חולה על כדורגל - המגזין

כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

"אנחנו פדרי וגאבי": העתיד שייך לצמד הקשרים הצעירים

פדרי וגאבי כל כך צעירים, שביחד הם לא מגיעים לגיל של המאמן שלהם. צ'אבי, אגב, הוא מהמאמנים הצעירים בספרד. ולמרות גילם, השניים הם כבר חלק חשוב כל כך בהווה של ברצלונה ושל נבחרת ספרד. גם אם במדי האחרונה המונדיאל שלהם הסתיים בצורה רעה, העתיד נראה שלהם. מדוע? ואיך הגיעו למקום שבו הם נמצאים היום?

הנה קצת רקע, למי שפספס את הפריצה המטאורית שלהם בשנתיים האחרונות. פדרו גונזאלס לופז, ובקיצור פדרי, גדל באיים הקנאריים למשפחה של אוהדי הבלאוגראנה. "עוד לא נולדתי וכבר השתייכתי לברצלונה", טען בעבר. עוד לפני שמלאו לנער 17 הוא כבר שיחק בבוגרים של לאס פלמאס ונרכש על ידי המועדון הקטאלוני. כעבור שנה הוא הצטרף אליו, ומהר מאוד המאמן רונאלד קומאן קלט איזה יהלום הוא קיבל לידיו. אולי המורשת הגדולה ביותר של ההולנדי המושמץ עומדת להיות ההצבה של פדרי בהרכב, כי מאז, כבר שנתיים וחצי, הוא לא יוצא משם: לא בקבוצה, לא בנבחרת. אולי רק כשהוא נפצע מהעומס הגדול שמוטל עליו.

התודות לקומאן. פדרי (מקור: @BarcaUniversal)

הסיפור של פאבלו מרטין פאאז גאבירה, הידוע יותר בכינוי גאבי, מתחיל מוקדם אף הוא. הוא הגיע לברצלונה בגיל 11 והצטרף ללה מאסיה. את ההזדמנות הראשונה בבוגרים הוא קיבל די במקרה, כמחליף של סרג'י רוברטו במשחק נגד חטאפה בו האחרון נפצע קלות בתחילת העונה שעברה. על הספסל היו גם הקשרים פיאניץ' וקוטיניו הוותיקים, לצד פוץ' ודמיר הצעירים. מעניין איך ההיסטוריה הייתה נראית אלמלא אותה פציעה, או אם מחליף אחר היה עולה. כי גאבי, די מהר, השתלט גם הוא על המקום בהרכב: שאר השמות האלה, חוץ מרוברטו, כבר לא בברצלונה.

הדימיון בעלייתם, ואולי גם במראה שיכל לאפשר להם להיות חלק מפרחחי ה"פיקי בליינדרז", מסתיר כמה הבדלים בתכונות של הצמד. פדרי הוא שחקן עם דריבל עצום: הוא רוקד עם הכדור כאילו היריבים לא קיימים. יחד עם תנועה טובה בין הקווים וראיית משחק משובחת, הוא מכתיב את קצב המשחק. כשהוא לא משחק בברצלונה – המשחק תקוע: כולם מחכים לניצוץ החסר שישחרר את הפקק בהתקפה; לרעיון מבריק שיחסל את היריבים, כמו שמפיק מוחו הקודח של תומאס שלבי.

לעומתו, גאבי הוא יותר אגרסיבי ודינמי. גופו הקטן והשרוכים הפתוחים מתעתעים ממבט ראשון. אחרי שרואים אותו משחק – נע בתזזיתיות בכל המגרש, מחלץ כדורים בטירוף, לעיתים מצטרף לרחבה ולעיתים מאיים מרחוק – מבינים שהמראה יכול להטעות. גאבי משאיר הכל על הדשא, לא מפחד מיריבים מנוסים וגדולים ממנו ומעורב מאוד בחלק ההתקפי. "הוא כל כך מיוחד", אמר לואיס אנריקה בזמן שהרעיף מחמאות על יכולותיו המגוונות.

המראה יכול להטעות . גאבי (מקור: Joan Valls/Urbanandsport /NurPhoto via Getty Images)

במונדיאל שזה עתה הסתיים, תחת המאמן שעמד אז על הקווים, הם פתחו יחד בכל המשחקים. שניהם היו בין 7 שחקני הסגל עם הכי הרבה דקות בטורניר. יש להם במצטבר כבר 35 הופעות בנבחרת, וקשה לדמיין את ספרד בלעדיהם.

"לא משנה מהו הרוטב הסודי הלאומי", נכתב על ההשתלבות שלהם ב-11 של לואיס אנריקה, "השניים האלה רוחצים בו מאז נולדו". לפי הניתוח של האנליסט ג'ון מולר מהאת'לטיק, פדרי וגאבי שכללו את יכולת המסירה והתנועה של כל הקשרים הספרדים הגדולים מהדור הקודם לדרגה של מדע מדויק. הם הפכו לאמנים של חיפוש ומציאת שטחים פנויים.

בברצלונה – צמד קשרים דומיננטי ומרשים שכזה, עם המספרים 6 ו-8 על הגב (מינואר), כשעל הקווים כוכב הדור הקודם בתפקידם – מעורר מיד השוואות. צ'אבי ואינייסטה, זוכרים? צמד ה"מהנדסים", מי שסידרו את המשחק עבור פפ, שזכו יחד עם מסי בכל תואר אפשרי לקבוצות והוסיפו לכך 3 תארים עם ספרד הגדולה. קשה לשכוח: קשה להתעלם מהדמיון.

אולם, לא בטוח שבכלל יש פה מקום להשוואה. הרי השחקנים הם לא אותם השחקנים; הקבוצה היא לא אותה הקבוצה. תפקיד הקשר המרכזי של ברצלונה השתנה מאז ימי פפ. משחק המסירות הקצרות הפך לנפוץ פחות עם השנים: הקשרים בעיקר אחראיים להעברת הכדורים לשחקנים היצירתיים באגפים, להצטרפות לרחבה וללחוץ את היריב עד שייחנק. ועם האיכויות השונות בין הצמד אז, לצמד של היום – ההבדל ניכר.

צ'אבי-אינייסטה, פדרי-גאבי. יש מקום להשוואה? (מקור: Sport360)

"אנחנו פדרי וגאבי", האחרון התנער מההשוואה. ויודעים מה? זה לא בהכרח דבר רע. הרי צ'אבי, בזמנו, לא העניק לאינייסטה את פרס נער הזהב. שניהם לא היו כוכבי על כאלה כבר בגילאי העשרה. הם גדלו, צברו איכויות ופיתחו יכולת מנהיגות. בסופו של דבר, הם הגדירו את ברצלונה וספרד של הדור הקודם. עכשיו זה התור של הצמד הצעיר לעשות זאת, בוודאי עם פרישתו של בוסקטס מהנבחרת ופרידתו הקרובה מברצלונה. איך סיכם מולר את הניתוח שלו, שהוזכר לעיל? "בהצלחה לשאר העולם בניסיון לעצור אותם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן