חולה על כדורגל - המגזין
בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

עד סוף העולם: הסיפור של רוברט ג'ינג'יחשוילי, הליגיונר הראשון בניו זילנד

עד ניו זילנד בשביל החלום. ג'ינג'יחשוילי (קרדיט: צילום פרטי)
לא הרבה מכירים את הליגיונר רוברט ג'ינג'יחשוילי, אבל כדאי שתתחילו כי הסיפור שלו מלא בהשראה. אחרי ששיחק מספר שנים בליגות הנמוכות בגרמניה, ג'ינג'יחשוילי בן ה-25 עבר לליגה הראשונה בניו זילנד והפך לכדורגלן הישראלי הראשון שמגיע לליגה המקומית. אז איך זה קרה, מה גרם לו לצאת למסעות בעולם, כל האתגרים בדרך, מה למד, מה חשוב לו שידעו ומה החלום הגדול? זה הסיפור הבלתי ייאמן שלו

כמה מכם הייתם מוכנים לטוס לקצה השני של העולם בשביל לרדוף אחרי החלום שלכם? כמה מכם הייתם מוכנים לעזוב הכול – משפחה, חברים, הסביבה המוכרת, בשביל להגשים את מה שאתם מאמינים כי נועדתם עבורו? רוברט ג'ינג'יחשוילי בן ה-25 חתם לפני שבועיים ב-FC Twenty 11 מהליגה הראשונה בניו זילנד במסעו המטורף בדרך לחלום הגדול. זו לא התחנה הראשונה של ג'ינג'יחשוילי בעולם ולניו זילנד הגיע אחרי מספר עונות בליגות הנמוכות בגרמניה. יש לו סיפור מדהים והוא מלא בהשראה. ג'ינג'יחשוילי מספר לי אותו לראשונה. בואו איתי למסע חובק עולם!

תחילת הדרך

"נולדתי בטביליסי, גאורגיה, ב-3 לאוקטובר 1998. בגיל חצי שנה עלינו לארץ וגרנו באשדוד ובת"א וכשהייתי בן 6 חזרנו לגאורגיה לשנתיים. חזרתי לארץ בכיתה ג׳ ומשם נשארתי בארץ, גדלתי והתבגרתי בבת ים, מלבד חודשיים בהפועל ת"א בגיל 8, שיחקתי רק בשכונה ובליגות מתנ"סים וכאלה. תמיד הייתי טוב ומיוחד בשכונה, מי ששיחק איתי יודע", מספר ג'ינג'יחשוילי על השנים הראשונות שלו.

ג'ינג'יחשוילי ממשיך לספר על תחילת הדרך הלא פשוטה שלו ככדורגלן: "בגיל 16 הצטפרתי לעוצמה חולון, ששיחקה בליגת הנערים הכי נמוכה. שיחקתי שם עד גיל 18, אבל לא הייתי רציני ולא בדיוק הבנתי שצריך להיות רציני ולהגיע כל אימון. תמיד חלמתי ורציתי להיות כדורגלן מקצועני, אבל אף אחד לא הסביר לי או כיוון אותי איך עושים את זה. היו כאלה בדרך שניסו, אבל כל פעם קרה משהו. ניסו פעם להביא אותי למכבי ת"א בגיל 9, ובהמשך כל מיני קבוצות אחרות, אבל זה לא יצא לפועל אף פעם מכל מיני סיבות."

בין היתר, ישנם שני גורמים שגורמים לעצירת קריירות של שחקנים צעירים – צבא וליגות נמוכות. אלו שני אתגרים שלא תמיד מאפשרים לשחקנים צעירים להמשיך ולהתקדם. יש כאלו שלא "מסתדרים" על שירות שיכול לתת להם להמשיך לשחק כדורגל והליגות הנמוכות בישראל לא בדיוק מתפארות בתנאים מקצועיים וכלכליים וזה הדבר הכי רחוק מסביבה בריאה להתפתחות של שחקנים, במיוחד צעירים. ג'ינג'יחשוילי מספר על כך: "סיימתי צבא ותוך כדי הצבא גם שיחקתי בליגה ג׳. לא נהניתי לשחק בליגות האלה – ההתנהלות, התנאים, האווירה המקצועית. הרגשתי שזה לא בשבילי, תמיד ידעתי שאחרי הצבא אני הולך לטוס לגרמניה ולטפס שם בליגות הנמוכות."
כמו בסדרה של כאן, חוויה לא רגילה. ג'ינג'יחשוילי עם הכדור במדי אינטר עלייה בליגה ג' (קרדיט: אינסטגרם פרטי)
ההגעה לגרמניה

לג'ינג'יחשוילי אזרחות גאורגית מה שמאפשר לו לצאת ולשחק באירופה ללא בעיה, אך כמו ללא מעט שחקנים צעירים שמחפשים הזדמנות לצאת לשחק בחו"ל בגיל צעיר גם לו היה משהו שעצר בעדו – צה"ל: "בגיל 17 נבחנתי בליגת נוער שנייה בגרמניה ושם הבנתי שאני יכול להפוך לכדורגלן מקצועני והבנתי ששם זה המקום בשבילי כדי לשחק ולהתקדם, אבל בגלל הצבא לא יכלתי לעזוב פתאום. בגיל 21 יצאתי לגרמניה בפעם השנייה ואז גם נשארתי שם. התחלתי בליגה ה-9 והתקדמתי מהר, שיחקתי בליגות 9,8,7,6,5. הספקתי בדרך להיבחן גם במילואים של ורדר ברמן ואפילו כבשתי צמד במשחק אימון."

גם בגרמניה ג'ינג'יחשוילי נתקל באתגרים, כמו כל כדורגלן אחר: "לא הייתי עקבי בזמינות שלי למשחקים – פציעות, השעיות, מעברי קבוצות, בעיות ויזה וכו', אבל תמיד נתתי מספרים במעט ששיחקתי. כל זה קרה תוך 3 שנים,
היו תקופות שהייתי מושעה בגלל חוקי העברות נוקשים בגרמניה אז פספסתי בערך שנה בסה"כ בגלל השעיות, פציעות וכו'." קריירה של כל כדורגלן, צעיר יותר או צעיר פחות, בכיר יותר או בכיר פחות רצופה בכל מיני אתגרים ויש כאלו שפשוט עוברים לחלום הבא. ג'ינג'יחשוילי לא. "למרות הכול, המשכתי ואחרי כל המקומות האלה הגעתי בקיץ האחרון הגעתי לליגה ה-4 בגרמניה כשחתמתי ב-1FC Phoenix Lubeck," סיפר.

וכן, אני מקווה שזה בדיוק כמו שאתם חושבים, הליגה הרביעית בגרמניה זה בהחלט משהו אחר מהליגות הנמוכות בישראל. עולם אחר, גם בליגות הנמוכות שם. "הליגה ה-4 פה היא מקצוענית, קבוצות המילואים של הבונדסליגה משחקות בליגה הזו אז הליגה ברמה ומקבלת חשיפה רצינית. שחקנים עוברים מפה לליגות בכירות באוסטריה, הולנד וכו'," ג'ינג'יחשוילי מספר. "בליגות ה-5 וה-6, איפה שבעיקר שיחקתי, יש קהל ברמה דומה לשל ליגה א׳ או אפילו ליגה לאומית, תלוי בליגה ובמחוז. התנאים מקצועיים לחלוטין – יש פיזיותרפיסט, 5 מאמנים על המגרש, ניתוחי וידאו ועוד. זו הסיבה המרכזית שהעדפתי לשחק בגרמניה ולא בישראל."

מוזמנים לקרוא את הכתבה המופלאה של תומר עתיר על פ.צ. פרייבורגר מהליגה השביעית בגרמניה בכדי להבין את התרבות בליגות הנמוכות בגרמניה ועל התנאים המצויינים שם

תנאים טובים מאוד גם בליגה השישית. ג'ינג'יחשוילי במדי 1FC Spich (קרדיט: אינסטגרם פרטי)

ממש לפני שהקורונה נכנסה לתוך חיינו, טס ג'ינג'יחשוילי לחתום בקבוצה מהליגה השנייה בגאורגיה, מקום הולדתו, אבל אז החל סגר בכל העולם והמעבר נפל. הוא נותר ללא קבוצה ובמרץ 2021 הוא מצא את עצמו שוב בישראל, שוב בליגות הנמוכות, הפעם בליגה ב', בבית"ר יבנה. הוא שיחק שם 6 משחקים בתקופה הקצרה שנותרה עד סיום העונה, אך בקיץ כבר חזר לגרמניה וחתם ב-1FC Spich מהליגה השישית במדינה.

אני שואל את ג'ינג'יחשוילי מה גרם לו לא להישבר בדרך, עם כל השינויים, המעברים, הפציעות, ההיעדרויות והאתגרים, הוא עונה לי: "להישבר אף פעם לא היה אופציה. האש שיש בתוכי והרצון להגשים את עצמי והאהבה שיש לי לכדורגל זה לא משהו שאפשר להסביר, זה כמו אש דולקת בתוך הגוף. וגם בשביל המשפחה אחי, אני לא הולך לוותר, אני רוצה שאמא שלי תהיה גאה בי. וגם כי אני יודע מה נמצא בתוכי, תמיד האמנתי שיש בי משהו שאני צריך להוציא, פוטנציאל מסויים. האמנתי גם שה' בודק עד כמה אני באמת רוצה מה שאני רוצה ובגלל זה כל המכשולים."

לג'ינג'יחשוילי יש גם מה לומר לכל מי שנתקל בדרך באתגרים כמו שהוא עבר או עובר או דומים להם: "קודם כל, תאמינו בעצמכם! מי שלא מבין את החשיבות של זה, עדיף שיישאר בבית. מי שלא מאמין בעצמו לפני כולם, למרות שכולם מזלזלים ושונאים או שליליים, לא יצליח. אמונה עצמית עיוורת, ברמה של דת, ככה צריך להאמין בעצמך. וכמובן תמיד לעבוד קשה, ללמוד, לנתח משחקים, להמשיך להתאמן. אבל מעל הכל, ביטחון עצמי ומיינדסט נכון. המצב המנטלי שלנו הוא כנראה האלמנט הכי חשוב לכדורגלן. לא סתם חצי מהשחקנים הכי טובים בעולם נראים כמו עוד סטודנט ממוצע. כל הקסם קורה בתוך הראש, מה שיש לך שם זה מה שיקבע לאן תגיע."

התקופה בגרמניה הייתה בסה"כ הייתה חיובית וג'ינג'יחשוילי צבר רגעים רבים שיקח איתו לכל הקריירה ואף מעבר אליה: "אחד הרגעים המשמעותיים ביותר שלי בגרמניה היה זכייה העונה בגביע המקומי עם קבוצת המילואים תוך כדי שאני מסיים מלך השערים של המפעל כולל שלושער במשחק אחד. היו לי כמה שערים יפים ואלו היו רגעים מדהימים. כל החוויות שחוויתי פה היו משמעותיות, עשיתי עשרות מבחנים, נסעתי לחורים שאף אחד לא מכיר בגרמניה, כל הרגעים שחוויתי זה משהו שלא באמת אפשר לספר ככה בקצרה, אבל זו הייתה חוויה משנת חיים ואין דבר שלדעתי יותר מומלץ לעשות בגילאי ה-20 מלבד לצאת ולאתגר את עצמך, ולהגשים את עצמך."

הגיע לחורים שאף אחד לא מכיר. גי'נג'יחשוילי בדרכים בגרמניה (קרדיט: אינסטגרם פרטי)

ועדיין, יש משהו שחייב להציף וזה האם בכלל אפשר להתקיים כלכלית בדרך הזו? ובכן, התשובה היא כן, זה אפשרי, אבל זה גם מורכב. בליגות הנמוכות בישראל, גם אם אתה מקבל כסף כפי שמובטח לך (וגם ג'ינג'יחשוילי, כמו רבים אחרים, לעיתים לא קיבל את מה שהובטח, אם בכלל) אז זה לא משהו שמאפשר לך בכלל להתקיים (וכן, גם היום יש קבוצות שעדיין, וזו מידיעה אישית, אינן מכבדות הסכמים ולא משלמים לשחקנים את מה שהובטח להם. זה עצוב).

בגרמניה זה שונה מן הסתם. "בכדורגל בגרמניה משלמים לא רע וכמעט תמיד גם דואגים לדירה ושכר קטן", הוא מספר לי. יחד עם זאת, ג'ינג'יחשוילי מספר לי שגם המשפחה עזרה בדרך וגם התנהלות כלכלית שלו מאפשרת לו לצאת אל המסע הזה: "עד גיל 21 המשפחה תמכה בי וגם חסכתי כסף לפני שעזבתי. אחרי גיל 21 התחלתי להתעסק בשופיפיי, שזה חנויות באינטרנט ואני גם מתעסק קצת בנדל"ן בגיאורגיה." לג'ינג'יחשוילי יש גם טיפים למי שרוצה לטוס לחו"ל לשחק: "כלכלית, אם רוצים לצאת לחו"ל, הייתי ממליץ לחסוך כסף לפני, לא להתבייש לעבוד בעבודות מזדמנות גם במדינה שבה אתה משחק והייתי ממליץ לפתוח את הראש לעידן החדש שיש ברשת, כי אפשר להרוויח הרבה כסף מהמחשב. חשוב גם תמיד לחשוב איך להרוויח יותר במקום לחשוב איך לצמצם הוצאות."

מפועל בניין ועד ליובנטוס ונבחרת איטליה תוך 3 שנים. פדריקו גאטי כדוגמה למי שלא פחד לעבוד בעבודות מזדמנות בדרך לחלום (Credit: Getty Images)

חזרה לכדורגל. התנאים המקצועיים הגבוהים בתוספת להתקדמות המקצועית והעלייה במעלה הליגות גרמו לג'ינג'יחשוילי שהוא בדרך הנכונה: "הרגשתי שהשגתי את המטרה הראשונית שלי ועכשיו אני רק צריך להוכיח את עצמי בליגה ה-4 ומפה אני אתקדם ואגיע לליגה בכירה יותר באירופה או לפחות לבונדסליגה השנייה או לליגה השלישית. בפועל זה לא קרה. הרבה דברים קרו העונה. לא שיחקתי, שלחו אותי למילואים בליגה ה-6 וגם דברים לא מקצועיים לא עבדו ביני לבין המועדון. בחורף כבר התחלתי לחפש מקום אחר. היו לי 20 הצעות מליגות 5-8, אבל הרגשתי שגרמניה הספיקה לי וגם לא רציתי לרדת ברמה. זה מקום מדהים, אבל אחרי 3 שנים הרגשתי שהגיע הזמן לשנות אווירה."

יש כדורגל בניו זילנד? וואלה, כן!

ג'ינג'יחשוילי רצה לשנות אווירה והלך לקצה השני של העולם. בערך. בויקיפדיה רשום כי: "ניו זילנד היא מדינת אי בדרום-מערב האוקיינוס השקט המורכבת משני איים גדולים, האי הצפוני והאי הדרומי, וכן מספר איים קטנים יותר. ניו זילנד ידועה כמדינת איים מבודדת – היא רחוקה כ-2,000 קילומטרים מאוסטרליה, וביניהן חוצץ ים טסמן. שכנותיה הקרובות ביותר מצפון במרחק של כ-1,000 ק"מ הן קלדוניה החדשה, פיג'י וטונגה." רחוק מאוד.

ומה עם כדורגל? אז יש כדורגל בניו זילנד, אבל האמת שכדורגל גברים הוא לא הספורט הכי פופולרי במדינה. הראגבי תופס הרבה יותר פופולריות בקרב גברים ונחשב לספורט הלאומי. גם כדורגל הנשים זוכה לרייטינג גבוה יותר מאשר כדורגל הגברים. ניו זילנד אף אירחה במשותף עם אוסטרליה את מונדיאל הנשים בקיץ והנבחרת הלאומית פספסה את העלייה במחזור האחרון של שלב הבתים ושברה את ליבם של כמעט 26,000 האוהדים והאוהדות שמילאו את אצטדיון פורסיית' בדנידין.

אתם תתפלאו גם לדעת שהקבוצה הניו זילנדית הבכירה ביותר בכלל משחקת בליגה האוסטרלית ואף נאבקת שם על האליפות. זו וולינגטון פיניקס ואם השם של הקבוצה מוכר לכם מאיפשהו, אז כן, תומר חמד שלנו שיחק בה לפני שלוש וחצי. כעת היא במקום השני בליגה בשיוויון עם סנטרל קוסט מארינס, כשנותרו עוד 3 מחזורים לסיום העונה. היא קבוצה חדשה יחסית (נוסדה ב-2007) ואין לה שום תארים ואם היא תסיים כאלופה אז היא תעשה גם היסטוריה באיזור כשתהיה הקבוצה הניו זילנדית הראשונה בזוכה באליפות הליגה האוסטרלית.

משחקת בליגה האוסטרלית. חמד במדי וולינגטון הניו זילנדית (Credit: Speed Media/Icon Sportswire via Getty Images)

חזרה לליגה בניו זילנד. אז איך ג'ינג'יחשוילי הגיע לשם? הוא מספר: "דיברתי עם כמה סוכנים ואנשים שהכרתי בכדורגל ואחרי כמה ימים הגיעה האופציה של ניו זילנד. בהתחלה לא התלהבתי כי זה רחוק, אבל אחרי מחקר מעמיק אמרתי לעצמי 'למה לא?'. זאת ליגה ראשונה שיכולה לפתוח לי דלתות בליגות מעניינות בעתיד וגם אצבור ניסיון של ליגה בכירה. דיברתי עם כמה קבוצות, הייתה התעניינות ובסוף חתמתי ב-FC Twenty 11." ג'ינג'יחשוילי מספר לי שהיו לו מספר הצעות בליגה, גם לחתום וגם להגיע למבחנים, אבל הוא בחר להגיע לקבוצה לאחר שהמאמן הבטיח לו שהוא בונה עליו בתור השחקן המרכזי.

הליגה הראשונה בניו זילנד לשלושה מחוזות – צפון, דרום ומרכז, כשבסה"כ נמצאות שם 32 קבוצות. FC Twenty 11 נמצאת במחוז הדרומי וכעת נמצאת במקום האחרון בליגה אחרי 2 מחזורים עם 2 הפסדים ויחס שערים ממש לא מחמיא 21-0. אך זה לא אמור להמשיך. הקבוצה שיחקה ללא ג'ינג'יחשוילי ו-3 זרים נוספים שלא קיבלו אישור לשחק ויש עוד מספר שחקנים פצועים, אז היא נאלצה לשחק בשני המשחקים הראשונים עם קבוצת המילואים.

למרות הפתיחה הלא מעודדת של קבוצתו וההגעה המאוחרת שלו אליה, ג'ינג'יחשוילי יכול להתנחם בעובדה שהוא נמצא בעיר כרייסטצ'רץ', שהיא הגדולה ביותר באי הדרומי והשלישית בגודלה בניו זילנד. בעיר יש קהילה יהודית לא קטנה ואף בית חב"ד. ג'ינג'יחשוילי בוודאי ירגיש מעט בבית.

אז מה לגבי העתיד?

שוב אנחנו חוזרים לעניין המנטלי והחשיבות של ההתדמה והאמונה העצמית: "לא האמינו בי, אבל תמיד אני האמנתי בעצמי. כמובן שפגשתי הרבה אנשים שהתלהבו ממני בדרך, אבל קיבלתי בדרך אין ספור דחיות, תגובות שליליות וזלזול. למרות זאת גם כשיבשתי על הספסל בליגה ג' ידעתי שעוד כמה שנים שאני אשחק בחו"ל בקבוצה מקצוענית. תמיד האמנתי ובלי זה אין סיכוי שהייתי מצליח. גם עכשיו כשאני בן 25 ומשחק בניו זילנד, הכי רחוק שיש מאירופה, אני מאמין שעוד כמה שנים אשחק בליגת האלופות, המטרה שלי היא לתת השראה לכל ילד ושחקן שהכל אפשרי."

"המטרות והשאיפות שלי הן פשוטות, אני רוצה להצליח בניו זילנד ולהגיע מפה לליגה טופ 10 באירופה, ומשם להגיע ולשחק בליגת האלופות, שזה החלום הכי גדול," מסיים ג'ינג'יחשוילי עם החלום הגדול ביותר שלו.

החלום הגדול של ג'ינג'יחשוילי. ליגת האלופות (Credit: Getty Images)

רוברט ג'ינג'יחשוילי יצא למסע שלא הרבה היו בוחרים בו. הכדורגל בכלל, והישראלי במיוחד, מצריך משחקנים לעמוד באתגרים רבים – פציעות, השעיות, צבא, מאמן שלא מאמין בך, סביבות עבודה לא בריאות, מוסר תשלומים נמוך (אם בכלל) ועוד, אבל ג'ינג'יחשוילי בחר בדרך המאתגרת והארוכה יותר, תרתי משמע. בין אם הוא יגיע לליגות טופ 10 באירופה ואז משם לליגת האלופות כמו שהוא שואף להגיע או לא, מבחינתי הוא כבר ניצח. כי לנצח זה לאו דווקא להגשים את החלום שלך במלואו, אלא לעשות הכול בשביל להגשים אותו. אפילו לנסוע בשבילו עד סוף העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן