חולה על כדורגל - המגזין

בן 25, סטודנט, אופטימיסט, אוהד של מכבי חיפה בפרט ושל הכדורגל הישראלי בכלל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

חצו את קו הסיום: שלושה מאמנים, שני תארים ועונה אחת שנגמרה

הזכיה של ריאל מדריד בליגת האלופות הכריזה כי עונת 21-22 נגמרה באופן רשמי. חלק רצו אותה כמו מרתון, חלק בריצות קצרות, חלק ניסו הכל מהכל. מה שבטוח זה שכולם, כולל אנחנו, עייפים אך מרוצים. יש המון מה לסכם, אני בוחר להתחיל מהסוף, מהשבוע האחרון של העונה, כדי לשים זרקור על שלושה מאמנים ומה שהם מסמלים בעיניי.

ביום ראשון האחרון זכתה מנצ'סטר סיטי באליפות, הרביעית של פפ בשש העונות שלו באנגליה. הבדיחה על פפ כבר מוכרת לכולם – הוא מוציא סכומי עתק על שחקני הגנה רק כדי שברגע האמת יוכל לשים שחקן קישור (שגם עלה לא מעט כסף) כמגן, את המגן כחלוץ מדומה ואת החלוץ הלא מדומה על הספסל הלא מדומה. צחוק בצד, הנתונים מדברים בעד עצמם ובעד פפ, לפחות כשמדובר באליפויות. מתוך 13 עונות כמאמן בוגרים – 10 הסתיימו עם אליפות. מנגד, ולמרות שאימן את השחקנים הכי גדולים בקבוצות הכי טובות וקיבל כמעט כל שחקן שרצה – בליגת האלופות זה לא עובד לו כבר המון זמן. כמה המון? בפעם האחרונה שפפ ניצח את גמר ליגת האלופות דויד וייה הכניע את אדווין ואן דר סאר, ראיין גיגס בישל לווין רוני ובשני הסגלים היו שחקנים כמו פול סקולס, ג'י סונג פארק, ריו פרדיננד נמניה וידיץ', איברהים אפלאיי ובויאן קרקיץ' האגדי, כשעל הקווים מולו עמד סר אלכס פרגוסון, זה כמה מזמן זה היה. מאז, עשר עונות שלמות,7 אליפויות, ואף לא אליפות אירופה אחת.

פפ הוא מרתוניסט, בריצות לטווחים הארוכים הוא הכי טוב, אולי בהיסטוריה כולה. אצנים נוהגים להגיד שהם לא צריכים לרוץ הכי מהר שאפשר, מספיק לרוץ מהיר יותר מהמקום השני. כשליברפול של קלופ עשתה ריצה מדהימה העונה וסיימה עם 92 נקודות, שלרוב מספיקות כדי לזכות באליפות, הקבוצה של פפ רצה קצת מהר יותר והשיגה נקודה אחת, בודדה ויקרה, יותר מהרצים של ליברפול. כשליברפול של אותו קלופ סיימה את עונת 19\18 עם 97(!) נקודות, גם אז המכונה המשומנת של פפ סיימה עם נקודה אחת יותר. הקבוצות של פפ, וזה ניכר בעיקר בליגה תחרותית כמו הפריימרליג, יודעות הכי טוב לצלוח את המרתון המתיש הזה שנקרא "ליגה" בצורה שתספיק להם כדי לסיים מעל היריבה הישירה. להשאר בתמונה במשך עונה שלמה, לשרוד משברים ומחסומים מנטליים, להתגבר על קשיים לאורך זמן כדי שאת קו הסיום הם יחצו ראשונים. תמיד לפני המתחרה הישירה שלהם, לא משנה אם זו ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד או דורטמונד. אז פפ אולי טוב בריצות ארוכות, אבל בספרינטים של ליגת האלופות, כשצריך לזקק הכל ל90 דקות של יכולת מיטבית, הוא נכשל שוב ושוב. מרתוניסט מעולה כן, ספרינטר? כנראה שפחות. רבות דובר על למה זה. כמובן שאין באמת תשובה, הכל פרשנויות והשערות. מה שבטוח ולא נתון לויכוח הוא שבאותן ריצות קצרות פפ נכשל שוב ושוב. גם בטורנירי הגביע פפ מתקשה הרבה יותר מאשר בליגה, בכל קריירת האימון שלו קבוצותיו זכו רק ב-5 גביעים, כשכאמור באותו פרק זמן זכה פפ ב10 אליפויות, פי 2,  עם אותן קבוצות בדיוק.

מי כן חזק בספרינטים? קרלו אנצ'לוטי, הוא ספרינטר, בהקבלה הנוכחית מדובר אולי ביוסיין בולט. הקבוצה של אנצ'לוטי אמנם ניצחה בריצה קלה את המירוץ בספרד, בעיקר כי היא היחידה שנרשמה אליו, אבל את הדרך לתואר אלופת אירופה עשתה בקצב משלה. הבלאנקוס הגיעו לרגעים המכריעים של כל אחד מהמפגשים בשלבי הנוקאאוט ובכמה דקות, ריצת 100 מטר במונחים של עונת כדורגל שלמה, עשו את מה שהיו צריכים לעשות כדי לסמן וי על עוד רץ שעקפו בדרך. זה התחיל בספרינט מול פאריז, אחר כך מול צ'לסי וכשחשבנו שנשברו כל שיאי הספרינטים הגיעה המפגש מול מנצ'סטר סיטי ופפ, כן, ההוא מהמרתון בפסקה הקודמת. שוב פיגור, שוב דרמה, שוב ספרינט בלתי נתפס ועלייה לשלב הבא עם פוטו פיניש דרמטי. אבל כל אצן יודע שהריצה החשובה באמת היא בגמר. כשליברפול שלטה והייתה טובה יותר לאורך כל המשחק, ספרינט אחד, תרתי משמע, הספיק לקבוצה של אנצ'לוטי כדי לכבוש ולנצח. 1-0 קטן, מדוייק, מהיר. בדיוק ברגע הנכון. גם פה ריאל לא הייתה צריכה לרוץ הכי מהר שאפשר, רק מהר יותר מהמקום השני.

ומנגד, עם החיוך החברמני שלו, עומד לו יורגן קלופ, אולי הכי מותש מכולם. הקבוצה שלו ניצחה את הספרינטים של הגביע וגביע הליגה כשבמקביל היא נותנת גם ריצת מרתון אדירה בליגה הכי קשה בעולם. ליברפול הייתה נהדרת לאורך כל העונה, יציבה, מרשימה, מהנה. אין באמת מילים רעות להגיד על העונה שלהם. אבל כשרצים כל כך מהר מרתון ומשלבים בו כל כך הרבה ספרינטים קצרים, הגיוני שאל הזינוק האחרון והחשוב מכולם תגיע עייף, לא הכי חד, לא הכי כשיר ובעיקר לא במיטבך. כמו במרתון גם בספרינט האחרון של העונה, ליברפול הגיעה עד הישורת האחרונה עם הלשון בחוץ והפסידה בפוטו-פיניש.

לכל מאמן יש את החולשות והחוזקות שלו, חלק יודעים להכין את הקבוצה טקטית למשחקים מסויימים או להביא את כל השחקנים ליכולת שיא ברגעי ההכרעה וחלק יודעים לבנות קבוצות שלאורך זמן בורחות לכל יריב. מה יותר קשה? מה יותר מרשים? מי מאמן טוב יותר? זה כבר עניין של השקפה. כל אחד וסגנון הריצה שלו. כמובן שיש אצנים שטובים בהכל ויש מאמנים שבסיטואציות מסוימות מספיק טובים גם במרתונים וגם בטורנירי הנוקאאוט הקשוחים. כי כמו במסלול הריצה גם בכדורגל – אתה לא חייב להיות תמיד הכי טוב או לרוץ הכי מהר שאפשר, רק לכבוש יותר מהיריבה ולחצות את קו הסיום לפני המקום השני.

תגובה אחת

  1. לאדון פפ יש תקציב בלתי מוגבל שמאפשר לו עומק סגל יוצא דופן לריצות למרחקים כך היה גם בברצלונה.בבאיירן לא היה תקציב בלתי מוגבל ,אבל הסטורית השליטה בבונדסליגה היא אפסלוטית,כך שהוא פשוט המשיך את השליטה שם. אם יאמן קבוצה בלי תקציב ענק ללא חשבון,לדעתי יהיה פחות טוב מקלופ,אנצלוטי וטוכל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן