חולה על כדורגל - המגזין

בן 24, אני ומסי גרים באותה העיר. פותח את אפליקציות הספורט בטלפון בממוצע כל 6 דק׳. אוהד בית״ר וריאל מדריד בין היתר.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

אימפריה לשעבר: על ההתרסקות של אולימפיק ליון

לא רוצה לשמוע. שחקני קלרמון חוגגים על לקאזט (Credit: Mozzart Sport Kenya)
מהצלחות מסחררות בליגה הצרפתית ושנים משגשגות באירופה אל תחתית הליגה הצרפתית. אפס ניצחונות ושלוש נקודות בודדות בתשעה משחקים מתחילת העונה, זהו המאזן של ליון העונה. ההפסד הצורם לקבוצה במקום האחרון, קלרמון, ערב המחזור האחרון, שלח את הקבוצה למקום האחרון בטבלה. את העלייה והנפילה מתחילת המילניום של ליון, או בשמה המלא, אולימפיק ליון, אפשר להשוות לרכבת הרים, אחת שעולה כמעט הכי גבוהה שאפשר ובשנייה אחת צוללת בשיא המהירות לכיוון הקרקע. הדקו חגורות והצטרפו למסע המטלטל

בשביל להבין את גודל הנפילה, סליחה ההתרסקות, של ליון העונה, צריך לחזור אחורה ולהבין איך הגיעה לשיא. ליון, שהוקמה ב-1950 והחלה את דרכה בליגות הנמוכות בצרפת, הייתה קבוצה פחות מוצלחת בעשורים הראשונים של המועדון. הקבוצה התנדנדה בין הליגה הראשונה לליגה השנייה וכמעט והורדה לליגה השלישית בשל בעיות כלכליות. באותו הזמן מי ששלטה בכדורגל הצרפתי ואף הגיעה לגמר גביע אירופה באמצע שנות ה-70 הייתה דווקא היריבה הגדולה ביותר של ליון, סנט אטיין. אביו של יורי דז'ורקף, ז'אן, היה מהשחקנים הבולטים ביותר של הקבוצה בשנים הראשונות ושיחק במדיה 8 שנים עד שעבר ב-1966 למארסיי. יורי, לעומתו, נולד בליון ולא שיחק במדיה. לפחות שניהם כיכבו במדי נבחרת צרפת.

שנים לא מוצלחות במיוחד. השנים הראשונות של ליון (Credit: Lyon Official Website)
עידן חדש

הכל השתנה ב-1987 כאשר ז'אן מישל אולס רוכש את הקבוצה ומצהיר באופן חד משמעי שהוא מתכנן להפוך את ליון למועדון טופ אירופי. וכך היה. אולס החליף את כל הדרג המנהלי במועדון תוך כדי מחיקת החובות ושינוי האופי של הקבוצה ב-180 מעלות. לאחר שהעבירה את רוב שנות ה-80 בליגה השנייה, בשנים הראשונות של אולס במועדון, ליון התבססה בליגה הראשונה באופן קבוע. לקראת סוף שנות ה-90 הקבוצה הפכה למועמדת לאליפות; העפלות ראשונות לאירופה ועונות בהן היא מסיימת בטופ 3 מספר פעמים.

ב 2001/02, אחרי יותר מ-50 שנים מיום היווסדה ובמחזור סיום דרמטי, הגיעה סוף-סוף האליפות הראשונה עם ז'וניניו וסוני אנדרסון האגדיים. מפה ליון יצאה לעשור חלומי שכלל 7 אליפויות רצופות עם דאבל ב-07/08, הצלחות רבות באירופה שכללו עונות בהן סיימה ראשונה בשלב הבתים בליגת האלופות 4 שנים ברציפות לפני אימפריות כמו באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד (פעמיים), וניצחונות בנוק-אאוט על ריאל מדריד, פ.ס.וו איינדהובן של חוס הידינק, ורדר ברמן והעפלה לחצי הגמר של המפעל. בנוסף לכל ההצלחות על המגרש, אולס הקים מפעל לייצור שחקנים עם תוצרים כמו קארים בנזמה וחאתם בן ארפה ומערכת סקאוטינג שהנחיתה שמות מפציצים כמו: פלוריאן מאלודה, מיקל אסיין, ממאדו דיארה, אריק אבידל, יוהאן גורקוף, ז'רמי טולאלאן וקים קאלסטרום. אולס ניהל את ליון לא רק כקבוצה מצליחה, אלא גם כעסק משגשג וידע בדיוק מתי למכור את הכוכבים שלו כשאת השמות שהוזכרו הוא ייצא לאריות הכדורגל האירופי, ותמיד דאג למחליפים הולמים.

ז'וניניו, בנזמה ועוד. ליון בשנות הזוהר (Credit: Magazine of Football Pictures)
ההתרסקות

זהו שיאה של רכבת ההרים של ליון, ומה קורה אחרי הנקודה הכי גבוהה של רכבת ההרים? צניחה מהירה! ליון אומנם מסיימת בתוך הטופ 5 באופן קבוע בעשור הבא כולל זכייה בגביע בעונת 2011/12 ומספר הופעות טובות בליגת האלופות, כולל קמפיין סנסציוני ב-2019/20 עם הדחה של מנצ'סטר סיטי ברבע הגמר והפסד לבאיירן מינכן, שזכתה בטרבל באותה עונה, בחצי הגמר, אך היא לא זוכה באליפות מאז עונת 2007/08. מספר רב של טעויות, ניהוליות ומקצועיות, הובילו את ליון למצב הקטסטרופלי של הקבוצה כיום, בו היא מועמדת ישירה לירידת ליגה לראשונה מאז ירדה ב-1988.

חוסר יציבות הוא שמה השני של ליון בשנים האחרונות. 6 מאמנים ב-4 וקצת השנים האחרונות. תחילה היה זה ברונו ג'נסיו, שלמרות שסיים במקום השני ופעמיים במקום השלישי במהלך עבודתו במועדון, אפשר כמעט לומר שנזרק על ידי האולטראס המאוד דומינטיים של ליון; למרות עונות טובות על המגרש, המאמן לא הסתדר עם הקהל ולאחר מספר מחאות והפגנות של האוהדים החליטה ההנהלה לא לחדש את חוזהו. אחריו הגיע סילביניו, שמי שהביא אותו היה אגדת המועדון ז'וניניו, שבדיוק מונה למנהל מקצועי. סילביניו החזיק במשרה לתשעה משחקים בלבד. הוא הגיע ללא ניסיון משמעותי כמאמן ראשי, אך פתח את העונה טוב עם ניצחון 3-0 על מונאקו בבכורה ו-6-0 מול אנז'ה במשחקו השני תוך כדי שהוא מעלה מספר שחקנים צעירים מהנוער. לצערו הקבוצה לא ניצחה יותר תחתיו בהמשך והוא פוטר לאחר ההפסד בדרבי לסנט. אטיין.

אחריו הגיע רודי גרסיה, שלמרות עונה בה הציגה הקבוצה כדורגל מעולה גם בליגת האלופות עם העפלה לחצי הגמר על חשבון סיטי, וגם בליגה כשסיימה במקום הרביעי אחרי תחילת העונה המאכזבת של הקבוצה, לא קיבל את האמון מההנהלה והוחלף על ידי מיודעינו, פטר בוס. בוס הציג כדורגל התקפי מוצלח, אך בהגנה ובמרכז המגרש הקבוצה הייתה רכה. ליון סיימה את 2020/21 במקום השמיני ובוס? אתם כבר יכולים לנחש.

ליון 2020 עם ממפיס, פאקטה וברונו גימארייש. מישהו זכר שהם שיחקו באותה קבוצה? (Credit: Memphis Depay Instegram)

הבא בתור הוא לורן בלאן, שהגיע בתחילת העונה הנוכחית כביכול כמינוי "בטוח" כאחד שמכיר את הכדורגל הצרפתי. בלאן לא החזיק שנה בתפקיד, פתח את העונה הנוכחית עם נקודה מתוך 12 אפשריות והוחלף על ידי שחקן העבר פאביו גרוסו, שמאז השיג עוד 2 נקודות מתוך 21 אפשריות וקבוצתו במקום האחרון כרגע.

כשל שוק

כשל ניהולי בכל הנוגע לרכש ומכירת שחקנים הוא דבר שבולט מאוד בליון של העשור האחרון. אם אמרנו שבעבר אולס ידע בדיוק מתי ולמי למכור שחקנים, בשנים האחרונות המצב התהפך. בשלוש השנים האחרונות, ליון מכרה בכמעט 340 מיליון יורו, אך הביאה מחליפים לא ראויים בשליש מההכנסות. חלק מכוכבי הקבוצה עזבו ללא או כמעט ללא תמורה; ממפיס עזב בחינם לברצלונה, אוואר בחינם לרומא ומוסא דמבלה בחינם לליגה הסעודית – שלושה שחקנים שבתקופתם בליון היו שווים יחד כ-150 מיליון יורו. מלווין בארד שהיום פותח אצל מוליכת הליגה הצרפתית, ניס, ואמין גוירי, שכבר הספיק להמכר ב-30 מיליון יורו מאז, נמכרו בסה"כ ב-10 מיליון. ביחד. ליון גם עשתה כמה מכירות טובות לאחרונה של שחקנים מהאקדמיה: קסטלו לוקבה ללייפציג ומאלו גוסטו לצ'לסי (30 מיליון כ"א), וברדלי ברקולה לפ.ס.ז' בקיץ האחרון (45 מיליון), וגם של שחקנים כמו לוקאס פאקטה, ברונו גימארייש ופרלאן מנדי, אך בשורה התחתונה שום שחקן רכש ראוי לא הגיע כמחליף ראוי לאלו שעזבו או נמכרו. מהקבוצה המרהיבה שעברה את סיטי רק לפני שלוש וחצי שנים נשאר שחקן שדה אחד בלבד (מקסנס קאקרה).

כשלים רבים בניהול של ליון כאמור, אך הקש ששבר את גב הגמל והעצים את נפילתה של של ליון העונה היה דחיקתו הצידה של מי שהביא את המועדון לגדולתו מלכתחילה, ז'אן מישל אולס. ב-2016 מכר אולס 20 אחוזים מליון לטובת קרן השקעות סינית וב-2022 מכר כמעט את כל שאר המניות שנותרו בידיו לאיש העסקים האמריקאי ג'ון טקסטור. למרות המכירות, אולס המשיך לקיים כמנכ"ל המועדון, עד סוף העונה שעברה, אז לקח טקסטור את המושכות לידיו ובכך סיים את 36 שנות השליטה עם יותר מ-50 תארים של האיש החזק בתולדות המועדון. חשוב לציין שאולס כן נשאר במועדון, אך כ "אות כבוד" ולא בתור מבצע החלטות וללא סמכויות.

אולס עם טקסטור ביום החתימה. ייתחרט על המכירה? (Credit: AP News)
מה הלאה?

כרגע לא נדמה שליון בדרך הנכונה, על המגרש וגם מחוצה לו, לאחר שאולס וטקסטור התבטאו לאחרונה אחד נגד השני באופן פומבי והקהל גם הוא מאבד סבלנות. צריך לקרות שינוי דרסטי בשביל שליון תשאר בליגה בסוף השנה. אז האם גרוסו הוא האיש הנכון? שחקן העבר של ליון שזכה עמה בדאבל ב-2007/08, מונה למאמן הקבוצה לאחר שהעלה את פרוזינונה מהסריה ב' לסריה א' מהמקום הראשון בעונה שעברה כשהקבוצה כובשת הכי הרבה וסופגת הכי מעט בליגה. האם גרוסו יכול להושיע את ליון? מה שיכול להסב אופטימיות בשביל האוהדים הוא המעבר של הליגה הצרפתית השנה למבנה דומה לזה של הבונדסליגה – מעבר מליגה של 20 קבוצות לליגה של 18 קבוצות עם שתי יורדות בטוחות וקבוצה אחת, מהמקום ה-16, שתמשיך למבחנים נגד קבוצה מהליגה השנייה, בניגוד לעונה שעברה שהיו 4 יורדות אוטמטיות.

היו סיבות לחייך. גרוסו בימיו כשחקן ליון (Credit: OptaJean)

לגרוסו מצפה עבודה רבה העונה כאשר סגנון המשחק של הקבוצה מעלה דאגות רבות. לליון ההתקפה החלשה בליגה עם שלושה שערים בלבד (הכי מעט בליגה) מתוך 6.3 שערים צפויים (שלישית מהסוף), תוך כדי שהקבוצה ממירה 5.7% בלבד מהבעיטות שלה לשער לשערים (אחרונה בליגה) ומובילה בסה"כ במשך 57 דקות העונה. גם בפן ההגנתי הקבוצה ממוקמת במקום האחרון בליגה כאשר היא סופגת 16 שערים, אחד מעל מדד השערים הצפויים נגד הקבוצה. בפרוזינונה, גרוסו הסתמך על הגנה חזקה (הכי פחות שערים צפויים נגד הקבוצה) יחד עם התקפות מהירות ויעילות, כשפרוזינונה לא מחזיקה יותר מדי בכדור (קצת מעל 50% בממוצע) ולא מבצעת לחץ גבוה. גרוסו אוהב ששחקניו מחליפים עמדות במעברים, לכן לא דורש משחקניו לחץ גבוה בכדי שיוכלו לזוז בין העמדות.

יהיה מעניין לראות איך גרוסו יעשה את המעבר מקבוצה דומיננטית שהייתה מהטובות בליגה שלה, לאחת שהיא בין המועמדות לירידה, ואיך הטקטיקות שהציג עד כה כמאמן יישתנו. מה שעוד מסקרן הוא מה הוא יפיק משחקני הרכש החדשים/ ליון הנחיתה ארבעה שחקנים צעירים הקיץ: ג'ייק אובריין מפלאס, סקלי אלברו מסושו, דייגו מוריירה' בהשאלה מצ'לסי, והשם הכי מעניין, ארנסט ניומה ממולנביק הבלגית. ארבעת השחקנים עוד צעירים מאוד ולא הוכיחו את עצמם, אך הפונטציאל עצום. אגב, היסטורית הסיכויים של ליון להשאר בליגה הם 50/50 כשבעבר רק ארבע קבוצות פתחו את העונה עם 3 נקודות בתשעת המשחקים הראשונים בעונות עם 18 קבוצות (נאנט 01/02, בזייר 57/58, שטרסבורג 51/52 וסטה 47/48), ושתיים מהן נשרו (שטרסבורג וסטה).

לכל הטירוף והמצב הקשה של הקבוצה, נוספה לה התקרית האלימה והמכוערת ביום ראשון האחרון במשחק החוץ במארסיי. אוטובוס הקבוצה הותקף ע"י אוהדי מארסיי באבנים כשעשה את דרכו לסטאד ולודרום. גרוסו ועוזרו נפצעו, כשהמאמן האיטלקי נחתך מעל עינו השמאלית ונגרם לו חתך של 3 ס"מ. גרוסו נזקק לטיפול רפואי והמשחק נדחה, לאחר ששחקני ליון לא הסכימו לעלות לחימום. יום לאחר התקרית, גרוסו אמר: "מה שקרה יכול היה להיות טרגדיה. זה בהחלט היה כזה לספורט ולכל אלה שאוהבים אותו. אני מקווה בכל ליבי שזה יהיה שיעור. אני מודה לכולכם על התמיכה. עכשיו להתמקד והמשיך, אולימפיק ליון."

חתך עמוק מעל עין שמאל. גרוסו בבוקר שאחרי (Credit: Fabrizio Romano Twitter)

ובהחלט בליון חייב להתרכז ולהתמקד במשימה החשובה ביותר – להציל את הקבוצה מירידת ליגה כואבת. טקסטור, בעונתו הראשונה בתפקיד מקבל ההחלטות מספר אחד במועדון, לא ירצה את הכתם הזה עליו. אך האם הוא מסוגל, יחד עם גרוסו, להוציא את הקבוצה מהבור אליו הכניס אותה בעצמו? ביום ראשון ייתקיים אחד המשחקים הכי חשובים של ליון בשנים האחרונות – קרב התחתית נגד מץ, שעל פי הסוכנויות היא המועדמת הראשית לירידה העונה, וכל תוצאה חוץ מניצחון לא באה בחשבון.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן