חולה על כדורגל - המגזין

הרפתקן ואוהד כדורגל מלידה. כותב סיפורים המבוססים על חוויותי האישיות ממגרשים שונים בארץ ובעולם.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

"מסביב לכדור": אוסקה – עיר של כדורגל!

Gamba Osaka vs Urawa Red Diamonds - טקס פתיחה שלא היה מבייש משחק במונדיאל
ניב הר שי הגיע לאוסקה בתקווה לראות את נטע לביא משחק על אדמת יפן. את הקשר הישראלי ניב לא ראה, אבל הוא כן זכה לערב של אווירה מחשמלת, שערים מרובים ובירה כחולה. יפן וכדורגל, לא מה שחשבתם

יפן ידועה כארץ של איים, דגים, גיישות, מכוניות, אלקטרוניקה, מנגה וסמוראים. אבל לא פחות מכל אלה, מדובר במעצמת כדורגל. אחרי שלושה שבועות של נדודים בארץ השמש העולה, הגעתי לאוסקה – אחת הערים הגדולות והתוססות ביותר במדינה. כיאה לישראלי המצוי, המשימה הראשונה שהטלתי על עצמי הייתה למצוא משחק של גמבה המקומית, בתקווה לחזות לראשונה בנטע שלנו משחק במדים לא ירוקים. התמזל מזלי וגיליתי שיום לאחר ההגעה שלי, גמבה מארחת את אוראווה רד דיאמונדס למשחק ליגה. למרות האינסטינקט הישראלי, שכחתי שמדובר בערב יום כיפור, ולכן לא עלה בדעתי שלביא לא נכלל בסגל. כל זה לא מנע ממני להגיע לאצטדיון "Panasonic Stadium Suita" (בחסות: פנסוניק!), ולהנות מערב מפתיע ומרגש של כדורגל יפני.

מבט מבחוץ על אצטדיון "Panasonic Suita" (צילום פרטי)

 

על אף שאני דובר מעט יפנית, חששתי להתברבר בדרך ולאחר למשחק. לכן, כדי שלא אגיע בטעות לאצטדיון הבייסבול או הסומו של אוסקה, ביקשתי משני אוהדים צעירים של הקבוצה האורחת להתלוות אליהם במסע הארוך מהרכבת ועד למגרש. לבוש בחולצה כחולה, צעדתי אחרי שני התיכוניסטים החביבים, שטסו כל הדרך מסאיטמה כדי לעודד את קבוצתם האהובה. הם סיפרו לי בגאווה כי היהלומים האדומים מחזיקים בגביע האלופות של אסיה, ואני השווצתי שבשנה שעברה מכבי חיפה ניצחה את יובנטוס. אמנם הם לא ממש הכירו את אלופת ישראל, אבל כשהסברתי להם מי הוא הקפטן שלה לשעבר הם הנהנו בהתלהבות. בהמשך ראיתי לא מעט אוהדים לבושים בחולצות הנושאות על גבן את המספר 18 והשם "Lavi". בחנות המרצ'נדייז נתקלתי גם במגני זיעה, מחזיקי מפתחות ותמונות של נטע במדי גמבה. אבל עם כל הכבוד לקשר הישראלי, מהר מאוד שכחתי מההיעדרות שלו, ונשאבתי לאווירה המחשמלת באצטדיון.

אוהד יפני לבוש בחולצתו של נטע לביא. אחד מני רבים (צילום פרטי)

טיפסתי במדרגות ליציע הצפוני, אליו נדחסו באופן מסודר אלפי אוהדי אולטראס כחולים שלא הפסיקו לעודד עד השנייה האחרונה של המשחק. אחרי סריקת הכרטיסים הדיגיטליים (עבור כרטיס לא מסומן שילמתי 4,200 ין), הסדרניות בכניסה הציעו לכל אוהד ארטיק בחינם. אבל ויתרתי עליו והלכתי לקנות "בירה גמבה" – משקה כחול וזרחני בטעם של דובון גומי אלכוהולי. בעודי מחכה בתור למזנון, החל מופע תפאורה מרשים ביציע, שכלל הנפה של יריעות ניילון בצבעי המועדון ושירה אדירה ואחידה. רגע לפני השריקה עוד הספקתי לרוץ לשירותים, שהיו מצוחצחים למדי, ובדרך אליהם הבחנתי במשחק פוטבול אגרסיבי שהתנהל במגרש קטן ליד האצטדיון. גם שם היה לא מעט קהל ואפילו להקת מעודדות, שנראתה כאילו יצאה מסרט קולג' אמריקאי. קשה היה שלא להתחבט בשאלה הנצחית: למה לעזאזל פוטבול נקרא ככה אם מדובר בספורט שבו "הכדור" הוא למעשה ביצה, והשימוש ברגל הוא רק חלק שולי במשחק?! בכל מקרה, בשפה היפנית הכדורגל האמיתי נקרא "Sakka" – עדות להשפעה של התרבות האמריקאית על יפן, בעיקר מאז שבע שנות הכיבוש שהובילה ארצות-הברית לאחר כניעת היפנים בתום מלחמת העולם השניה.

המשחק נפתח לאחר נאומים של שני הקפטנים, כנראה נגד אלימות במגרשים, ומחיאות כפיים מצד שני הקהלים. אלפי האוהדים של הקבוצה האורחת התמקמו בחלקו העליון של היציע הנגדי וסיפקו תצוגת עידוד מרשימה. לאחר שלא מצאתי כסא פנוי, אחד הסדרנים מצא עבורי מקום בין שני אוהדים בגיל העמידה, שעמדו ושרו ללא הפסקה. רוב השירים של הקהל היו דומים למנגינות הכדורגל המוכרות בארץ ובעולם, אבל הקצב שלהן היה מעט שונה, ומדי פעם נשמעו מלודיות מעניינות שלא הכרתי. מה שהרשים אותי במיוחד היה האחידות של הקהל, שנשמע ממש כמו במשחק פרו אבולושן (מבית היוצר של חברת קונאמי היפנית) – אלפי האוהדים ידעו בדיוק מתי מתחיל ונגמר כל שיר, ומחיאות הכפיים התבצעו בתיאום מושלם. לרוב לא הבנתי את מילות השירים, אבל מילה אחת שחזרה על עצמה הייתה "Gambaru" – קריאת עידוד יפנית ידועה. זוהי גם הזדמנות מעולה להבהיר כי השם "גמבה אוסקה" לא קשור לירק כזה או אחר, אלא לקוח מתוך אותה קריאת עידוד.

המשחק כולו התנהל בקצב מהיר. מעבר למסירות הרבות והמדויקות, נרשמו גם כמה דריבלים מרשימים, בעיטות חזקות ואפילו קטטה, שהסתיימה בכרטיס אדום לאחר בדיקת VAR. גמבה הייתה הראשונה לכבוש – בדקה ה-17, כדור חופשי מפתיע של טקאשי אוסאמי תפס את שוער האורחת לא מוכן, ונכנס פנימה. האצטדיון רעד משמחה, ואני חגגתי עם שני חבריי לשורה שחילקו לי כיפים מימין ומשמאל. כעבור 12 דקות החלוץ חוזה קאנטה השווה את התוצאה, אך בתחילת המחצית השנייה הורחק באותה קטטה, וזכה לתנועות "ביי ביי" מצד אוהדיה הצוהלים של המארחת. גמבה לא הצליחה לנצל את היתרון המספרי, ואף ספגה שני שערים שהכריעו את המשחק. בעוד הקהל האדום חגג מולנו ללא הפסקה, הקהל המקומי המשיך לעודד בהתמדה, אך עם שריקת הסיום השתנתה האווירה באופן פתאומי.

השופטים אספו את שחקני שתי הקבוצות למרכז המגרש, שם הסתדרו כולם בשורה וקדו קידה לעבר היציעים, כאילו היו שחקני תיאטרון בסיומה של הצגה. לאחר מכן החלו להישמע קריאות בוז אדירות מצד אוהדי אוסקה, שהתגברו כאשר השחקנים הגיעו להתנצל בפני יציע האולטראס. לאור התמיכה הרבה שנראתה במהלך המשחק כולו, הכעס בסיום נראה לי מעט חריג. התגובה לא הייתה אלימה באופן קיצוני, ולא כללה את זריקת החפצים שהתרגלנו לראות בליגה הישראלית, אך בכל זאת משהו בטון הזועם של האוהדים צרם לי. כמובן שאפשר להבין אותם – בכל זאת הקבוצה שלהם קיבלה בראש מול עשרה שחקנים. ועדיין, התגובה הזו הגיעה בניגוד גמור לנאמנות האדירה שהפגין הקהל מפתיחת המשחק ועד לשנייה האחרונה. במידה מסוימת, האווירה בסיום הזכירה לי את הציפייה חסרת הרחמים שנגזרה בעבר מהבושידו (דרך הלוחם), לפיה הסמוראי שהפסיד את כבודו בקרב צריך להתאבד על ידי ביצוע ספוקו (חיתוך הבטן בפיגיון).

מחזיק מפתחות "נטע לביא" בחנות המזכרות של גמבה אוסקה – מרגש! (צילום פרטי)

מהורהר ומעט מסובב מהבירה הכחולה, חיפשתי את דרכי החוצה יחד עם אלפי האוהדים המאוכזבים, שההפסד הוציא להם את הרוח מהמפרשים. היו שם בעיקר גברים ונערים, אבל גם הרבה מאוד נשים וילדים. חשבתי על הסעודה המפסקת שתכף יאכלו בארץ ועל חוסר הסלחנות של האוהדים כלפי השחקנים. עצרתי בחנות המזכרות ולפתע, בין כל העיניים המלוכסנות, שמעתי זוג צעיר מדבר בשפת הקודש. שאלתי אם גם הם מחפשים חולצה של נטע, אבל האישה הצביעה על חולצתה הצהובה והבהירה שאין להם שום עניין בשחקני מכבי חיפה.  ניסיתי להבין מה בכל זאת הוביל אותם להגיע למשחק כדורגל דווקא כאן, אבל התשובה כבר התנגנה לי בראש (נא לקרוא בהתאם לחיקוי של מוטי חביב ב"בובה של לילה"): אוסקה – עיר של כדורגל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן