חולה על כדורגל - המגזין

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

סיכום הקיץ של הכדורגל הישראלי

אני מודה – החזון שהיה לי לפני שריקת הסיום בהתמודדות בין ניס למכבי תל אביב לגבי הטור הזה היה שונה ממה שאכתוב בפועל. עד הדקה ה-113 של המשחק, התקווה שהחזון המדובר יתממש הייתה בעיצומה, אך לבקה בקה היו תוכניות אחרות. אז נכון, כאוהד של הצהובים התאכזבתי. ולא, לא כי הפסדנו לניס, הרי מי חשב שנעבור בכלל? ועדיין, כששתי היריבות הגדולות שלך בשנים האחרונות מעפילות למפעל אירופי בזמן שאתה שקוע בזירה המקומית בלבד, ההדחה כואבת אף יותר. מכבי השאירה טעם מעט מר לקיץ שבו הכדורגל הישראלי חווה פריחה, שעדיין נמצאת בעיצומה, ובכל זאת, הכדורגל הישראלי כולו (כולל הצהובים) ראוי לכל המחמאות. 

ברשותכם, "אפטר" מהחלק הכואב עבורי ואתחיל דווקא מסוף הקיץ – המשחק הרשמי הראשון של מכבי תל אביב היה נגד מכבי נתניה במסגרת גביע הטוטו. המשחק הסתיים ב-0-0 והיהלומים ניצחו בדו-קרב פנדלים. החבורה של איביץ' זכתה ללא מעט ביקורות כאשר ברובו המוחלט של המשחק הייתה רק קבוצה אחת על המגרש והייתה זו מכבי נתניה. ולדימיר איביץ' המשיך לעבוד והעמיד קבוצה עם משמעת טקטית גבוהה וסגל עמוק שעדיין לא ספג שער חובה באצטדיון הביתי. ערן זהבי הספיק להרשית פעמיים ברגעים שרק הוא יודע, ניר ביטון מרשים, גבי קניקובסקי משתדרג ואיתו דניאל פרץ, אוסקר גלוך מזכה את כולנו ברגעים של קסם וצמד החלוצים היוגוסלבי ממשיך לחורר רשתות. בחלוף 42 ימים בלבד מאותו ההפסד בגביע הטוטו, מכבי תל אביב מודחת בפלייאוף העלייה לקונפרנס ליג נגד ניס ושמותיה הגדולים, לאחר ניצחון 1-0 מהדהד בבלומפילד במשחק הראשון ו-120 דקות ארוכות באליאנץ ריביירה שמסתיימות ב-2-0 צרפתי. 

מכבי תל אביב. בבנייה (AFP)

רילוקיישן חד לחום שבנגב – פחות מחצי שנה חלפה מהיום שבו אליניב ברדה נקרא לדגל ו-"נאלץ" לעמוד על הקווים של הפועל באר שבע לאחר פיטוריו של רוני לוי, ומאז שהתחיל בתפקידו, שבתחילה היה צריך להיות זמני… טוב, רשימת ההישגים לפניכם: זכייה בגביע המדינה ובתואר "אלוף האלופים", מקום שני בליגת העל וההעפלה לשלב הבתים בקונפרנס ליג. אהוב הקהל של הפועל באר שבע שינה מקצה לקצה את האווירה בקבוצה וכמו כן את היכולת. בזמן שרותם חטואל הופך למכונת שערים ועומרי גלזר בדרכו הבטוחה להיות דייגו אלבס הבא, הגמלים העפילו בצורה משכנעת לשלב הבתים בקונפרנס ליג בפעם הראשונה. 

אליניב ברדה. הישגים מרשימים (ראובן שוורץ, YNET)

פאוזה קטנה על גזרת המועדונים לטובת האדרת הנבחרות שלנו: נתחיל מהנבחרת הבוגרת, שבראשה המנהל המקצועי, יוסי בניון, עשה החלטה מבורכת ומינה את אלון חזן לאמן אותה. המודל שלפיו מאמן שעבר בנבחרות הצעירות מגיע לאמן את הנבחרת הבוגרת הוכיח את עצמו לא פעם, וכשמאמן בדמותו של חזן מנצח על התזמורת, כבר הספקנו לראות שישה שחקנים צעירים חדשים בסגל הנבחרת – דורון ליידנר, ליאל עבדה, עדן קארצב, תאי בריבו, עומרי גאנדלמן ומחמוד ג'אבר, ואם נוסיף את נוכחותו של מנור סולומון, נגיע לשבעה שחקנים צעירים משמעותיים בסגל הנבחרת. האג'נדה של חזן ובניון בשילוב עם שיטת משחק יוזמת, הקנו לנבחרת ישראל את ראשות הבית בליגת האומות כאשר היא בלתי מנוצחת עד כה. הנבחרת תפגוש את אלבניה ב-24 לספטמבר והחלום על העפלה ליורו ראשון בהחלט נמצא בהישג יד. 

בניון וחזן. בדרך ליורו? (יותם רונן, ספורט 1)

על ההישג של אופיר חיים ונבחרת הנוער דובר רבות ובכל זאת – הילדים הצעירים רשמו הישג היסטורי ושימחו מדינה שלמה. הדרך, הווינריות, הכישרון, התשוקה ולבסוף – ההפסד הכואב. איש לא חשב שהנבחרת תעשה דרך כזו שבסופה, שלושה נציגים ישראלים בהרכב 11 המצטיינים של אופ"א. אל ים קנצ'פולסקי, אוסקר גלוך ואיליי מדמון הסתדרו, שלא נאמר התעלו על לאום טשאונה הצרפתי וקארני צ'וקוואקמה האנגלי בקישור, שני שחקנים שמשחקים בליגה הצרפתית ובפרימייר ליג (בהתאמה) וזה בעיניי, סיפור הקמפיין. למדנו שהכישרון המקומי שלנו יכול להוות יריב ראוי לכל נבחרת. 

אופיר חיים ואוסקר גלוך. כבר עשו היסטוריה (אתר רשמי, Seb Day – UEFA via Sportsfile)

בחיי למדתי שצריך לדעת לפרגן, אז יצא שלסיום השארתי את הברכות שלי ליריבה המושבעת מכבי חיפה וברק בכר. ככל שהקמפיין של הירוקים התקדם, כך ההתלהבות שלי המריאה. כשההגרלה הייתה אולימפיאקוס, מעטים היו האנשים שהאמינו שמכבי חיפה מסוגלת להוות פקטור בהתמודדות, שלא נדבר בטעות על עליית שלב, חלילה. אז אמנם רק 1-1 במשחק הראשון בבית, אבל הרביעייה בפיראוס, נגד קבוצת ליגת אלופות לגיטימית, הייתה בגדר הצהרת כוונות. חיפה הוכיחה שהרביעייה לא מקרית אחרי שעשתה זאת שוב, הפעם נגד אפולון לימסול. ל-2-0 חסר המשמעות בגומלין אפילו לא אתייחס, כי אז הגיעה הענקית מבלגרד.

הניצחון בסמי עופר היה מרשים, אבל כולם ידעו שזה רק טריילר קטן לעומת מה שעתיד לקרות במרקאנה – חששות בלתי פוסקים מהר הגעש האדום-לבן ומהמנהרה המפורסמת. בהחמצת הפנדל של דולב חזיזה רובנו הסקנו שהמנון ליגת האלופות לא יתנגן יותר בסמי עופר, לפחות לא העונה… אלא שאז הגיע דניאל סונדגרן ואחריו – מחצית מהחלומות. דומיננטיות מוחלטת, כושר גופני עילאי ושער אחד, אמנם עצמי, אבל שער שהגיע לה, שמעלה את מכבי חיפה לליגת האלופות בתום הקמפיין הכי מרשים שעשתה קבוצה ישראלית בדרך לשלב בתים אירופי. 

מכבי חיפה חוגגת בבלגרד את ההעפלה לליגת האלופות (האתר הרשמי של מכבי חיפה)

אז שוב, אמנם אצלי הקיץ הסתיים בטעם מעט מר, אבל אין ספק שהגרף של הכדורגל הישראלי עולה מעלה, מעלה, מעלה (זוכרים ואוהבים את צביקה פיק ז"ל). הכישרונות הצעירים קוצרים את הפירות, כמות הליגיונרים גדלה, קבוצות הצמרת מדברות חזק באירופה והנבחרות עושות רושם, שהן בדרך הנכונה. המון סיבות לחיוכים מלאים באופטימיות ולהזכירכם, אנחנו רק באוגוסט. הטוב בהחלט – עוד לפנינו. 

 

תגובה אחת

  1. מעניין כמה מהליגיונרים האלה באמת יראו מגרש וכמה מהם יחזרו עם זנב בין הרגליים.
    לגבי מכבי תל אביב,אין לה הגנה ויגיע הרגע שגם פרץ לא יעזור לה.
    הצלחה באירופה אומרת שקבוצה צריכה להגיע לבתים האלופות לא פעם ב13 שנים אלא לפחות פעם בשלש שנים ולבתים בקונפרנס כל שנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן