חולה על כדורגל - המגזין

בן 25, סטודנט, אופטימיסט, אוהד של מכבי חיפה בפרט ושל הכדורגל הישראלי בכלל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

דווקא עכשיו – יותר זרים בליגת העל!

ŽIAR NAD HRONOM, SLOVAKIA - June 22: Oscar Gloukh of Israel, left, celebrates with teammate Or Alon Israelov after scoring their side's fourth goal during the UEFA European Under-19 Championship group B match between Israel and Austria on June 22, 2022 at the Žiar nad Hronom Stadium in Žiar nad Hronom, Slovakia. (Photo by Seb Daly - UEFA/UEFA via Sportsfile)

נבחרת הנוער נתנה לנו בשבועיים האחרונים, מעבר לכבוד והנאה, גם המון תקווה. נכון, תקווה שבמידה מסויימת היא אולי לא ריאלית, אבל גם תקווה מוגזמת שלא תתממש עד הסוף עדיפה על חוסר תקווה. כדי שהתקווה הזו לא תהפוך לפיקנטריה עתידית, אלא להתחלה של התקדמות או הצלחה כלשהי, הרבה דברים צריכים ויכולים להשתנות. הראשון והדחוף מבינהם הוא החוק שבמהותו נועד דווקא לעזור ולדאוג לכדורגלן הישראלי, אבל בפועל עושה בדיוק ההפך – חוק הגבלת הזרים. ההגיון מאחורי החוק הזה הוא פשוט והוא מתבסס על משוואה לא מאוד מסובכת: פחות זרים על המגרש = יותר ישראלים על המגרש. עד כאן הגיוני, אפילו נכון מתמטית, אבל לחשוב שבזה מסתכמים הדברים זה לא יותר מפופוליזם זול שעולה לכדורגל הישראלי ביוקר.

בואו נבין רגע מה זה אומר – "קבוצה הנמנית על ליגת העל רשאית לרשום בשורותיה במסגרת ההתאחדות ובו זמנית — עד 5
שחקנים זרים", כך כתוב בתקנון הרישום של ההתאחדות לכדורגל. כלומר, במסגרת משחקים של ההתאחדות לכדורגל – למורת רוחם של אוהדי הפועל ירושלים – מותר במקסימום חמישה שחקנים זרים על הדשא בו זמנית. או במילים אחרות – בכל רגע נתון על כר הדשא חייבים להיות לפחות 6 שחקנים ישראלים, וזו המגבלה האמיתית. החוק במהותו נועד לדאוג לכדורגלן הישראלי לדקות משחק ולפרנסה ואת זה הוא אכן עושה. הבעיה היא שהוא מקשה עליהם לעשות את זה במקום אחר, מקום שמקצועית אולי טוב להם הרבה יותר.

נחזור רגע לאקטואליה. כולנו התלהבנו מהנבחרת של אופיר חיים בטורניר הזה, ובצדק. מעבר לתוצאות הבאמת בלתי נתפשות הם גם שיחקו כדורגל מדהים, כזה שלא נראה הגיוני לשייך לחבורת נערים במדים של נבחרת ישראל. אבל רגע לפני שאנחנו רצים לדרוש עבור כל אותם נערים מקום בהרכבי קבוצות ליגת העל בעונה הקרובה, צריך לזכור שאת העמדות שלהם תופסים בין היתר כל הקארצבים, הגנדלמנים, כל מיני זוהר זסנו, עידו שחר ואושר דוידה למינהם שבעצמם מחכים להתקדם לאחת הקבוצות הגדולות. העניין הוא ששם את המקום שלהם תופסים גלזר, נטע לביא ודומיהם, שנתקעו פה יותר מידי זמן. אבל איך לא יתקעו? הרי הקבוצות שלהם דורשות עליהם יותר מידי כסף ביחס לשווי שלהם ומציעות להם חוזים מוגזמים. ואיך אותן קבוצות לא ידרשו עליהם כל כך הרבה? הרי הן חייבות במינימום 6 ישראלים על המגרש בכל רגע נתון. אז ישראלי טוב זה זהב, זו פריבילגיה, לא משהו שמוותרים עליו. על אחת כמה וכמה אם אתה רוצה להתחרות במסגרות אירופאיות. ומי לא חייבות 6 ישראלים על הדשא? נכון, כל שאר הקבוצות באירופה, ולכן הן גם לא תשלמנה כל כך הרבה כסף על דן גלזר או נטע לביא. הרבה יותר נוח וזול להביא איזה דניץ' גלזריץ' מקרואטיה או נטאק לביצקי מצ'כיה.

גלזר ולביא. למה בגיל 25 הם לא באירופה? (עוז מועלם)

אז שחקנים ישראלים מתקשים לצאת לאירופה ושחקן כמו אלי דסה צריך לחכות לסוף החוזה מול מכבי ת"א כדי להגיע להולנד בגיל 26 ולתת את עונת הפריצה שלו רק בגיל 28. הקבוצות שבאמת מפתחות שחקנים, הן אלו שמתקיימות מפיתוח ומכירה של שחקנים צעירים ולכן גם משקיעות ושמות את מרבית מאמציהן בפיתוח השחקן הצעיר, ואליהן קשה להגיע בגיל 25 כשנגמר החוזה או בגיל 21 כשדורשים עבורך מיליונים. בסופו של יום שחקנים ישראלים, בין אם יצאו לחו"ל מאוחר, בין אם יצאו ליעד שלא באמת יפתח אותם בשביל להגיד "ניסיתי, חוויתי, מיציתי" ובין אם לא יצאו בכלל – לא ממצים את הפוטנציאל שלהם ולא מגיעים לרמות אליהן יכלו להגיע. פעם הבאה שנבחרת ישראלית תתמודנה נגד נבחרת כמו דנמרק או פולין ונתלונן שהשחקנים שלנו "לא עומדים בקצב", תזכרו שהם בגיל 27 משחקים בקצב של ליגת העל ולא במינימום בהולנד או בלגיה, שלא נדבר על הליגות הבכירות.

אבל יש גם צד שני. מה קורה עם אותם שחקנים שחוזרים מאירופה מהר מאוד? גם הם צריכים לשחק איפשהו, לא? הרי יציאה לאירופה ממש לא בהכרח שווה הצלחה, אפילו ההפך בהרבה מקרים. אז יכול להיות שאם הליגה תוצף זרים שחקנים ישראלים באמת לא יקבלו דקות לא באירופה ולא בארץ? ומה לגבי זהות המועדונים, החיבור לקהל ומחלקות הנוער? בליגה שמתבססת על זרים כל אלו עלולים להפגע. אז צריך לעשות את זה בצורה חכמה, אולי לא להוריד לגמרי את הגבלת הזרים אלא רק להגדיל אותה, אולי בהדרגה אפילו, אבל שווה לנסות.

בכל מקרה, לא מאוד סביר שהליגה תוצף זרים כי ברוב המקרים המועדונים בארץ בלאו הכי יעדיפו שחקן ישראלי, שמכיר את המנטליות ואת הליגה ושהם מכירים אותו. שחקן זר לעומת זאת, זה תמיד הימור. זה התאקלמות, בשפה, מזג אוויר, מנטליות, אם המשפחה לא באה איתו זה געגוע ובדידות ואם המשפחה כן באה איתו וצריכה להתאקלם גם כן זה כאב ראש עבור המועדון וכמובן עבורו ולך תתרכז ככה בכדורגל. אנחנו גם יודעים כמה קשה להביא לפה זרים טובים וכמה מהם נכשלים או מאכזבים. לגבי חיבור לקהל – תשאלו את ויטור, שרי, סאבוריט, פלאניץ' או ז'וסואה אם החיבור הזה קרה או לא. תשאלו גם את הקהלים שלהם, התשובה תהיה דומה. ומה לגבי התחרות? לגדולות יש יותר כסף להביא זרים טובים לא? עובדתית זה לא בהכרח קורה ואם במועדונים הגדולים יביאו הרבה זרים, הקבוצות הקטנות תוכלנה להנות מישראלים טובים יותר, לפני או אחרי שיצאו לאירופה. עם עבודת סקאוטינג נכונה הן יכולות גם להביא לפה כמה זרים מעולים, כמו שקורה כבר עכשיו.

אז אמנם הקבוצות הישראליות תמשכנה להתבסס על ישראלים, בוודאי אלו שכבר מוכחים, אבל חשוב שתהיה להן לפחות האופציה התיאורטית להחליף ישראלי מוכשר בן 22 שיצא להולנד בזר. ברגע שאין אופציה כזאת, הישראלים הצעירים והמוכשרים שלנו יישמרו קרוב לחזה, כלומר רחוק מהמהמקומות שיקדמו אותם ואת הכדורגל שלנו, כשעל הדרך הם גם מעכבים את פריצתם של השנתונים הבאים. אז נכון, זו לא נוסחא ודאית להצלחה, אירופה מציגה דוגמאות שונות, מוצלחות ופחות מוצלחות, לאי הגבלת זרים. כמובן גם שמהלך כזה לבדו לא יפתור את כל הרעות החולות בענף, יש מספיק מה לתקן פה. ליגת מילואים, קבוצות בת ואקדמיות אלו רק חלק קטן מהפתרונות האפשריים, אבל הצעד הראשון והפשוט מכולם ששווה וצריך לנסות הוא הגדלת מספר הזרים בליגה. דווקא עכשיו, כשנראה שהעתיד ורוד והשחקנים הצעירים ממלאים אותנו בתקווה, זה הזמן לעזור להם להגשים אותה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן