חולה על כדורגל - המגזין

בן 25, סטודנט, אופטימיסט, אוהד של מכבי חיפה בפרט ושל הכדורגל הישראלי בכלל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

הוא עוד ישוב? בין פרידה זמנית לעזיבה לתמיד של הסמל צ'ארון שרי

שלום לתמיד? שרי על הבמה בסמי עופר (קרדיט: נחום סגל)
יכול להיות שזו פרידה, יכול להיות שזו רק הפסקה, אולי הוא ישוב בקיץ ואולי זה כבר הסוף. מה שבטוח זה שצ'ארון שרי הוא סמל של מכבי חיפה. ההגעה שלו הייתה סמל, הנוכחות שלו פה הייתה סמל, המורשת שלו היא סמל וגם העזיבה שלו, זמנית ככל שתהיה, היא סמל. עוד לא נפרדים, אבל כבר מתגעגעים. הדר ליבני נפרד (זמנית?) מסמל

בימים אלה, כשכל טקסט שלא עוסק במלחמה צריך להתחיל ב"בימים אלה", יש משהו מעט תלוש וחסר פרופורציות בלהיות עצוב מעזיבה של שחקן כדורגל "זר" שמעולם לא החלפת איתו מילה. לי באופן אישי לא יצא לכתוב על כדורגל מאז, לא הצלחתי, לא רציתי. בסוף הרי זה "רק" כדורגל וזו "כולה" קבוצה שאתה אוהד שעוזב אותה אחד השחקנים. בסדר, אז עוזב. הוא הראשון שעוזב? לא עזבו לפניו? והוא בכלל אמור כביכול לחזור בקיץ, אז על מה בכלל הבאסה? אבל ברור מאוד שלא מדובר סתם בעזיבה של שחקן, צ'ארון שרי זה סמל, סמל של מכבי חיפה. לא במובן הקלישאתי והשחוק של התואר הזה שמודבק לכל שחקן שנמצא בקבוצה כלשהי מעל X שנים. צ'ארון שרי באמת מסמל עבורנו, אוהדי מכבי חיפה, המון.

הוא לא אמור להיות פה

ב-4 באוגוסט 2018 הקשר ההולנדי מוצע לאנשי מכבי חיפה על ידי סוכן חיצוני, שמונה ימים לאחר מכן הוא כבר חותם בקבוצה. אותו סוכן – כפי שחשף בשבוע שעבר יזהר קישון, הסקאוט של הקבוצה בשמונה העונות האחרונות בחשבון הטוויטר (X) שלו – מתאר את שרי כשחקן ש"לא היה בישראל שחקן ברמה שלו מעולם". עד כדי כך. כמובן שלסוכן שמציע שחקן לקבוצה יש נטייה ואינטרס להאדיר ולפאר את השחקן, אבל בראייה לאחור קשה להגדיר זאת כאיזו הגזמה פראית ותלושה מהמציאות. בהרבה מקרים מצאנו עצמנו מסתכלים על מספר 10 עושה דברים שגורמים לנו לתהות – "מה הוא עושה פה?". אני לא אוהב את המונח "שחקן שבשבילו קונים כרטיס", אבל אם יש כזה אז זה הוא. שרי זה שחקן שבגללו תופסים את הראש. עם שתי ידיים, מתוך תדהמה. אם יש עוד יד פנויה משתמשים בה כדי להרים את הלסת שנשמטה. הגול ההוא מול סכנין, וזה מול כפר סבא, כמובן מול פאריז ורגע מה עם ההוא מול טוטנהאם? (רשימת קבוצות מאוד מוזרה אני יודע). ואלה רק הגולים, בלי הבישולים, המסירות, הדריבלים, החופשיות וכל היתר.

באותה הודעת וואצאפ שמראה יזהר קישון בציוץ שלו, הסוכן מציין גם שמדובר בשחקן "לא זול", אבל בהחלט שווה את זה. יזהר מוסיף שמו אלאך, המנהל המקצועי דאז, רצה את שרי כבר עונה קודם לכן כששיחק בסין, אבל היה יקר מידי. אבל, כאמור, "לא היה בישראל שחקן ברמה שלו מעולם". אז בקיץ 2018, כששרי שחקן חופשי, ומכבי חיפה בעיצומו של עשור שגם 3 אליפויות רצופות לא יכולות להשכיח, הוא מגיע. החתמה של שחקן בן 31, בלי שם שמוכר לאוהד הישראלי אבל אחרי עונה טובה מאוד בליגה הטורקית, בחוזה יקר יחסית – כבר מדובר בהחתמה שהיא סמל. לא עוד קאיו אלאבס וסיידובה סומא, לא קלאוס ולא דרינצ'יץ'. נמאס. בא לשכונה בחור חדש!

שרי, אז עוד "צ'רי", מוצג כשחקנה החדש של מכבי חיפה בקיץ 2019. "100% מכבי חיפה" (קרדיט: האתר הרשמי של מועדון הכדורגל מכבי חיפה)
להפוך שולחן

הדבר הכי זכור והכי סימבולי מההגעה שלו היה כתוב בכלל בניסוח משפטי בתוך החוזה שלו, סעיף אחד שהוא התעקש להכניס לחוזה – "מענק אליפות". מה? מי בכלל חושב ברצינות אז על אליפות במכבי חיפה? הבחור לא מחובר? אי אפשר להבין את גודלו של שרי בסיפור של מכבי חיפה מבלי להזכיר בקצרה לאיזו מכבי חיפה הוא הגיע. מרקו בלבול שהגיע באמצע העונה שעברה הוא המאמן, וויסמן ורוקאביצה הם מלכי השערים (9 כל אחד) של העונה החולפת, אחריהם מוחמד עוואד (8). מבט עצל על הטבלה מראה שהקבוצה של בלבול אמנם סיימה כ"סגנית האלופה", אבל מבט טיפה יותר ממוקד מגלה בסיום העונה הסדירה 22 נקודות הפרש בין המקום הראשון בטבלה למקום השני, שזה בדיוק ההפרש בין המקום השני למקום הלפני אחרון. כל זה לפני פלייאוף עליון בו הצהובים מתל אביב מגדילים את הפער מהמקום השני ל-31 נק'. אז נכון, זו לא הקבוצה שסיימה עשירית עונה קודם לכן ולא זו שחגגה הגעה "הירואית" לפלייאוף העליון שנתיים לפני כן. אבל צ'ארון שרי הגיע למכבי חיפה שגם מבחינה מנטלית וגם מבחינה טבלאית, המרחק בינה לבין אליפות הוא בערך כמו המרחק שלה מהליגה הלאומית. אבל הוא התעקש על מענק אליפות. התעקש וקיבל – המענק נכנס. קודם לחוזה ובהמשך כמובן גם לחשבון הבנק.

היה גם עוד עניין, קארים פריי קראו לו. קשר התקפי, מספר 10 על הגב, מאוד טכני, רגל שמאל, הגיע מהליגה הטורקית והראה שכשרון יש לו, בערימות. נשמע מוכר? הטורקי, נאמר בעדינות, היה כישלון ענק. לא ראינו ממנו כמעט כלום. אז פריי הטורקי עזב להולנד, ובמקומו מטורקיה הגיעה ההולנדי. אפשר להבין למה חלקנו העדיף להשאר סקפטי גם לגביו. אגב, כששרי נשאל על פריי, אותו הכיר מהליגה הטורקית, אמר בלי פחד שהוא בטוח שהוא טוב יותר מהטורקי, והבטיח לנו שבקרוב גם אנחנו נדע את זה. אז שרי נכנס לכדורגל הישראלי והפך שולחן, שולחן שאז היו עליו רק צלחות צהובות ואדומות, והיום מסודרות עליו יפה יפה צלחות בצבע ירוק.

מכבי חיפה לפני שרי. אזהרה תמונות קשות לצפייה לאוהדים הירוקים (קרדיט: מאור אלקסלסי, ספורט 1)
האיש שלנו

מאז הוא שם, או יותר נכון פה, תמיד. כשזה הכי חשוב כמו משחק עונה מול מכבי ת"א או ביום שבת בשעה 17:00 נגד נס ציונה. בסמי עופר מלא נגד מסי ואמבפה, בלונדון אצל טוטנהאם או בי"א באשדוד. כובש, מבשל, מנהיג. עם סרט הקפטן או בלעדיו, תמיד "יש אחד עם רגל שמאל, הולנדי, משגע את כולם". המספרים שלו מדברים בעד עצמם ובעד עצמו, הוא לא צריך כבר להוכיח כלום לאף אחד. אבל יותר מהמספרים, שעליהם אני אפילו לא מרגיש צורך להרחיב, זה מה שהוא גרם לנו להרגיש, התחושה הזאת של "יש על מי לסמוך". בחזרה לציוץ הנהדר של יזהר קישון, שם הוא כותב "כל מאמן שעבר פה מאז ששרי הגיע, סימן בהרכב 10 ואז עוד 10. קודם כל צ'ארון. יש שרי, יהיה בסדר". ניקיטה לא בכושר? יהיה בסדר, שרי יהפוך כל אחד לסקורר. חזיזה פצוע? שרי ירקוד במקומו. נטע טס ליפן? שרי קפטן. אצילי עוזב? שרי פה. האיש שלנו בכל משחק, זה שאליו נישאות העיניים. אולי הסמל הכי גדול ליציבות בקבוצה שחיה בין רעידות אדמה. הסמל הכי גדול להצלחה בקבוצה שעוד בטראומה משנים של כישלון.

החבר שלנו

אחת האסוציאציות הראשונות שעולה לי בראש משרי היא שלו אומר "!MY FRIEND" חמש פעמים במשפט. משתמש בצמד המילים האלו כמו בסימני פיסוק, משחיל אותן בתוך משפט כמו שהקשית את הכדור לרשת של סכנין באותו שער מפורסם, באלגנטיות הטבעית הזו שלו. שרי חבר של כולם, הוא מחבק כל אוהד שניגש אליו, מצלם סרטונים לכל דורש, מחייך לכולם. על המגרש כולם מכבדים אותו, כולל היריבים. בסוף כמעט כל משחק תראו אותו בשיח עם אחד משחקני היריבה, לרוב תהיה שם גם איזה יד על הכתף וכמובן החיוך המפורסם ואז חיבוק. אוסקר גלוך סיפר עליו שהיה מעודד אותו במהלך המשחקים בינהם, מחלק טיפים ודוחף, "אתה רואה את כל הקהל הזה? הם באו לראות אותנו. תהנה מזה!" מספר גלוך ששרי היה אומר לו. גם מחוץ למשחקים, ההולנדי היה שולח לו הודעות ומזמין אותו להתייעץ איתו, ולא רק לגלוך.

כשמדברים על שרי נוהגים לדבר על "קלאס". תכונה כזאת שקשה ממש לתרגם לעברית, אולי כי לנו היא מאוד חסרה. שילוב של להיות ג'נטלמן ולהיות "מענטש", אבל גם לא להיות פראייר. לא במקרה גם שלושת המילים האלה לא קיימות בשפה העברית – זה פשוט משהו שדי נדיר לראות פה. בדיוק כמו שרי. מעל הכל אולי, זה החיוך. החיוך הזה של הבחור האופטימי שמכניס מענק אליפות לחוזה מול קבוצה שהמדפסת במשרדים שלה מסמנת "שגיאה" כשמנסים להדפיס חוזה עם המילה "אליפות". החיוך הזה של בחור שחוגג 3 אליפויות עם אותה קבוצה בדיוק שהיא בעצם כבר ממש לא אותה קבוצה בה חתם. החיוך של זה שגם כשיש פה מלחמה והמשפחה שלו אי שם בהולנד מתמודדת עם מלחמה פנימית ומשבר משפחתי עצום – גם אז הוא מחייך לכולם. החיוך של השחקן שיוצא מהמשרד של יענקל'ה שחר אחרי שסיכמו על פרידה (זמנית?) ולכתב הראשון שמחכה לו בחוץ הוא קורץ ומתבדח – "חתמתי לעוד שלוש שנים",  תוך שהוא מנשנש פופקורן ומחייך בדרכו לאוטו.

הזכרונות ממנו, כמו הגרפיטי של פניו, יישארו לתמיד. בין אם יחזור ובין אם לא. ציור: בנצי ברופמן (קרדיט: עומר מוזר, רדיו חיפה)
תור ליאור

ואי אפשר לשאול מה יהיה עכשיו. גם אי אפשר שלא להסתכל על רפאלוב אחרי ששואלים את זה. כשליאור רפאלוב חזר בקיץ האחרון, קשה היה שלא לתהות איך זה ייראה מול שרי. ההולנדי הוא כבר בעל הבית, אגדת מועדון אמיתית. הכוכב הכי גדול בקבוצה מבחינה מקצועית אבל גם הקפטן, המנהיג, המבוגר האחראי, זה שאליו הצעירים נושאים עיניהם בהערצה וזה שהקהל הכי אוהב לאהוב. רפאלוב בא בדיוק אל אותם טייטלים ואפילו אל העמדה של שרי במגרש. לא רק ששרי לא נפגע מזה, הוא גם נצמד לליאור מהשנייה הראשונה. הם גרים באותו בניין, מבלים יחד, צמודים באימונים ובמשחקים, חברים הכי טובים. שרי סימן מהרגע הראשון שרפאלוב לא מתחרה בו, הוא שותף שלו. בתקופה האחרונה שרי נראה לא טוב מקצועית, כפועל יוצא ממצבו האישי והמשפחתי. במקרה או שממש לא – בדיוק בנקודה הזו רפאלוב נכנס לנעליים שלו ופורח בגדול, כששרי מלווה אותו, דוחף אותו ומפרגן לו. בסיום הנצחון האחרון בליגה על מכבי ת"א בבלומפילד, המצלמה של מנהלת הליגה שעקבה אחרי רפאלוב לאורך המשחק קלטה את שרי קופץ עליו עם שריקת הסיום, מחבק אותו ולוקח אותו איתו לסיבוב מול הקהל שאי אפשר שלא לפרש כ-"זה הנצחון שלו!". אולי אפילו "זו הקבוצה שלו". כמו הכנה של השטח למה שאולי הוא כבר אז ידע שעומד לקרות, סוג של חפיפה למחליף שלו.

שרי ורפאלוב. אימץ אותו כשותף ואז חפף אותו כמחליף שלו. קרדיט: אלן שיבר (ערוץ הספורט)
מסיבת פרידה בלי פרידה (?)

ביום ראשון האחרון שיחק שרי את משחקו האחרון, לפחות בינתיים, בסמי עופר לעיני הקהל הירוק. עוד לפני השריקה הדמעות זלגו ממנו. לאורך כל המשחק הוא חיפש את השער ללא הפסקה, כל כך רצה לחגוג מולם עוד שער אחד אחרון. ההולנדי-סורינאמי בירוק חיפש וחיפש אך לא מצא, אבל זה לא שינה לאף אחד מיושבי ועומדי האצטדיון. המשחק הסתיים בניצחון אבל העצב והדמעות הציפו את היציעים, שהבינו שלא יראו יותר, לפחות עד הקיץ, את המלך שלהם. שרי קיבל את המיקרופון, ומול היציע הצפוני ובקול מתרגש אמר "זה לא שלום, זה להתראות בהמשך. 4-5 חודשים ואני חוזר. ואני אחזור טוב יותר!". מאז הוא הספיק לחזור על זה בכמה הזדמנויות, בלייב, בטלוויזיה. המשחק האחרון בהחלט שלו פה (שוב, לפחות עד הקיץ) היה אתמול (ד') בנתניה. בגמר גביע הטוטו נגד היריבה המושבעת מתל אביב. משחק שלא נגמר בתואר אמנם, אבל אנחנו מקווים שהעובדה שהנגיעה האחרונה שלו בכדור כשחקן מכבי חיפה הייתה החמצת פנדל בדרך להפסד בפנדלים בגמר – תשאיר בו עוד יותר טעם של עוד. כי הרי לא ככה הוא אמור לסיים. שחקן כמו שרי, האיש שהגעתו למתחם האימונים בכפר גלים שרטטה בענק את המילה 'אליפות' ראוי גם לסיים פה עם אחת נוספת כזאת.

נפרד בדמעות. הוא עוד ישוב? (קרדיט: נחום סגל, YNET)

עבורי שרי מסמל משהו גדול יותר משחקן, זו החבילה השלמה. דרור שמשון, מאמן הכושר של הקבוצה בעונות האחרונות אמר עליו בחודש מאי האחרון בפודקאסט "פריצת גבולות" של אלון אולמן (פרק 13) – "שילוב מרגש בין כישרון וצניעות". זה בדיוק זה בעיניי. הוא השחקן הכי טוב, הוא יודע את זה ומאמין בזה ולא מתבייש גם להגיד את זה. אבל, באופן שנשמע קצת סותר – הוא תמיד עושה את זה בצניעות. בכיף, בחיוך ענק. הוא הכי טוב שיש, הוא כוכב כדורגל, הוא מעל כולם – אבל הוא לא מתנהג ככזה, האגו לא משחק אצלו תפקיד. שרי נהנה מכל רגע ואנחנו נהננו מכל רגע שלו.

לא סתם הטקסט הזה בכל זאת מרגיש כמו סיכום, אישית – אני לא ממש מאמין שיחזור לשחק פה. מכל מיני סיבות. בכל מקרה, אם יחזור לשחק כדורגל במכבי חיפה או לא, בחירה שלו, ומה שיחליט יתקבל באהבה והבנה ועם דלת פתוחה ושטיח ירוק שפרוס לכבודו לאם יחליט יום אחד לחזור. זו עדיין לא לגמרי פרידה, גם לזה נגיע, אבל הגעגוע כבר עכשיו גדול. גדול כמו צ'ארון שרי.

לקח אותנו מתקופה של שפל אל גבהים שלא חלמנו עליהם (קרדיט: ברני ארדוב, ערוץ הספורט)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן