חולה על כדורגל - המגזין
ישראלי-ברזילאי בן 37. אוהד שרוף של גרמיו למחייתי ועיתונאי בשעות הפנאי. אוכל כדורגל ברזילאי לארוחת בוקר ומקנח בכדורגל דרום אמריקאי.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

ליגה מעל כולם: מדוע הופך הברזילראו לפרמייר ליג של דרום אמריקה?

ברזיל תמיד הייתה המדינה החשובה ביבשת מבחינת אוכלוסייה, שטח וכלכלה. בנוסף, כמות הכשרונות שסיפקה לאורך השנים שינתה את ההיסטוריה של המשחק פעם אחר פעם. עם זאת כשמדובר בכדורגל מועדונים, מבחינה היסטורית, היא מעולם לא הצליחה לבסס שליטה לאורך זמן בכדורגל הדרום אמריקאי. אולם התקופה הזו חלפה. כיום הכדורגל הברזילאי כבר כבש את היבשת והוא ממשיך להגדיל את הפער מול שאר המדינות, שספק אם ייסגר בשנים הקרובות. למה זה קורה וימשיך לקרות בעתיד הנראה לעין? והאם ישנה גאולה למועדוני הכדורגל הדרום אמריקאיים מחוץ לברזיל?

הקסם של כדורגל המועדונים בדרום אמריקה תמיד היה מבוסס על אלמנט ההפתעה. ישנה אמונה שלמה בקרב האוהדים כי הקבוצה שלהם יכולה לזכות אם תילחם חזק מספיק. לא משנה מאיפה אתה בא. ישנן זוכות היסטוריות מקולומביה, צ'ילה, פרווגאוי, אקוודור, אורוגוואי ובעיקר ארגנטינה.

באופן מפתיע, דווקא מברזיל, המדינה הגדולה והחזקה ביבשת, לא יצאו הרבה מדי קבוצות מנצחות בטורניר החשוב ביבשת – גביע הליברטדורס. יותר מזה, עד שנת 1992, היו רק 5 זכיות ברזילאיות בגביע הליברטדורס ב-4 עשורים של תחרות. 2 מהן היו על ידי סנטוס של פלה בתחילת שנות ה-60. 3 הזכיות האחרות היו ע"י קרוזיירו של ז'אירזיניו, פלמנגו של זיקו, וגרמיו של רנאטו גאושו. כל אחת מהזכיות הללו הונצחה כמיתוס של אותו מועדון מכיוון שזכייה בגביע היבשתי נחשבה לנדירה כל כך בקרב הקהל בברזיל.

2 זכיות בתחילת שנות ה-60. סנטוס של פלה (יושב שני משמאל) (Credit: Fut Pop Club)

המצב התחיל להשתנות מבחינתה של ברזיל בשנות ה-90 . 7 זכיות ברזילאיות בעשור זה סימנו תור זהב לכדורגל המועדונים בברזיל. בשני העשורים הראשונים של שנות האלפיים המצב נשאר די מאוזן עם זכיות לסירוגין של קבוצות ברזילאיות, ארגנטינאיות, קולומביאניות ואפילו קבוצה אקוואדורינית ואחת פראגוואית.

למעשה המשחק שציין את שירת הברבור של התחרותיות בכדורגל הדרום אמריקאי, היא דווקא הקלאסיקו האגדי של 2018 – בוקה ג'וניורס נגד ריבר פלייט. האוהדים של שתי הקבוצות היו על גג העולם והצהירו בגאווה על השליטה המוחלטת של ארגנטינה בסצינה הדרום אמריקאית. אולם בתוך כל ההתרגשות הם פספסו את המהפך העצום שעובר הכדורגל הברזילאי.

שנה מאוחר יותר, האלופה היוצאת ריבר כבר נכנעה לפלמנגו הגדולה של ז'ורז'ה ז'סוס. בכלל, מאז אותו גמר סופר קלאסיקו, נערכו בדיוק 5 גמרים, בכולם זכו קבוצות ברזילאיות. יותר מכך, מתוך 10 הפינליסטיות, 8 הן ברזילאיות והשתיים האחרות הן בוקה וריבר.

אז מה גרם להשתלטות הפתאומית הזו? כסף כמובן!

באופן לא מפתיע, הסיבה המרכזית לשליטה של ברזיל בכדורגל בדרום אמריקאי בשנים האחרונות היא כניסה של הון עצום לקבוצות הבכירות במדינה.אבל מאיפה מגיע כל הכסף הזה? ישנן 3 צינורות מרכזיים שמזרימים כמויות חסרות תקדים של כסף נזיל לקבוצות הברזילראו:

בעלים זרים

מבחינה היסטורית, קבוצות בברזיל אינן בבעלות פרטיות, אלא מועדונים דמוקרטיים בהן מתקיימות בחירות לנשיא המועדון כל מספר שנים קצוב. אולם בשנים האחרונות החלו יותר ויותר מועדונים להימכר לקבוצות משקיעים ואנשיי עסקים שונים. ישנם לפחות 7 קבוצות פרטיות כיום בליגה הראשונה, והזרוע עוד נטויה. באהיה נמכרה לקבוצת סיטי, בראגנטינו נמכרה לרד בול, קרוזיירו נמכרה לרונאלדו (שגם מחזיק בויאדוליד הספרדית), ואסקו נמכרה לחברת ההימורים 777 פארטנרס, אתלטיקו מיניירו נמכרה לחברת הבנייה הגדולה בברזיל, בוטאפוגו נמכרה לג'ון טקסטור (אחד מבעלי קריסטל פאלאס), ופורטלזה בתהליכים של מציאת משקיע. התופעה הזו ממשיכה לגדול משנה לשנה והיא מעלה את המחירים של שחקנים ויוצרת אינפלציית מחירים בשוק הדרום אמריקאי. לדוגמה, באהיה הוציאה בפחות משנה יותר מ-20 מיליון יורו על רכש שחקנים. עד המכירה לקבוצת סיטי, היה מדובר בקבוצת תחתית ענייה. כיום היא מתמודדת עם המועדונים הגדולים על אותם שחקנים.

עכשיו יש לו קבוצה גם בברזיל. רונאלדו עם החולצה של קרוזיירו (Credit: Alessandra Torres/AGIF)

מהפכת זכויות שידור

2024 היא השנה האחרונה בחוזה זכויות השידור שנחתם לפני 5 שנים בין קבוצות הליגה לגלובו, ארגון התקשורת הגדול והחשוב בברזיל. לקראת החתימה על חוזה חדש, התאגדו בשנה החולפת הקבוצות הגדולות בשני הליגות הבכירות בברזיל לשתי איגודים נפרדים – ליברה וליגה פורטה. אין טעם להיכנס יותר מדי לפרטים טכניים, רק חשוב להבהיר כי איגוד הליברה הצליח להגיע עם גלובו להסכם זכויות היסטורי של 1.3 מיליארד ריאל (240 מיליון יורו) לשנה, שיתחלק באופן יחסי בין 9 קבוצות האיגוד המשתתפות העונה בברזילראו. הציפייה היא שליגה פורטה יחתמו בעצמם על הסכם גבוה עם גלובו או ארגון שידור אחר. מדובר בעלייה משמעותית בסכומים הקבועים שיקבלו כל הקבוצות בכל שנה, מה שיעלה את התקציבים השנתיים עוד יותר. סכומים אלו לא כוללים בונוסים והכנסות מפיי-פר-ויוו, כך שמדובר בהרבה מאוד כסף זמין להחתמות.

עוד לפני שהספיק לחתום על חוזה זכויות שידור, הספיק איגוד הליגה פורטה לחלק כספים עתידיים לקבוצות החברות בו בסכום המגיע ל-200 מיליון ריאל (40 מיליון דולר). מנגד, קבוצות שונות מהליברה החליטו להקדים הכנסות עתידיות מהחוזה החדש (שהכסף ממנו ייכנס רק בעונה הבאה) בשביל להחתים שחקנים עוד העונה.

אחת ההבטחות של איגודים אלו היא להצליח להשיג יותר ערך כספי מהמוצר הקיים. הדרך העיקרית להשיג זאת היא על ידי שיווק טוב יותר של הליגה במדינות שכבר צורכות אותה, והנגשת המוצר לשווקים חדשים, בעיקר באסיה, אירופה וצפון אמריקה. אחד הזרזים לתהליך זה הוא דווקא עולם ההימורים.

כסף חדש. איגודי זכויות השידור מכניסים כסף לכדורגל (Credit: Getty Images)

חברות הימורים משקיעות בכדורגל הברזילאי

ברזיל תמיד הייתה מדינה שאוהבת הימורים עם הספורט שלה. אולם ב-2018 אישר הנשיא דאז מישל טמר הקלות רבות בחוקי המדינה שאיפשרו את כניסתם של יותר מ-450 חברות הימורים בינלאומיות לברזיל. מלבד הגדלת הנתח שלהם בשוק המקומי, מעוניינות חברות אלו להגדיל את העניין העולמי בברזילראו בשביל למצב אותה כליגה אטרקטיבית להמר עליה.

חברות אלו שופכות כמויות כסף בלתי רגילות לכדורגל הברזילאי במגוון דרכים. החלק הארי של השקעות הוא דרך ספונסרים. כיום אין כמעט קבוצה בשתי הליגות הבכירות שאינה מחזיקה לפחות ספונסר אחד מעולם ההימורים. לדוגמה, קורינתיאנס חתמה העונה על ספונסר ראשי חדש עם אתר ההימורים ויידבט בעלות של 370 מיליון ריאל לשלוש שנים (23 מיליון יורו לעונה). מדובר בספונסר היקר ביותר בהיסטוריה של הליגה. דוגמה זו רק משקפת מגמה ברורה של עלייה חדה בתשלומי החסויות בברזיל. התחרות הקשה בין החברות מבטיחה שתשלומים אלו רק ימשיכו לגדול בשנים הקרובות.

אחת הדוגמאות לעליית המדרגה של הכדורגל בברזיל מבחינה כספית, הוא חלון ההעברות של ינואר. הליגה הברזילאית תפסה את המקום הראשון ברשימת הליגות שהוציאו הכי הרבה כסף על החתמות. הקבוצות השונות הוציאו ביחד כ-80 מיליון יורו על רכש שחקנים. כמובן שיש לכך כמה סיבות שונות, כמו העובדה שמדובר בחלון אמצע השנה באירופה בו מוציאים פחות, בעוד שבברזיל זה הוא החלון המרכזי בו מושקע רוב תקציב ההחתמות. עם זאת, זה רק עוד ראיה להתחזקות כלכלית של הכדורגל הברזילאי.

ויידבט/ הספונסר החדש של קורינת'אס (Credit: Getty Images)
שניים לטנגו – המצב הכלכלי החליש את הכדורגל הארגנטינאי

מלבד הכסף שנכנס לברזיל, הסיבה הנוספת לשליטתם המועדונים הברזילאים ביבשת, היא היחלשותן הכלכלית של שאר המדינות, שבראשן ארגנטינה.

אם מסתכלים על העשורים האחרונים, שתי הקבוצות הדומיננטיות ביותר בדרום אמריקה היו ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס הארגנטינאיות. מדובר בקבוצות המוכרות ביותר מחוץ ליבשת, בעלות הדרבי המפורסם ביותר ובעלות שורה אינסופית של אגדות ששיחקו בהן.

אולם, משהו קרה בארגנטינה בשנים האחרונות. המצב הכלכלי לא היה מזהיר כבר מספר עשורים, אך הוא החמיר מאוד לאחרונה. זה גרם לירידה קשה ביכולת של בוקה וריבר לשלוט בשוק ההעברות כמו בעבר. לדוגמה, ריבר ניסתה העונה להחזיר לשורותיה מורדר ברמן את הקולומביאני רפאל סנטוס בורה, אחד מגיבורי הזכייה בליברטדורס ב-2018. אולם, הוא החליט לסכם עם אינטרנסיונל הברזילאית במקום, פשוט כי הם הציעו הרבה יותר כסף (פי שתיים ממה שקיבל בוורדר ברמן).

מלבד חוסר היכולת להחתים כמו בעבר, הן גם נאלצו למכור לא מעט שחקנים לליגה הברזילאית, מה שהחליש מאוד את הסגלים שלהם. בשנתיים האחרונות לדוגמה, נאלצה בוקה להיפרד משחקן הנבחרת כריסטיאן פאבון לאתלטיקו מיניירו (עכשיו בגרמיו), ומהשוער המנוסה אוגוסטין רוסי לפלמנגו. ריבר לעומת זאת נאלצה להיפרד העונה מניקולה דה לה קרוז, אחד מעמודי התווך של הקבוצה בשנים האחרונות, שנמכר לפלמנגו בסכום אדיר של כ-15 מיליון יורו .

ניקולאס דה לה קרוז, נמכר מריבר ב-16 מיליון יורו לפלמנגו (Credit: Getty Images)

מצבן של בוקה וריבר אמנם אינו מעודד, אך הן גדולות וחשובות מספיק בשביל למצוא דרך לשנות את המצב. מבחינת שאר ארגנטינה והיבשת, אין סיבה להיות כל כך אופטימיים. קבוצות ארגנטינאיות שנחשבו בעבר לאימת הליברטדוריס, כמו אינדפנדיינטה, אסטודניאטס, סן לורנצו, וראסינג אינן מצליחות להתחרות באמת במפעלים היבשתיים בשנים האחרונות וכמעט שנעלמו לחלוטין מזכרונו של האוהד הברזילאי הממוצע. גם בשאר היבשת המצב אומלל. קבוצות עבר גדולות כגון פניירול, נאסיונל, אולימפיה, אתלטיקו נאסיונל וקולו קולו פשוט נשארו בעבר ואינן מצליחות יותר להגיע רחוק בטורניר, לרוב אפילו לא מעבר לשלב הבתים.

ישנן כמובן יוצאי דופן. דווקא הכדורגל באקוודור חווה פריחה ומצליח לנפק הצלחות בדמות 3 זכיות בגביע הסודאמריקנה ב-5 שנים האחרונות. אולם זה בעיקר מצביע על חולשתו של הטורניר המשני ביבשת ואת חוסר העניין בו מצד הקבוצות הגדולות בברזיל.

ברזיל שותה את מאגר הכשרונות ביבשת

לצערם של האוהדים דוברי הספרדית בדרום אמריקה, הפער בין ברזיל לשאר היבשת ברמת המועדונים רק צפוי להמשיך לגדול. מלבד הפערים הכלכליים הולכים וגדלים, המועדונים בברזיל גם צפויים לרוקן את שאר היבשת מכשרונות מקומיים מע"י הגדלת מספר הזרים בליגה.עד לפני שנה, החוק בברזיל התיר לרשום עד 5 שחקנים זרים בסגל. בשנה שעברה הוחלט להעלות את המספר ל-7 זרים בקבוצה. העונה כבר יש דיבור על העלאה נוספת ל-9 זרים.

הלחץ מצד הקבוצות להמשיך להעלות את מספר הזרים בליגה נובע מהאינפלציה ההולכת וגוברת במחירים של שחקנים ברזילאים בשוק המקומי. כמויות הכסף להחתמה שיש לרשות הקבוצות, מכריחה אותם גם לשלם הרבה יותר על אותן החתמות. זאת מכיוון שכולם יודעים שיש להן כסף, לכן מעלים את המחיר המבוקש על השחקנים בעת מכירה. בנוסף, ישנה התחרות הגוברת מול קבוצות מקומיות ושווקים מתחרים כגון צפון אמריקה, ערב הסעודית, ואירופה כמובן.

אז מה עושים כשמחירם של שחקנים ברזילאים מנופח באופן מוגזם? מגדילים את מספר הזרים ויוצרים מגמה של שאיבת כשרונות מרחבי היבשת והבאתם לברזילראו. אחד מהם הוא תיאגו בורברס, חלוצה האורגוואי בן ה-21 של בראגנטינו. בורבס נקנה בתחילת השנה שעברה מריבר פלייט באורוגוואי תמורת 4.8 מיליון ובינואר היה מקשור לקבוצות בכירות ביבשת, כמו מנצ'סטר יונייטד ומילאן, כשהיה מדובר על עסקה בגובה של 15 מיליון אירו.

מאורוגוואי, דרך ברזיל, לאירופה? תיאגו בורבס (Credit: Getty Images)

בתחילת שנת 2023, רגע לפני ההחלטה על העלאת מספר הזרים, היו בברזילראו 81 שחקנים זרים. בתום החלון של יולי כבר היו 132 שחקנים זרים. ניתן לדמיין בקלות כיצד העלאה נוספת תגביר את כמות השחקנים הזרים לרמות חסרות תקדים. מכיוון שאין לקבוצות ארגנטינאיות, אורוגוואיות, צ'יליאניות, פרגואיות או אקוואדוריניות יכולת להתמודד עם הכסף שמביאות איתן הקבוצות הברזילאיות, הן יאלצו לאפשר לעוד כשרונות שלהם לעבור לברזילראו,

חשוב לזכור כי הבעיה אינה רק בשוק השחקנים, אלא גם בשוק המאמנים. ישנן כיום 8 מאמנים זרים בליגה הברזילאית. מתוכם ישנם 4 ארגנטינאים ואחד קולומביאני. אלו מאמנים שיכלו לאמן הליגות אחרות בדרום אמריקה, אבל בחרו לאמן בברזיל בגלל הכסף והמשאבים שהיא מציעה. באופן מעניין, שלושת המאמנים האחרים מגיעים מפורטוגל. ההשפעה הפורטוגזית על הכדורגל הברזילאי מורגשת מאוד מאז הגעתו של ז'ורז'ה ז'סוס לפלמנגו ב-2019, לא פחות מ-12 מאמנים פורטוגזים אימנו ומאמנים קבוצות בברזילראו. מגמה זו עוזרת לכדורגל הברזילאי להשתפר מבחינת רמה מקצועית ומכניסה לשימושמתורות אימון חדשות היישר מאירופה.

המסמר האחרון: המונדיאל לקבוצות 2025

אז מה צופן העתיד לכדורגל מועדונים בדרום אמריקה? אחד האירועים שעשויים להנציח ולקבע את הפער בין ברזיל לשאר היבשת הוא המונדיאל לקבוצות שצפוי להתקיים בשנה הבאה בארה"ב. למרות כל הביקורת שהוא גורר איתו (אותה הרוויח ביושר), מדובר באירוע שיפגיש באופן מלא קבוצות מכל רחבי העולם. קהל הכדורגל העולמי ייחשף לקבוצות חדשות שהוא לא זכה לראות מקרוב. התקווה היא שתיווצר מסורת חדשה של טורניר קבוצות בינלאומי אמיתי שבו יווצרו יריבויות בין יבשות שונות. והשקפתם של אוהדי הכדורגל בעולם תתרחב ליבשות מלבד אלו שלהם, ועניין שלהם בליגות שונות בגלובוס תגדל.

כמות העניין שיש היום לאוהד האירופאי הממוצע בתואר "אלופת עולם" בהקשר של מועדון היא קטנה עד אפסית. מבחינתו ברגע שקבוצתו זכתה בגביע האלופות, אליפות העולם היא לא יותר מקוריוז חביב. בברזיל לעומת זאת, מדובר בתואר החשוב ביותר. כל אוהד של קבוצה בעלת התואר "אלופת עולם" יתחיל כל ויכוח על טיב קבוצתו בציון עובדה זו. הוא ילגלג על אוהדי הקבוצה היריבה אם אין ברשותה תואר כזה. הוא ינצור לנצח את החוויה אם זכה לראות את הזכייה במו עיניו.

מבחינת האוהדים בדרום אמריקה, זו תמיד הייתה הזדמנות לראות מה הן שוות באמת מול הכדורגל האירופאי. להתמודד בכבוד עם רגשי הנחיתות מול היבשת הישנה, על המגרש. ולעיתים נדירות מאוד, גם לנצח ולזכות בתהילת עולם.

הבעיה המרכזית של המתכונת הישנה של אליפות העולם לקבוצות, היא שמבחינת האוהדים בדרום אמריקה הכל נגמר מהר מדי. משחק חצי גמר קשה, ואז גמר נגד אלופת הצ'מפיונס. הכל נגמר תוך כמה ימים. לכן המתכונת החדשה תאפשר להאריך קצת את ההנאה מהאירוע. בנוסף היא תאפשר לקהל האירופי להיחשף יותר לקבוצות בדרום אמריקה ולתרבות הכדורגל המגוונת בה.

אולם, אם מסתכלים על הקבוצות מדרום באמריקה שכבר הבטיחו את מקומן בטורניר, מבינים כי שלושתן ברזילאיות (פלמנגו, פלמייארס ופלומיננזה). ישנו עוד מקום אחד שיינתן לזוכה בגביע הליברטדוריס הנוכחי. קיים הסיכוי שמקום זה יילך לקבוצה שאינה ברזילאית, אך זה הוא סיכוי קטן מאוד.

כך שטורניר זה צפוי לקבע תודעתית את התפיסה שכדורגל מועדונים בדרום אמריקה זה שם נרדף לכדורגל ברזילאי. אם מצטרפים לכך את העובדה כי כל משתתפת בטורניר תקבל סכום מינימאלי של 50 מיליון יורו, מבינים כי טורניר זה עשוי להיות סופה של התחרות בדרום אמריקה. המסמר האחרון בארון הקבורה של הכדורגל הדרום אמריקאי כמו שהכרנו אותו.

בנימה קצת אישית, זה די עצוב שהולך וקטן הגיוון בגביע החשוב ביבשת. גדלתי על קבוצות אגדיות מארגנטינה ואורוגוואי ואין הרבה משחקים שמעוררים בי רגש כמו משחק פלייאוף קשוח של גרמיו בליברדטורס מול קבוצה ארגנטינאית. אולם יש גם צד חיובי. נזכה לראות את הליגה הברזילאית ממשיכה לצמוח ולהשתפר.

עוד תואר. המכונה המשומנת של פלמייראס (Credit: Brasileirao)

בקיץ הבא, יזכה הקהל האירופאי להיחשף מחדש לכדורגל המועדונים הברזילאי במלוא תפארתו. בינתיים הוא בטוח ייחשף למכונה המשומנת של פלמייראס, לסוללת הכוכבים של פלמנגו, ולכדורגל ההתקפי המטורף של פלומיננסה. מלבד קבוצות אלו, עוד צפויה כנראה להצטרף קבוצה ברזילאית נוספת. אני בטוח שהאוהד האירופאי ייהנה לראות אותן מתמודדות נגד ענקיות אירופאיות ואולי גם מפתיעות כמה מהן.

אולי אירופה סוף סוף תשים לב שכדורגל המועדונים באמריקה הלטינית לא גוסס, הוא פשוט עבר לדבר בעיקר פורטוגזית.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

דילוג לתוכן