חולה על כדורגל - המגזין
בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומנו של חולה על כדורגל #6 – איך הגעתי לכדורגל הישראלי?

דברים לא קורים סתם. אני באמת מאמין בזה. אני באמת מאמין שכל האירועים בחיים שלנו קורים בגלל סיבה מסוימת. זו גישה די בריאה לחיים. קל יותר להתמודד ככה עם אכזבות ורגעים קשים. לפחות עבורי.

תחשבו על זה רגע. תחשבו על עבודה שממש רציתם ולא קיבלתם או על בת או בן זוג שנפרד ממכם/ן. תחשבו על איך לקחתם את זה קשה כי הייתם בטוחים שזה שלכם, שזה זה.

אבל אז אחרי שתקופה עוברת אתם מבינים שזה לא היה מה שאתם צריכים. כשמשהו אחר מגיע אחר כך, אתם מבינים שזה הדבר הכי טוב שהיה צריך לקרות לכם.

זו דרך ממש טובה להתמודד עם אכזבות, לי זה עוזר מאוד, אבל זה גם עוזר להבין שכל דבר מגיע בזמן שלו. שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את המסלול המדוייק ביותר של מה שצריך לקרות לו/ה בחיים. אתם נמצאים היום בדיוק בנקודה בחיים בה אתם צריכים להיות.

זה גם מעלה שאלות פילוספיות לא מעטות, כאלו של אז "מה עם הבחירה החופשית? איפה אנחנו יכולים להשפיע על החיים שלנו אם כל מה שאנחנו עושים לא באמת משפיע והכל קבוע לנו מראש?" ובכן, אין לי את כל התשובות, אבל אני באמת מאמין שאם אנחנו רוצים מספיק משהו, אז הוא גם יגיע בסופו של דבר, אבל בזמן שלו ובדרך שלו.

אבל אלו תהיות לזמן אחר ואנחנו פה בכדי לדבר על כדורגל. בכל זאת, מדובר באתר של חולה על כדורגל.

 

אתר חולה על כדורגל

 

אז איך התחלתי את הדרך שלי בכדורגל הישראלי?

להזכירכם, אני כבר 15 שנה נמצא בצורה כזאת או אחרת בכדורגל הישראלי. רובן כמאמן כושר. עבדתי כעשור במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים (ליבי עם הילדים והנערים שנאלצו ונאלצים להיות שם מאותן שנים ועד היום ולא זכו וזוכים לקבל את כל התנאים האופטימליים להצלחה. מקווה מאוד שברק אברמוב ישנה זאת) ואחר-כך בקבוצות הבוגרים של הפועל ירושלים (הקודמת, זו שנעלמה או שהעלימו אותה יותר נכון), מ.ס. כפר קאסם (מועדון מיוחד, אנשים נהדרים, אבל בעיות ניהול מונעות מהם למצות את כל הפוטנציאל שיש בו), סקציה נס ציונה (המועדון בו חוויתי עליה לליגת העל יחד עם אנשים מדהימים. חוויות שאקח איתי לכל החיים), בית"ר נורדיה (די דומה למה שכתבתי על כפר קאסם) וקבוצת הנוער של הפועל ירושלים (הנוכחית, בה תפקדתי כאנליסט. הפועל הוא מועדון בצמיחה מדהימה עם אנשים טובים. הצלחה היא לא מקרית היא קורית בעקבות דברים טובים שאנשים טובים עושים גם אם יש טעויות בדרך).

 

הרגשה עילאית. לאחר משחק העלייה לליגת העל עם נס ציונה

 

בשנה האחרונה (וגם העונה כנראה) לקחתי החלטה שאני לא הולך על כל הצעה שיש. קיבלתי מספר הצעות שאינן היו מספקות ברמה הכלכלית ולא היטיבו עם חשבון הבנק שלי ויותר חשוב מכך, עם התא המשפחתי. תבינו, אין באמת חיי משפחה אידיאליים כשאתם נמצאים בכדורגל. גם אם זה בליגות הנמוכות או במחלקות נוער. האימונים שם לרוב בערבים, המשחקים בשישי או בשבת וההקרבה היא גדולה. אז עושים את כלל השיקולים ומבינים שבסוף יש דברים יותר חשובים בחיים. מבאס, אבל זה המצב.

 

טוב, אז איך באמת הכול התחיל? צריך לחזור בשביל זה ל-2007. אני חייל משוחרר, פחות משנתיים ואחרי קורס מדריכי חדר כושר. חיפשתי מה לעשות אחרי הקורס ובתור מישהו שאוהב גם כדורגל, החלטתי ללכת לעשות גם קורס מאמני כושר לכדורגל במכון וינגייט (קורס שכבר היום אינו קיים). את הקורס הוביל וילס לאוקס, מאמן כושר הולנדי-ישראלי חביב מאוד, שגם הספיק לעבוד בקבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים אי שם ב-2002. לאוקס עוסק שנים בכושר גופני ואם אתם רוצים אנקדוטה משעשעת לגביו, הוא זה שעזר בתהליך של הירידה במשקל וההכנה למרתון של ירון ברלד (שחזר אחר כך למשקל ההתחלתי שלו, אבל לא בזה עוסקת הכתבה שלנו היום).

 

לאוקס מריץ את ברלד (איתי פולק, מאקו)

 

אז אני מגיע למכון וינגייט ומי שלא היה שם בחייו, אני אספר לו שזה מקום מאוד פסטורלי ויפה. הרבה דשא, מגרשי ספורט, קמפוסים שונים ובעיקר אווירה כיפית ונינוחה של לימודים וספורט, שמשולבים יחד בצורה נהדרת.

ומי נמצא איתי בקורס? ז'אן טלסניקוב, שחקן עבר גדול של בית"ר ירושלים, עירוני אשדוד, דנדי יונייטד ונבחרת ישראל. בתור אוהד בית"ר (חלקכם בשוק?), לחלוק שהות כזאת עם שחקן שרק עד לפני כמה שנים עודדת ביציע, היה עבורי כבוד גדול והתרגשות עצומה. האמת? גם עכשיו. 15 שנה אחרי, יקרה לי אותו הדבר.

היה ממש נחמד באותו מפגש ראשון. מאוד. ז'אן הציע להקפיץ אותי חזרה לירושלים ברכב שלו ושם בעצם הייתה השיחה ששינתה את חיי ועיצבה את מי שאני היום. יכול להיות מאוד שבלעדיה לא הייתי נמצא כאן היום וכותב לכם את מה שאני כותב. ז'אן הוא אדם של מילים, של הכוונה, של עזרה. מאוד צנוע ומאוד פתוח. באותה שיחה ברכב שלו בעצם הוא אומר לי "למה שלא תלך למחלקת הנוער של בית"ר? לך לבית וגן, תציע את עצמך לניסים בכר [המנהל המקצועי דאז במחלקת הנוער. י.ע.] ותתחיל משם. גם אם זה בחינם."

ואכן, זה מה שעשיתי. הגעתי לבית וגן צהריים אחד ודיברתי עם ניסים בכר. הצגתי והצעתי את עצמי. לא זוכר במדויק מה אמרתי לו, אבל זה עבד. בכר הצמיד אותי למאמן הכושר, ירון, שעבד שם ואמר לי להיצמד אליו ולעזור לו במה שהוא צריך. וכך היה. במשך יותר מחצי שנה, הגעתי לבית וגן 4-5 פעמים בשבוע ובשבתות. שעתיים-שלוש בכל פעם, עובד עם כל הגילאים, חדר כושר ובמגרש. בחינם. בסטאז'. דרך אגב, זו מילה שמאוד אוהבים בכדורגל הישראלי. תתפלאו או לא, אוהבים עד היום. "בסטאז'? בטח! תארזו לי כמה כאלו!"

 

בבית וגן עם אחת מקבוצות הילדים

 

עונת 2007/08 הייתה האחרונה בה ארקדי גאידמק השקיע כספים ללא סוף בבית"ר ירושלים. גם מחלקת הנוער זכתה לתקצוב אדיר. שחקנים הגיעו מבחוץ, הייתה אקדמיה (סוג של) והתנאים של המאמנים היו בלתי נתפסים. מאמן הכושר של הנוער הרוויח סכום מטורף של 30 אלף שקל בחודש כולל טלפון (בעידן של המאות ואלפי שקלים חשבון טלפון) ורכב צמוד. גאידמק שפך כספים ללא היכר. למשל על יועץ שוויצרי חיצוני שהגיע להדרכה במשך כמה שבועות למחלקת הנוער, בשכר שאם אינני טועה עמד על כ-40-50 אלפי אירו. סכומים הזויים.

למה אני מספר לכם את זה? כי אני תמיד צוחק על זה שאני הגעתי לבית"ר בשנה-שנתיים איחור. עונה לאחר מכן (2008/09), גאידמק הפסיד בבחירות לעיריית ירושלים והפסיק להשקיע. התנאים לא היו אותם תנאים. המשכורות לא היו אותן משכורות. תזמון זה דבר חשוב בחיים חברים וחברות.

בקיצור, בבית"ר נשארתי כמעט 10 שנים. עבדתי עם כל הגילאים ועם קבוצת הנוער. הייתה חוויה די נהדרת. ידעתי רגעים יפים יותר ויפים פחות, אבל בעיקר זה היה עבורי בית שני תקופה ארוכה מאוד מהחיים שלי.

אז למה עזבתי? חוסר הוודאות שהיה בבוגרים השפיע גם על מחלקת הנוער. בכל קיץ היה סרט מחדש – מתי מתחילים להתאמן? מה קורה באמת? מתי מקבלים משכורת (סתם זה היה כל השנה)? אתה אף פעם לא יודע מתי ואם בכלל תתחיל לעבוד. מושכים אותך עד הרגע האחרון. בקיץ 2016 יוסי מזרחי הציע לי לבוא איתו להפועל ירושלים, שהייתה אז בליגה הלאומית. זו הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה. בבית"ר חוסר הוודאות כרגיל השתולל, השכר נפגע ולא הייתה ברירה אחרת. תם עידן.

 

במחנה אימונים בבולגריה עם הפועל ירושלים

 

על מה שקרה אחרי בית"ר אולי נספר בפעם אחרת.

אה, ז'אן טלסניקוב, נכון. זוכרים אותו? אז ז'אן לא המשיך את הקורס אחרי אותו מפגש ראשון. עבורו זו הייתה רק בדיקה האם זה מתאים לו. הוא הלך לכיוונים אחרים – קולנוע ואימון מנטלי. הוא כנראה הגיע לקורס בשביל להחזיר אותי הביתה ולהשפיע על הקריירה המקצועית שלי ועל חיים שלמים.

אז דברים לא קורים סתם, נכון?

 

מוזמנים להאזין לקטע המלא איך התחלתי את הדרך שלי בכדורגל הישראלי – מתוך הפרק ה-130 של חולה על כדורגל – הפודקאסט עם ז'אן טלסניקוב:

 

מוזמנים להאזין לפרק המלא עם ז'אן:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן