חולה על כדורגל - המגזין

בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

מעלייה מטאורית להתרסקות טוטאלית – הסיפור של בויאן קרקיץ'

"מסי החדש"
בויאן קרקיץ' היה צריך להיות היום בנקודה אחרת בקריירה. השחקן שגדל באקדמיה של ברצלונה, ה'לה מאסיה', כונה "המסי החדש" ושבר שיאים בגיל צעיר כל-כך, הספיק לשחק מאז באיטליה, בהולנד, גרמניה, אנגליה, שוב פעם גרמניה, שוב פעם ספרד, מונטריאול מה-MLS והיום, בגיל 31, הוא משחק בויסל קובה היפנית יחד עם אנדרס אינייסטה. אז מה קרה שם באמצע? בהמשך.
קרקיץ' נולד לאבא סרבי, כדורגלן עבר, ואמא ספרדייה, גדל באקדמיה של בארסה והבקיע מעל ל-900 שערים בקבוצות הצעירות של המועדון, בין 1999 ל-2006. הוא סומן כיורש של ליונל מסי והיה צריך להוביל יחד אתו את התקפת הקבוצה.
2007 הייתה שנת הפריצה שלו – הכול החל כשלקח את אליפות אירופה, במאי אותה שנה, עם נבחרת ספרד עד גיל 17. את האליפות סיים עם שני שערים חשובים. הראשון – שוויון בחצי הגמר מול בלגיה (כשספרד מנצחת בדו-קרב פנדלים, כשהוא גם כובש בו) ושער ניצחון מול אנגליה בגמר (0:1). ארבעה חודשים מאוחר יותר, באליפות העולם עד גיל 17, כבש כבר 5 שערים, כולל שער ניצחון בהארכה בחצי הגמר מול גאנה. בגמר לא שיחק, וספרד הפסידה בפנדלים לניגריה.
מאליפות העולם קרקיץ' חזר ישר לבכורה בברצלונה. שבוע בלבד לאחר סיום האליפות, הוא שבר את שיאו של מסי כשחקן הצעיר ביותר שמשחק בקבוצה הבוגרת. ב-16/9/2007, בגיל 17 ו-19 ימים, נכנס להופעת הבכורה שלו מול אוסאסונה. שלושה ימים מאוחר יותר, קרקיץ' גם שבר את השיא של השחקן הצעיר ביותר של בארסה שמשחק בליגת האלופות, כשהחליף את מסי בדקה ה-88. חודש מאוחר יותר גם פתח לראשונה במשחק ליגה, בחוץ נגד ויאריאל – בדקה ה-25 כבש את שערו הראשון בקבוצה הבוגרת, ובגיל 17 ו-53 ימים הפך להיות גם הכובש הצעיר ביותר של בארסה בליגה. ב-6 בפברואר 2008 זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת של ספרד למשחק מול צרפת ויכול היה לעשות היסטוריה ולהפוך בגיל 17, 5 חודשים ו-9 ימים לשחקן הצעיר ביותר שמשחק בנבחרת ספרד, אך זה לא קרה בסוף ועוד מעט תבינו למה. בליגת האלופות כבש לראשונה בגיל 17 ו-217 ימים, והיה לשחקן השני הצעיר ביותר שכובש במפעל. בחצי שנה בלבד, הפך מאלמוני לכוכב ארצי.
Getty Images
אז מה קרה? הרבה דברים קרו וקרו מהר מדי
עונה הבכורה של קרקיץ' הייתה מדהימה והפריצה הייתה מטאורית. בגיל 17 בלבד שבר שיאים מטורפים, אבל הוא "נזרק" היישר לתוך האש, הלחץ היה מטורף והסביבה הייתה לא סולחת. התקפי החרדה שחווה כתוצאה מכך מנעו ממנו לעשות עוד כמה שיאים בספרד.
בראיון חשוף ונפלא שהעניק ל'גארדיאן' הבריטי לפני 4 שנים הוא מספר על מצבו ואיך קרה הכול: "בגיל 17 חיי השתנו מקצה לקצה. לפני אליפות העולם לגיל 17 אף אחד לא הכיר אותי. כשחזרתי, לא יכולתי אפילו ללכת ברחוב בשקט. כמה ימים מאוחר יותר עשיתי את הופעת הבכורה בליגה, כמה ימים מאוחר יותר בליגת האלופות, אז שער בכורה נגד ויאריאל ואז זימון בכורה לנבחרת ספרד הבוגרת. וזה היה מעולה, אבל הראש שלך מתמלא כל-כך עד שהגוף אומר לך 'עצור'".
קרקיץ' התחיל לחוות התקפי חרדה – "הרגשתי סחרחורות, הרגשתי חולה, כל הזמן, 24 שעות ביממה… הייתי בסדר כשהגעתי לחדר ההלבשה לפני המשחק מול צרפת, אבל אז הרגשתי סחרחורות קשות, פאניקה, והייתי צריך לשכב על מיטת הטיפולים (מה שגרם לו לא לשחק באותו משחק ולקבוע עוד שיא – י.ע.). זו הייתה הפעם הראשונה, אבל היו עוד סצנות קשות כאלה שוב. יש תרופות וטיפולים פסיכולוגיים להתגבר על המחסומים שהקמת, להוריד את הפחד. זה התחיל בפברואר ונמשך עד הקיץ. כשהיורו הגיע החלטתי שאני לא יכול ללכת."
בהתאחדות כולם ידעו על כך. המאמן, לואיס ארגונס, היה מודע לכך והמנהל הספורטיבי, פרננדו היירו, בדק את מצבו בכל שבוע ויום לפני ההכרזה על הסגל קיבל טלפון מההתאחדות – "'אנחנו הולכים לזמן אותך'. הייתי באוטו, בדרך לאימון. אמרתי להם: 'זה כואב לי לומר זאת, אבל אני לא יכול'. הגעתי לקאמפ נואו וקרלס פויול היה שם. הוא אמר לי: 'בויאן, אני אהיה לצדך לאורך כל הדרך, אני אהיה שם בשבילך'. השבתי לו: 'פויי, אני לא יכול'. אני על תרופות, על הקצה. ביום שלמחרת ראיתי כותרות: 'ספרד מזמנת את בויאן והוא אמר לה לא'". קרקיץ' מספר כי כאב מאוד לראות את הכותרות הללו ומצביע אצבע מאשימה להתאחדות: "איך אתם יכולים לזמן אותי כשאתם מדברים איתי יום לפני, יודעים איך אני, ואז זה יוצא החוצה? הרגשתי מאוד לבד".
אז למה בעצם לא הסביר למה הוא אמר לא לנבחרת? "פחדתי. הייתי חולה… לא ידעתי מה אני עושה. אני זוכר מעניק ראיון לבארסה TV ואומר שהייתי צריך חופש… ניסינו רק לכבות את האש. הרגשתי שאני צריך לברוח, בכל דרך שאני יכול… אנשים מתקשים להודות שדברים לא הולכים כמו שצריך ומה שמשנה בכדורגל זה שכולם בסדר…".
קרקיץ' מספר כי אותה שנה הייתה משמעותית עבורו: "יש לך עדיין את הצלקת. זה לא נפתח, אבל עדיין אתה מרגיש את זה, זוכר את זה. הייתי צעיר, אתה מתגבר על זה בקלות, אבל במונחי תקשורת, הצורה שאנשים רואים אותך, זה עשה לי קצת נזק."
Getty Images
פרופורציות
קרקיץ' מספר על החוויות בתקופה שלו ברצלונה. לאחר הזכייה בליגת האלופות ב-2009, שוחח עם תיירי הנרי, הכוכב הצרפתי. הנרי סיפר לו 'באתי לזכות בתואר הראשון שלי'. "חשבתי לעצמי, 'וואו, הבחור הזה מדהים, זוכה לראשונה בתואר בגיל 30 ומשהו והנה אני, בגיל 18 עושה זאת.' יש אנשים שבכלל לא זוכים לשחק בליגת האלופות, אז הרגשתי שזכיתי." הוא מעריך את כל מה שעבר ולא מרגיש חרטה על כך שלא הפך להיות מה שציפו ממנו: "יש משפט: 'בוא נראה אם בויאן יחזור לרמה הכי גבוהה שלו.' אבל מה זו הרמה הכי גבוהה? כל עונה הגעתי לרמה הזו, לפעמים יותר בעקביות, לפעמים פחות, אבל תמיד התחרתי בצורה טובה."
"מה שהכי חשוב זה לא הגביעים, זה החוויות, מה שחיית, מה שנמצא בתוך הלב שלך, מה שאתה יודע, מה שאתה חי. אף אחד לא יכול לגנוב את זה ממך… אני אוהב כדורגל ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. אני גאה בקריירה שלי, גאה במה שחייתי, וגם אם יש רגעים קשים, כולל אותה עונה, אתה חייב להיות חזק. אני תמיד אוהב כדורגל, תמיד, אני עדיין צעיר, אני נהנה לשחק, ואין לי שום כוונה להפסיק עדיין."
Getty Images
הכול בראש?
זה המקום להבהיר כי העבודה המנטלית לא פחות חשובה מעבודה על האספקטים הפיזיים והטכניים. מי שלא חזק בראש, מי שלא חזק מנטלית, לא יכול לשרוד בעולם הזה של הכדורגל ולא יכול למצות את הפוטנציאל שיש בו. על אחת כמה וכמה כשהכול קורה לך כל-כך מהר, כמו שקרה לקרקיץ'. הוא אומר שהיום להיות כדורגלן זה אומר גם להתמודד עם "כוחות חזקים שאתה לא יכול לשלוט בהם, דעות שאתה לא יכול לעצור", חברה שבה "הקנאה שולטת" ו"לכולם יש גישה אליך".
"אתה חייב לא לתת לזה להשפיע עליך, אבל זה לא תמיד קל. אלו, כמונו, שיש להם רגשות, שהם רגישים, שיכולים להיות מושפעים, צריכים חומה טובה. כדורגלנים הם מאוד צעירים והם חשופים. אפילו מתחת לגיל 15 יש להם טוויטר ואני בטוח שהם מקבלים העלבות… זה מכוער, וזה גורם ללכלוך החברה והכדורגל."
אז אולי כדאי שנפנים ששחקני כדורגל הם קודם כל בני אדם, ורק אחר-כך שחקנים. ואולי גם אנחנו, כמאמנים, כאוהדים או כעיתונאים נהיה פחות הרסניים וביקורתיים ונתנהג יותר כבני אדם.
Player's Official Twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן