חולה על כדורגל - המגזין
בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

מ.כ. ירושלים בליגה א'! הסיכום שלי לעונה המדהימה

אלופים. אחרי משחק ההכתרה (צילום פרטי)
אפשר לכתוב אינספור מילים על העונה המדהימה שעברנו, על המועדון המיוחד שלנו ועל כל רגע שהיה לנו, אבל ניסיתי לתמצת את הכול לטור אחד מיוחד, מקווה שתהנו. זה הסיכום שלי לעלייה של מ.כ. ירושלים, שלנו, לליגה א'

7/4/2023, יום שישי בצהריים. אנחנו מארחים באיצטדיון בהר חומה את עירוני נתיבות לחצי גמר פלייאוף העלייה לליגה א'. משחק שעל הנייר צריך "קל" עבורנו. פחות מחודש לפני, ניצחנו את אותה נתיבות, באותו המגרש, 0-3 קליל. אבל בכדורגל, כמו שרק בכדורגל יכול להיות, אתה יכול לעשות הכל טוב לפני ואז אתה בא למשחק ושום דבר לא הולך.

והאמת שדברים דווקא הלכו טוב. הלכו טוב חוץ מדבר אחד – לשים את הכדור ברשת. אנחנו שלטנו במשחק, החזקנו הרבה יותר בכדור, נתיבות ישבה מאחור. אנחנו הגענו למצבים, נתיבות ישבה מאחור. עשינו הכל כמו שצריך חוץ מהדבר הכי חשוב בכדורגל – להבקיע. אז המשחק הסתיים בתיקו 0-0 ונכנס להארכה. וגם בהארכה התסריט חזר. עד הדקה ה-101, אז הבקענו סוף סוף. אחרי כ-5 דקות השופט שורק להפסקה בהארכה ואנחנו מרגישים שזה שלנו. שום דבר לא יכול לקחת לנו את זה. אז חשבנו. איך כתבתי קודם? אתה מתכנן תוכניות ואז הכל מתחרבש לך.

במחצית השנייה של ההארכה קרה משהו ביציעים שלא היה צריך לקרות וזה שינה את הקארמה במשחק. דקה 111 כדור חופשי לנתיבות בתוך החצי שלנו. כמובן שבמשחק כזה היריבה, שלא הרבתה לצאת קדימה, לא לומר שלהגיע למצבים, תרים כדור לתוך הרחבה. אז הכדור עולה, טעות שלנו בהרחקה ואז הכדור מגיע לאחד המחליפים של נתיבות שמגלגל את הכדור לתוך הרשת. 1-1! ככה פתאום, כנגד כל מה שקרה על כר הדשא במשחק. לא זוכר אם זו הייתה הבעיטה היחידה של נתיבות למסגרת בכל המשחק, אבל גם אם היו יותר, אז לא יותר מ-2-3.

בכל מקרה, נתיבות השוותה ובזמן שנותר עד סיום הארכה אנחנו ממשיכים לשבת על השער שלה, אבל שוב תסריט חוזר – אנחנו עושים הכל טוב, אבל הכל טוב, והכדור פשוט לא רוצה להיכנס. מכירים את זה שאומרים על משחקים שגם אם היו ממשיכים לשחק שעות אז הכדור לא היה נכנס? אז בדיוק זה אז. המשחק הלך לדו קרב הכרעה מהנקודה הלבנה.

נכון, זה "רק" ליגה ב', אבל מי שלא חווה דו קרב פנדלים מקרוב, מהדשא, לא יודע לחץ. בקיצור, ניגשנו לדו קרב בתקווה לסיים את המשימה ולהעלות לגמר, כמו שמגיע לנו, גם מכל העונה וגם מהמשחק עצמו, אבל איך כבר אמרתי מקודם…? אין מגיע בכדורגל. הפסדנו 3-2 בבעיטות ההכרעה והודחנו בכאב לב ובדמעות. זה היה קשה. אני חושב שיצא לי להשתתף (כמאמן) בעוד שני דו קרבים חוץ מזה עם מ.כ. ירושלים. אחד בנוער של בית"ר ירושלים בשמינית גמר הגביע (או משהו כזה) ועוד אחד עם קבוצת הבוגרים של הפועל ירושלים (הקודמת) בשמינית גמר הגביע ב-2017. זה הסתיים באותה התוצאה עבורי. באסה. באסה רצינית.

לא כיף להפסיד בפנדלים. ההפסד עם הפועל ירושלים (צילום מסך מגוגל)

העונה הסתיימה לה, מוקדם מהצפוי, כי באמת חשבנו שלפחות נגיע לגמר הפלייאוף. רצינו לעלות כמובן, אבל ידענו שהסיכויים לעשות את זה מהפלייאוף ולא מהמקום הראשון לא גבוהים, אבל הגיע לנו לפחות לעשות גמר פלייאוף. על כל העונה, על המשחק, אבל העונה הסתיימה לה מוקדם מהצפוי, ב-7/4.

הגעתי לקבוצה באותה עונה בפגרת המונדיאל (כן, גם בליגה ב' בישראל הייתה פגרה של חודש בעקבות הטורניר החשוב והגדול בעולם). אסי ברוכיאן המאמן, חבר ואח יקר שעבדתי איתו במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים, הגיע בעצמו מספר שבועות לפניי אחרי פתיחת עונה לא מוצלחת של הקבוצה. אסי קרא לי להגיע לקבוצה לתקופה הזו של הפגרה כדי לעבוד איתם על הכושר הגופני. הוא עבד לבדו וההגעה שלי הייתה לתקופה הזו של הפגרה. מינוי זמני שכזה, בפועל חודש הפך לחודשיים ואז עד לסיום העונה.

האמת היא שהייתי אמור להגיע לקבוצה עוד לפני שאסי הגיע אליה. בתחילת האימונים באותה העונה פנו אליי כדי שאעבוד איתם ואכין אותם גופנית לעונה. זה התאים לי, אבל ממש באותם ימים עברתי ניתוח קטן באצבע ביד והייתי צריך לנוח מכל פעילות. סירבתי בנימוס. בסוף הגעתי לקבוצה. זה מדהים לפעמים כמה דברים בסוף מסתדרים איך שהם צריכים להסתדר. כנראה שבכל מקרה הייתי צריך לקבוצה, רק בתזמון אחר. ככה אלוהים רצה ואלוהים משחק תפקיד ראשי בקבוצה כאן, אבל זה אולי לפעם אחרת.

חזרה לקבוצה. כשאסי הגיע ואני אחריו, המרחק מהמקום הראשון היה גדול ואמנם כיוונו אליו, אבל המטרה הריאלית הייתה פלייאוף. עשינו את זה, אבל לא כך רצינו לסיים אותו. כמו שכתבתי, לפחות גמר. היינו שווים את זה. לפחות. אבל בכדורגל, כמו בכדורגל, כמו שכבר כתבתי, לא הכול הולך כפי שאתה מתכנן. אין מגיע בכדורגל. הודחנו בפנדלים כבר בחצי הגמר. אז מה עושים? מה שעושים בכדורגל – מתבאסים, לוקחים קשה, אבל קמים בבוקר (טוב אולי אחרי כמה בקרים) וממשיכים שוב לנסות מההתחלה. מחדש. ועשינו את זה!

29/3/2024, יום שישי בצהריים. אנחנו יוצאים לשדרות למשחק שבו ניצחון שלנו מבטיח סופית את העלייה שלנו לליגה א' וזאת 5 מחזורים לסיום העונה. עד אותו משחק אנחנו בריצה מדהימה של 16 נצחונות ותיקו אחד. התיקו היה דווקא מול אשקלון, שירדה ליגה בסוף, והאמת היא שזה אחד מהרגעים המכוננים של העונה. לאשקלון הגענו אחרי פתיחה של 7 מ-7, אבל דווקא שם דברים לא הסתדרו לנו וספגנו 2 שערים מ-2 מצבים נייחים, אחד על סף המחצית הראשונה והשני בפתיחת המחצית השנייה. נכנסו להלם, אבל לא השתתקנו והתחלנו ללחוץ. בדקה ה-61 כבשנו את הראשון ובדקה ה-72 אשקלון כבשה שער עצמי והשוונו ל-2-2. היינו עוד יכולים לנצח את המשחק. השופט לא שרק לפנדל ברור וגם פסל לנו גול עמוק בתוך תוספת הזמן בגלל טענה לעבירה (שלא הייתה).

חייב לומר רגע שטעויות שיפוט הן חלק מהמשחק ולא ניצחנו לא בגלל השופט, אלא כי אנחנו לא היינו מספיק טובים וביצענו טעויות קריטיות בהגנה. לא האשמנו את השופט, אלא רק את עצמנו, אבל בדיעבד התיקו הזה היה חשוב יותר מכל ועבורנו המשחק הזה הוא אחד מהרגעים המכוננים והחשובים של העונה. עצם החזרה מפיגור גם במשחק לא טוב וגם כי זה גרם לנו להבין עוד יותר שאנחנו חייבים להיות במיטבנו ושום דבר לא מובן מאליו. ואספר לכם סוד קטן גם, שהאימון ביום ראשון לאחר המשחק היה לדעת לשחק גם כשיש טעויות שיפוט ובמשחקונים לא שפטנו. אמרנו להם 'אין עבירות, אין כלום. תסתדרו ביניכם.' נכון, היינו אמורים לנצח. נכון, השופט טעה. אבל אין מה לעשות. זה חלק מהמשחק ובסוף אנחנו חייבים לדעת לנצח גם עם זה. אז ככה העברנו את האימון (שעבר בשלום).

תקציר המשחק נגד אשקלון:

חזרה לשדרות. ניצחון ואנחנו מבטיחים סופית את העלייה. כל מחזור וכל משחק זה מתקרב עוד יותר, הרגשנו שזה שלנו, אבל עד שזה לא רשמי ונעול לא אי אפשר לחגוג באמת. ככה לפחות אני הרגשתי. ואחרי כל מחזור שבו הקבוצה הגיעה לשיא חדש וניצחה, בין אם "בקלות" ובין אם לא, השחקנים האדירים שלנו עשו את זה שוב והגיעו לשיא חדש. אחרי מחצית מאופסת, בדקה ה-51 כבשנו את הראשון ובדקה ה-82 את השני. ניצחנו 0-2 והבטחנו סופית את העלייה! מטורף!!!

החגיגות החלו רשמית – מ.כ. ירושלים עלתה לליגה א', 5 שנים אחרי שהוקמה ע"י לורנט לוי, שהוא לא רק אחד האנשים העשירים בישראל, אלא גם אדם מיוחד מאוד. אני עדיין לא יודע מה אתם חושבים עליו מכל הפרסומים האחרונים בתקשורת, אבל אני מבטיח לכם שמדובר באדם עם לב רחב, טוב וצנוע שהכדורגל הישראלי מרוויח שהוא נמצא בו. לורנט עם חזון ברור מאוד, איש מרשים ביותר ושכל שיחה איתו היא כמו שיעור לחיים. אותי זה מדהים שמי שיש לו רשת אופטיקה עם מעל ל-800 סניפים בכל רחבי העולם ועוד עסקים ונכסים רבים (והון עצום כמובן), מתרגש כמו ילד מכדורגל. השמחה והאושר שלו אחרי העלייה היו פשוט מדהימים וזה כיף גדול להגשים חלום שכזה לבן אדם שכזה.

חוגגים את הבטחת העלייה באופן רשמי אחרי שדרות (קרדיט: אייל עמר)

אני חושב ששימחנו הרבה מאוד אנשים בשבועות האחרונים. דניאל ישי, המנכ"ל של הקבוצה והאיש שמתפעל את כל הדבר הזה שנקרא מ.כ. ירושלים, חי על ענן משלו בזמן הזה. המועדון הזה עוד אספר עליו ועוד יסופר עליו רבות. חלקכם תקבלו מידע לא הכי מדויק או שיתווכו לכם את מה שירצו לתווך, אבל אני יכול להבטיח לכם בלב שלם, כמי שנמצא בכדורגל הישראלי כמעט 17 שנים (ווואוו, איך הזמן טס!!), שיש במועדון הזה אנשים מיוחדים וטובים וזה הבסיס הראשון להצלחה. בענף בו חסרים לנו אנשים כאלו, אנשים כמו דניאל לא תמצאו הרבה וזה חשוב יותר מכל.

בכלל, ההון האנושי שיש במועדון, האנשים שמתפעלים אותו ביומיום, בצד המקצועי, הרפואי והמנהלתי, הם אנשים טובים ואני חושב שהבסיס לכל דבר מוצלח בחיים זה קודם כל אנשים טובים. תהיו טובים והשאר עוד יבוא. אז בנוסף ללורנט ולדניאל, אני חייב לציין גם את דן אטל, מנהל הקבוצה שדאג של יחסר שום דבר לאף אחד, את גיא עמיאל, מאמן השוערים שהביא את השוערים לרמה הגבוהה ביותר שאפשר, אריק בניסטי, המעסה בעל ידי הזהב והחיוך הרחב, יוסי גיספן, האפסנאי האגדי והמיוחד, וקווין ואייל מצוות המדיה שדאגו להראות לעולם את הייחודיות של המועדון. את התודה שלי לאסי ואת החוויות שלנו מהעונה המדהימה אתם תשמעו כבר בפרק מיוחד של חולה על כדורגל – הפודקאסט, אבל שתדעו שכל מאמן כדורגל צריך לדעת איך לקרב את השחקנים אליו ולהוציא מהם את המקסימום ואסי ידע לעשות את זה בצורה הטובה ביותר (ועכשיו כשאני חושב על זה, שתדעו שאסי הוא שילוב של יחסי האנוש והקרבה של קרלו אנצ'לוטי והאנרגיות והטירוך של יורגן קלופ). וכמובן, תודה לכל שחקן ושחקן שהיה חלק מהעונה המדהימה הזו ותרם את חלקו בצורה המיוחדת שלו. שום דבר ממה שהשגנו העונה לא היה קיים בלעדי כל אחד ואחד מהם.

שילוב של אנצ'לוטי וקלופ. אסי ברוכיאן (מימין) (קרדיט: עמית שאשא)

חזרה לכדורגל. המחזורים הבאים אחרי שדרות היו לא לפרוטוקול בכלל ורצינו לנצח בכל ארבעת המחזורים שנותרו ולסיים עונה ללא הפסד. זה לא קרה לצערי. ניצחנו 1-5 את בית"ר קרית גת במחזור שאחרי, ואז בשני המחזורים הבאים בחוץ עשינו תיקו 3-3 (בירוחם) והפסדנו 3-2 (באילת, במשחק שהוקדם מחול המועד והיה יום מאוד מיוחד).

19/4/2024, יום שישי בצהריים. משחק אחרון של העונה, מול בית"ר יבנה, בבית. שנה ו-12 יום אחרי מפח הנפש וכאב הלב מול נתיבות, ושלושה ימים לפני ליל הסדר, האיצטדיון בהר חומה לבש בגדי חג כדי לחגוג איתנו את העלייה לליגה א' ואת אליפות הליגה. העלייה הזו עם מ.כ. ירושלים היא עליית הליגה השנייה בקריירת האימון שלי. אמנם העלייה הראשונה שלי הייתה לליגת העל עם סקציה נס ציונה (עונת 2018/19, העלייה הראשונה של נס ציונה לליגת העל), וזו היא "רק" לליגה א', יש משהו מיוחד בזה שאתה עולה מהמקום הראשון, בזה שאתה אלוף.

חוגג עם אישתי רוית את העלייה הראשונה שלי, עם נס ציונה. הרגשה מדהימה ומיוחדת (צילום פרטי)

זו הייתה עונה מדהימה שהסתיימה לה בצורה הכי חלומית שיש, עם עמידה במטרות שהצבנו לעצמנו בתחילת העונה. אנשים יגידו שזו לא חוכמה לעלות עם תקציב שכזה (שבפועל לא היה גבוה במיוחד) ועם קבוצה שכזו. איך היו אומרים לנו במהלך העונה? 'עם תקציב כזה ושחקנים כאלו, צריך לעלות דרך הטלפון' או 'תסגרו את הקבוצה אם אתם לא עולים'. אבל אנחנו, בתוך הקבוצה, בתוך הצוות המקצועי והניהולי, יודעים שזה לא נכון.

האתגרים במהלך העונה, הפציעות והחיסורים, האימונים היומיומיים שהתחרותיות בכל משחקון והאטרף של כל שחקן בהם, היכולת האדירה של השחקנים לבוא לכל משחק ולהביא את עצמם לשיא חדש, חדר ההלבשה המדהים (הוא היה באמת מדהים), האווירה הטובה והכיפית ועוד ועוד. כל העבודה הקשה וכל הדברים המדהימים האלו הביאו את העלייה הזו מהמקום הראשון. העוצמתיות של העונה והעברת המסר בכל משחק, מול כל יריבה, היו משהו מיוחד.

עונה מיוחדת שהסתיימה בצורה חלומית. במשחק ההכתרה (קרדיט: עמית שאשא)

אז אנשים יכולים לדבר, אבל אנחנו יודעים איזה דבר מיוחד מאוד קרה העונה. ואנשים יכולים להמשיך לדבר, אבל לנו זה לא משנה – מ.כ. ירושלים בליגה א' וזו רק ההתחלה.

את הדברים שלי כאן בכתבה העליתי גם כפרק מיוחד בחולה על כדורגל – הפודקאסט. מוזמנים להאזין או לצפות בפרק:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן