בחלק הקדמי. הבה ניזכר ב-20 שנים של החלטות רעות.

כדי שלא נתגלגל למחוזות השיימינג, הכניסה למצעד הבושה צריכה להתבסס על ראיות: מחיר מופרע וכישלון על המגרש גם יחד (כפי שמשתקף מנתוני Transfermarkt), או הצלחה יוצאת דופן דווקא במקומות אחרים. לצורך העניין, בואו נדון את צ'לסי לכף זכות לגבי שמות גדולים שהגיעו אליה בדעיכה ולא התרוממו גם לאחר מכן. בנוסף, ניתן הקלות למי שלא גרמו להפסד כספי ניכר, גם אם לא היו הצלחות כבירות. לבסוף, נדרש לתת למבחן הזמן לעשות את שלו, ולפיכך עסקאות מהשנה האחרונה לא ייכללו. זאת אומרת שלא תמצאו כאן שמות ידועים כמו גונזאלו היגוואין, שצנח לפני שהגיע ורק המשיך במגמה; את אלברו מוראטה, שגם אם לא החזיר את מלוא ההשקעה על הדשא, עשה זאת במידת מה מבחינה כספית במעבר לאתלטיקו מדריד; ואת כל החבר'ה שטוד בוהלי הנחית בלונדון בשנה האחרונה, למשל ז'ואו פליקס. שנתחיל?

שנות אברמוביץ' הראשונות

כמו בוהלי, לפני 20 שנה שריף חדש הגיע העירה ורצה להצהיר כוונות. זה לא הלך לו טוב במיוחד בחלק מהזמן, כשהוא שולף (את פנקס הצ'קים) ומפספס. ואלה שמות.

הרנאן קרספו הגיע מאינטר תמורת 26 מיליון יורו בקיץ 2003. מי שקרע את איטליה עם 108 שערי ליגה בשבע עונות היה לא רע בצ'לסי, לפחות כל עוד נתנו לו לשחק. הוא הבקיע 25 שערים בשתי קדנציות בנות שנה במדים הכחולים, אבל למרות הרזומה המרשים הוא הושאל לענקיות ממילאנו לשלוש מתוך חמש שנות החוזה שלו, לפני שעזב בחינם. ההפסד הכספי הוא הסיבה העיקרית שהוא כאן. ולפחות במקרה שלו צ'לסי הרוויחה את דרוגבה, שמוריניו (עוד עליו בהמשך) העדיף.

הפסד כספי גדול. קרספו מוצג בצ'לסי (קרדיט: getty)

אדריאן מוטו נמצא כאן כי העונה היחידה שלו בצ'לסי (שישה שערי ליגה) מרגישה כמו פספוס. לרומני היו לפניה ואחריה חמש עונות בספרות כפולות בסריה א' (היו לו ימים גדולים בפיורנטינה) ועוד אחת בצרפת. בטוח שהוא יכל לתרום יותר בלונדון. התרת החוזה עקב בדיקת סמים כושלת, והפסד של 19 המיליונים ששולמו עבורו לפארמה, לא עוזרים לו כאן.

אריאן רובן היה בסך הכל בסדר בשלוש העונות שלו בבלוז. ההולנדי השמאלי רשם מעורבות ב-40 שערים בכל המסגרות ואפילו נמכר ברווח לריאל מדריד, ממנה "נזרק" בקיץ 2009 של הגלאקטיקו. נמצא כאן כי מהעשור שלו בבאיירן מינכן אחרי זה קשה להתעלם. מהלך רובן הקלאסי יכל להפוך לאגדי גם בסטמפורד ברידג'?

ילד מוכשר, שמימש את הפוטנציאל במקום אחר. רובן במדי צ'לסי (קרדיט: Ben Radford/Getty Images)

מתיאה קז'מן הוא אולי הראשון בדירוג זה שהמעבר שלו לצ'לסי עלה לו – לכל הקריירה – במספרים. הסרבי הגיע בזול מפ.ס.וו איינדהובן, רשם שנה בינונית בכחול, והמשיך לקריירה בינונית במחוזות זרים. חבל שזה קרה למי שהיה יכול להיות רוד ואן ניסטלרוי של הבלוז, שהגיע אחרי לא פחות מ-129 שערים בארבע שנים בהולנד. בכל שאר הקריירה שלו מאז המעבר הזה בגיל 24, הוא לא כבש חצי מהכמות הזאת.

אנדריי שבצ'נקו הוא עוד מקרה עצוב כזה. אפילו יותר. אחד החלוצים הטובים באירופה בעשור שלפני הגעתו, נחת בלונדון ב-2007 תמורת 44 מיליון יורו ששולמו למילאן. אותה מילאן שתוך שנתיים הוא כבר הושאל אליה חזרה. המעבר לכחולים, בגיל 30, פשוט כיבה את מכונת השערים המלהיבה וזוכה כדור הזהב לשעבר מאוקראינה. אחרי 22 שערים בכל המסגרות בשתי עונות (רק במילאן רשם קודם לכן שלוש עונות עם 24 שערי ליגה), ועונת השאלה עם שני שערים במילאן, הוא נשלח אחר כבוד, בחינם, לפרוש בקבוצת נעוריו דינמו קייב. וחשבתם שיותר גרוע מזה לא יכול להיות…

קריירה אדירה כבתה באחת. שבצ'נקו בפוזה נפוצה אז (קרדיט: Ian Walton/Getty Images)

פרננדו טורס והתקופה שלו בצ'לסי כל כך ידועים לשמצה, שהם מפורסמים ברמת "את האורח הבא אין צורך להציג" של דייוויד לטרמן. "אל ניניו" ידע תקופה נפלאה באנפילד לפני שליברפול מכרה את הספרדי בכמעט 60 מיליון יורו ליריבה לצמרת. בסטמפורד ברידג' הוא לא שחזר דבר מהיכולת המוכרת, בתקופה בה אמור היה להיות בשיאו. 45 שערים בשלוש עונות וחצי לאחד החלוצים הטובים בפרמיירליג בשנים הקודמות זה לא פחות משערורייה. האכזבה לא נגמרה כאן ונמשכה אל חשבון הבנק, כשטורס עבר למילאן כמעט בחינם. גם הקריירה שלו כבר לא תשוב לקדמותה.

נפגעי מוריניו

בקיץ לפני עשור הקאמבק הושלם. עכשיו, הכריז המאמן הפורטוגלי, הוא "המאושר". סגנונו הנוקשה של מוריניו הותיר, שוב, חותם אצל צ'לסי. הוא הוביל אותה לעוד אליפות ב-2015. הוא גם פספס שחקנים שאולי היו עדינים מדי לשיטותיו, והצליחו למדי בלעדיו. וכמו שאנחנו רואים פעם אחר פעם – המאושר, המיוחד-לשעבר, כבר לא מיוחד גם בזה. נראה שפספוסים כאלו הפכו עם השנים למומחיות של הבלוז.

קווין דה בריינה הגיע מגנק כילדון ורדרד וכשרוני, מסוכן על המגרש הרבה יותר מכפי שהוא נראה. עוד לפני מינוי מוריניו, הבלגי שנרכש ב-8 מיליון יורו נשלח להשאלה בורדר ברמן כדי לצבור ניסיון, וחשב שיחזור מהדלת הקדמית אחרי עונה מוצלחת בגרמניה. אז חשב: מוריניו חשב אחרת. חצי שנה הספיקה לו כדי להתרשם לשלילה, למכור אותו לוולפסבורג ב-22 מיליון וכך לכסות את עלות הבאתו של נמניה מאטיץ'. כעבור שנה וחצי הג'ינג'י חזר לאנגליה, למנצ'סטר סיטי. השאר היסטוריה: האם מוריניו, שזרק את מי שהפך לקשר הטוב בפרמיירליג בעיני רבים, בהיסטריה? לפחות הוא לא היחיד שצריך לאכול את הכובע. כתב בליצ'ר ריפורט תיאר את המכירה מצד צ'לסי כמכירת המאה והסביר למה אנדרה שורלה שחקן עדיף. בטוח?

נחשב פחות מאנדרה שורלה? דה בריינה (קרדיט: Getty Images)

מוחמד סלאח הגיע לצ'לסי תמורת 16 מיליון יורו אחרי שהרשים במדי באזל, ובפרט בקמפיין הליגה האירופית שהסתיים רק בחצי הגמר נגד הזוכה שבדרך וקבוצתו הבאה. בשנה שלמה בקבוצה החדשה הוא קיבל פחות מ-20 הזדמנויות מהפורטוגלי. הוא הושאל לפיורנטינה ולרומא ואז נמכר לאחרונה, כמעט בלי לייצר רווח כספי מהמעברים הללו לבלוז. כמו KDB, גם הוא מצא את דרכו ליריבה אנגלית, וזכה עם ליברפול בתארים על חשבון צ'לסי. ברבות השנים נחשף שהכוכב המצרי לא הצליח להתמודד עם הלחץ בסטמפורד ברידג' תחת הפורטוגלי, שבמקרה אחד הותיר את השחקן בדמעות. המיוחד עוד ניסה להצטדק לגבי ההשאלות והמכירה, להסביר שהוא בכלל "התאהב בסלאח" הרבה קודם, ושאחרי שרכש אותו המצרי היה "ילד אבוד בלונדון" שרק רצה לשחק ולכן עזב. משום מה, נדמה שזה לא מכפר על הפספוס.

חואן קואדרדו יהיה השם האחרון שהחלק הראשון יזכיר. הקיצוני הקולומביאני היה מהשחקנים הבולטים באיטליה לפני ואחרי הקדנציה בת 15 ההופעות בצ'לסי. בלונדון, משום מה, הקסם פחות עבד לו. אבל מוריניו הביאו לו דאבל (לו בקושי היה שותף), ופתח לו את הדלת לקריירה מלאת תארים ביובנטוס. לפחות ההפסד הכספי עליו היה מצומצם, והוא נותר זיכרון רחוק בסטמפורד ברידג'. אם מוריניו מאושר, אולי זה כי במקרה הזה הפספוס לא גדול כמו הקודמים. ובכל זאת, אלוף איטליה חמש פעמים ברצף שווה אזכור.

בחלק הבא נשלים את השמות החסרים. ספוילר? יהיו שם נמר קולומביאני, פספוסים מגרמניה ונפיל אחד מבלגיה ששווה קטגוריה משל עצמו. שווה לחכות, אלא אם אתם אוהדי צ'לסי.

למעבר לחלק ב' לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן