חולה על כדורגל - המגזין
בן 40, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-17 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומנו של חולה על כדורגל #5 – זיכרון המונדיאל הראשון שלי

יש רגעים שלעולם לא ישכחו אצלכם. רגעים כאלה החקוקים לנצח אצלכם בזיכרון, בין אם הם טובים או בין אם לאו, הם יישארו שם לנצח. רגע כזה הוא זיכרון המונדיאל הראשון שלי – החמצת הפנדל של רוברטו באג'יו בגמר מונדיאל 94 בארה"ב, איטליה מול ברזיל. אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות הגביע העולמי, הוא זיכרון המונדיאל הראשון שלי. הוא קרה היום לפני 28 שנים.

גמר מונדיאל 94. איטליה מול ברזיל (four four two)

שתבינו, אני ילד בן 10 בלבד, יושב עם אבא שלי לראות את המונדיאל הראשון בחיי. לא ידעתי אז שאזכור אותו בגלל רגע מיוחד אחד ולא, זו לא ההחמצה של באג'יו, אלא מה שקרה כמה דקות לפני כן.

האמת היא, עכשיו כשאני חושב על כך, כמעט בכל סיפור כדורגל שסיפרתי לכם עד כה, אבא שלי נמצא. האהבה למשחק הזה החלה אצלו. אבא, גמלאי של משטרת ישראל, שירת שם כ-30 שנה, במשטרת התנועה תחילה ואז כשוטר סיור, שאת מרבית הזיכרון שלי כילד וכנער מתבגר אני זוכר שהוא עושה את השירות המשמעותי ביותר בשוק מחנה יהודה בירושלים. השוק זה שלפני ההתמסחרות (היפה והמיוחדת) של הברים והמסעדות של היום. אז השוק היה שוק אמיתי, של סוחרים, של מוכרי נפצים וסחורות משומשות. היית יורד לשוק בשביל לקנות פירות וירקות כי שם הסחורה הייתה זולה וטובה. היום, זה אחרת. היום, את הפירות והירקות הזולים אתה קונה דווקא בסופר הגדול והמנוכר לעיתים. לשוק אתה מגיע בשביל החוויה, הבירה והאוכל המיוחד.

חזרה לכדורגל. אבא גם היה שופט כדורגל במשך מספר שנים. הוא הגיע לשפוט עד למשחקי נוער, אך באיזשהו שלב הוא פרש מהשיפוט כי "לא יכול היה לסבול את הקומבינות באיגוד השופטים", לטענתו. כנראה, שגם אז היית צריך יותר קשרים מכישורים (לכאורה). בכל מקרה, אני זוכר במעומעם, בדלי זכרונות שלי כילד קטן הגעה לימק"א המיתולוגי, כשאבא שופט משחק ואני יושב שם על כר הדשא. שם, על כר הדשא של אחד המגרשים החשובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי נולדה, כנראה, האהבה שלי למשחק הזה שנקרא כדורגל. חיבור שהתחזק עם השנים, חיבור שהפך אותי לחולה על כדורגל.

ימק"א. מגרש מיתולוגי (outletonlineshops)

אז באג'יו.

גמר מונדיאל 94, איטליה מול ברזיל. אני לא זוכר את המשחק עצמו או מה קרה בו בדיוק, רק זוכר שהמשחק נכנס להארכה והתקרב לדו-קרב הכרעה מהנקודה הלבנה. אין דרך דרמטית מזו להכריע את המשחק הגדול ביותר שיש להציע לעולם הכדורגל. לעולם לא אבין כיצד שחקנים עומדים בלחץ כשעשרות אלפים צופים בהם באיצטדיון ועוד עשרות מיליונים ברחבי העולם. לימים, כמאמן כושר בקבוצות, הייתי שם על הספסל, צופה במתח בשחקנים ניגשים לבעוט. עכשיו, כשאני חושב על כך, יש לי מאזן מושלם בפנדלים. 3 הפסדים מתוך 3 פעמים בהן הגענו לפנדלים. לא קל.

אז גמר מונדיאל.

בתוך כל הדרמה והמתח, פתאום הפסקת חשמל וטלוויזית הבוקסה הגדולה, עם הבטן והקיעור, של שנות ה-90, כבתה.

מה? איך? למה?

אבא שלי מנסה להבין מה בכלל קורה ואני כמו ילד שלקחו לו את הסוכריה, רגע לפני שהוא מלקק אותה, לא רגוע ועצבני, רוצה שיחזירו לו את הסוכריה (החשמל). אחרי כמה דקות של חרדה, החשמל חזר. הספקנו לראות את דו קרב הפנדלים ואת רוברטו באג'יו והקוקו האלוהי שלו מטיסים את הכדור מעל למשקוף. באג'יו עומד עם הראש למטה, מנסה להבין את גודל המפלה והשחקנים הברזילאים בכאוס של שמחה. איטליה נותרת ללא כלום, ברזיל על גג העולם.

זה זיכרון המונדיאל הראשון שלי – באג'יו חפוי ראש, ברזיל אלופת עולם וכל זה אחרי דקות דרמה וחרדה שמא אבא ואני נפסיד את כל זה בגלל הפסקת חשמל.

מזל שהחשמל חזר. אולי אם לא היה חוזר זיכרון המונדיאל הראשון שלי היה בכלל זיכרון אחר.


עם שרון דוידוביץ' / אוי דוידוביץ' דיברנו בפרק מיוחד על מונדיאלים, זכרונות ילדות והרבה דברים טובים אחרים. להאזנה:

2 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן