חולה על כדורגל - המגזין

בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומנו של חולה על כדורגל #1

אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה בחיי למתחם האימונים של בית"ר ירושלים בבית וגן. הייתי בכיתה ח' והייתי צריך לעשות עבודה כלשהי על 50 שנה למדינת ישראל. כמובן שבחרתי לעשות את העבודה על כדורגל – איזשהו סיכום על 50 שנות כדורגל או משהו בסגנון. הצלחתי איכשהו לקבוע פגישה עם אברם לוי, המנהל המיתולוגי של בית"ר. אני מאמין שאבא שלי דאג לי לזה.

בכל מקרה, אני נכנס לחדרים במתחם האימונים של בית וגן ואז למשרד של אברם לוי. הייתי מבוהל כזה. תבינו זה ילד שנכנס לקודש הקודשים של הבית, לחדר ההלבשה, של הקבוצה שהוא אוהד. עבורי זה כבר היה סוג של ניצחון. תחשבו על ילד שמתאמן בבית ספר לכדורגל ומקבל מדים של הקבוצה שהוא אוהד. הוא לא מוריד אותם. מגיע לאימון איתם וחוזר איתם הביתה, עם כל הג'יפה של האימון. ככה אני הרגשתי. כבוד רק מלהיות בתוך המתחם. זה מוזר ששנים אחרי הייתי עוד עשרות פעמים שם, הייתי הרבה פחות מבוהל, אבל זה תמיד גרם לי למין תחושת גאווה.

חזרה אחורה. ישבתי בכיסא מול אברם במשרד שלו ושאלתי אותו את השאלות עבור העבודה שלי. בראייה לאחור זה כנראה היה הצעד הראשון במה ש-25 שנה אחרי יהיה העיסוק העיקרי שלי – לראיין אנשים מעולם הכדורגל הישראלי. אני חושב על זה עכשיו וזה מדהים. יכול להיות שחיוך אפילו עולה על שפתיי ברגעים אלו. זה מדהים איך אירוע קטן במהלך החיים שלך הוא בעצם תחילתו של משהו עצום 25 שנים אחרי. מטורף.

סיימתי את הביקור עם התשובות לשאלות שלי. אני מאמין שהיום אני שואל שאלות קצת יותר עמוקות ורציניות מהשאלות ששאלתי אז, אבל עשיתי מבחינתי את מה שהייתי צריך. העבודה צריכה להיות איפשהו בבית של ההורים שלי. אם ממש אתם רוצים לדעת כמה קיבלתי בה אז אני חושב שבסביבות ה-80 ומשהו. לא להיט, אבל מעבר לתשובות לעבודה קיבלתי גם במתנה מחזיק מפתחות של בית"ר מעונת האליפות של 96/97. עונה מופלאה. את מחזיק המפתחות שמרתי מכל משמר במשך שנים רבות. הוא היה צמוד אליי ורק בשנים האחרונות הוא אבד לי. או שהוא נמצא איפשהו ואני צריך רק לחפש, אבל בינתיים קבלו תמונה.

מבאס, אבל תחשבו על כך שהדבר הקטן הזה הזכיר כל פעם את האירוע המשמעותי הזה, שבזמן אמת לא ידעתי עד כמה הוא כזה. עד כמה הוא ישפיע עליי 25 שנים אחרי. יכול להיות שבלעדיו לא הייתי איפה שהייתי היום. יכול להיות שאותו אירוע הדליק בי את הניצוץ הראשוני. יכול להיות שאותו ניצוץ נשמר לו שנים בזכות אותו מחזיק מפתחות שנשאתי אותו לצידי, קרוב אליי. אותו ניצוץ שהתפרץ לו רק באיזה יום אחד לפני 4 שנים, יום שבו הניצוץ הפך ללהבה.

להבה של כתיבה ויצירת תוכן. תוכן על כדורגל.

על אותו אירוע שהתחיל את המפץ, בפעם הבאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן