חולה על כדורגל - המגזין

בן 25, סטודנט, אופטימיסט, אוהד של מכבי חיפה בפרט ושל הכדורגל הישראלי בכלל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

הכותבים כותבים – מה עשה לנו את שנת 2022?

CREDIT: AP, GETTY IMAGES, REUTERS

כמו בכל שנה, הגענו לשלב הזה בשנה שצריך להביט אחורה, לדרג, לבחור, להוקיר ובעיקר לסכם. אמנם מרגיש קצת שהשנה התחילה עם שריקת הפתיחה של המונדיאל ונגמרה עם הנפת הגביע של מסי, אבל לפני שני הרגעים האלו, בינהם וגם אחריהם – קרו המון דברים בעולם הכדורגל. יש המון דרכים לסכם, יש המון מה לבחור, אבל אנחנו בחרנו שאלה אחת – "מה עשה לך את השנה?" ועליה ענינו כולנו, כל נבחרת הכותבים של האתר. בקטע שלפניכם הבחירות של כל אחד מהכותבים למה שעשה לו את השנה, כפי שהוא בוחר להתייחס לשאלה. אז, שנתחיל?

ירין לילה:


בחודש אפריל האחרון נפל להרבה אנשים בעולם אסימון – כריסטיאנו רונאלדו הוא בן אנוש. כמונו ממש. אולי הוא יפה יותר, שרירי יותר או מוכשר יותר מחלקנו, אבל הוא בן אנוש. בחודש אפריל, רונאלדו ובת זוגו, ג'ורג'ינה, הודיעו כי במהלך לידת התאומים שלהם הם ציפו, אחד העוברים נפל.
כריסטיאנו לא הצליח לחזור לעצמו מאז, כי זה הרבה מעבר לכדורגל. רונאלדו הצהיר תמיד על היות המשפחה הדבר הכי חשוב מבחינתו בעולם, הוא הלך לטיפול פסיכולוגי ואף דיבר על כך בראיון נרחב לפירס מורגן. פתאום, האיש שנראה כל כך חסין לביקורות, להשמצות, ויכול להתמודד עם הכל – נשבר. אבל הוא לא מוותר. הוא המשיך להילחם עבור יונייטד (עד חודש נובמבר), עבור הנבחרת, ועבור המשפחה שלו. כריסטיאנו רונאלדו הזכיר לנו, בתנועה אחת לשמיים – שהוא גם כן בן אנוש.

 

רונאלדו מקדיש שער לתינוק שאיבד בלידה, אחד הרגעים המרגשים של השנה. CREDIT: REUTERS

הדר לבני:

קצת מוזר להגיד את זה אחרי המונדיאל, אבל מה שעשה לי את השנה הוא הכדורגל הישראלי, שב2022 הציף בי הרבה תקוות. הנבחרת הבוגרת בסיטואציה יחסית טובה, הנבחרת הצעירה העפילה ליורו, יש לנו לגיונר בליגה הטובה בעולם (ועוד אחד בדרך אולי?), הליגה המקומית צמודה עם מירוץ אליפות משולש ומותח, משחק פה ילד בן 18 שהוא כנראה הכשרון הכי מבטיח שראינו פה ומעל הכל שני ההישגים הבולטים של השנה האחרונה – הקמפיין האירופי של מכבי חיפה וכמובן הטורניר ההיסטורי והמרהיב של נבחרת הנוער באליפות אירופה האחרונה.

מעבר להישגים ולתהילה הספק רגעית שהם מביאים איתם, ההצלחות האלה גם מסמנות איזושהי מגמה מעודדת ואפילו קצת מרגשת לגבי הכדורגל שלנו – יש פה עם מה לעבוד. החומר האנושי במדינה שלנו, שהיא ממש לא מדינת כדורגל, הוא טוב ואפילו מצויין. על הדשא ועל הקווים יש לנו את האנשים הנכונים ורק צריך לאפשר להם כמה שיותר. ברק בכר והצוות שלו, כמו גם אופיר חיים והצוות שלו, הוכיחו שיש פה אנשי מקצוע ברמה מאוד גבוהה. השחקנים שלהם על הדשא הוכיחו שגם היכולת והכשרון קיימים. מה נשאר? להמשיך במגמה הזאת ולקחת החלטות נכונות, מחוץ למגרש, את מה שקורה בתוך המגרש הם יודעים לעשות טוב מאוד. נחזור רגע למונדיאל, שהיה אולי סרטון התדמית הכי טוב לענף, ונקווה שהוא שכנע עוד כמה אנשים פה במדינה כמה דברים טובים יש בכדורגל. גם זה יכול מאוד לתרום להמשך המגמה הזאת, גם אם למונדיאל הבא לא נגיע.

אופיר חיים. עומד מאחורי אחד ההישגים הגדולים של הכדורגל הישראלי. קרדיט: אסי קיפר

ד"ר יובל ברק:


בשנת מונדיאל, קשה לא לבחור משהו שקשור לאירוע הספורט הענק הזה. וכשקיבלנו כזה גמר בלתי נשכח- אין ברירה אלא לבחור במשחק הזה כרגע הגדול של השנה. סליחה על חוסר הגיוון. מתנצל על הבחירה הברורה. אבל באמת שלא היה ספק אפילו. הגמר הזה הבטיח, קיים ואפילו עלה על כל הציפיות. 3:3 מהפנט, דרמטי, ותוך הופעות היסטוריות של הכוכבים. זה דבר שלא קורה. לא סתם כבר מדברים עליו כגמר הגדול בהיסטוריה. אולי אפילו המשחק הגדול בהיסטוריה. אז מסי ניצח וCOMPLETED FOOTBALL באופן סופי. ההיסטוריה תזכור אותו לצד הספורטאים הגדולים ביותר. הוא נכנס לרשימה של ג׳ורדן, בריידי, גרצקי, בולט ופלפס.

בימים רגילים, נדיר למצוא אוהדי כדורגל בקרב שכני במדינת וושינגטון בארה״ב. נדיר למצוא מישהו שאשכרה צופה במשחק המוזר הזה – סוקר. הקונספט של תיקו הוא חייזרי עבורם, ״זה משחק של פלופרים וצוללנים״ הם טוענים. אבל בזמן הטורניר ובימים שאחריי הגמר הכל השתנה. פתאום אנשי הבייסבול והפוטבול מבינים על מה הרעש. פתאום הם מתפעלים מכל דאבל פס. פתאום הם מבינים כמה קשה זה לעבור שחקן בדריבל ולתת פס לרגל על 30 מטר. מסי בטורניר הזה גרם לסבתות לבנות חביבות בצפון ארה״ב להתחיל לדבר על אופסייד ו״קומפליטד פאס״. יש מצב שזה יותר מדהים מכל גול שהוא אי פעם הבקיע.

מסי מניף את גביע העולם אחרי משחק היסטורי. אפילו האמריקאים נשבו בקסם הכדורגל. CREDIT: GETTY IMAGES

 

יוני מונפו:

יש לי בארון את כל הטרנינגים של הנבחרת. של כל מונדיאל. גם את רב החולצות.
גרמניה 2006 עם קוסה המלוכלך שפצע את השוער ומנע ממסי להכריע את המשחק. את הסווצר היפה של דרום אפריקה 2010 שקנינו כולם בקניון ביוהנסבורג. את המונדיאל הארור בברזיל 2014 עם הזכרונות של decime que se ciente, אי אפשר לא להיזכר איך אדידס/גרמניה והשופט שדדנו אותנו בגמר השני ברציפות. ברוסיה קרעתי מעליי את הבגדים. מכאב. מתסכול. מההבנה שעם השחקן הכי גדול בהיסטוריה לא הצליח אז לעולם לא נוכל לעשות את זה.
אבל שאר הבגדים בארון. מסודרים. יפים. אבל הבגדים נישארו בארון – זה ממש כאב ללבוש. וזה לא סתם כאב. זה כאב שחודר פנימה ושורף את הנשמה. שנים של מבטים על הבגדים, אבל אף פעם לא עזרתי אומץ ללבוש. אבל עכשיו זה ניגמר!
בזכות סקלוני. בזכות ליונל. בזכות ליאו מסי.בזכות המלאך שלי זה שרציתי שיהיה השם הראשון של ליאו שלי – אנחל די מריה. הווינר הכי גדול.
זה הזמן לומר תודה. לחבק את הכאב. את הצער. את הגנבים הגרמנים. את קודסאל הארור. סחבתי אותכם על הגב 32 שנה. זה ניגמר.
בגאווה. באהבה. ובזקיפות קומה!!!
רק ארגנטינה. אלופת העולם.
ואמוססססס ארגנטינה ואמוסססס!!!!
La tercera !!
Argentina campeon mundial
יוני מונפו חוגג את הזכייה של ארגנטינה בגביע העולם. באיצטדיון (צילום פרטי)

 


בפרק 166 של חולה על כדורגל – הפודקאסט כל הכותבים למעלה הרחיבו על התחושות שלהם והסבירו את הבחירות שלהם. מוזמנים להאזין:


 

תומר עתיר:


לנבחרת צפון-מקדוניה היסטוריה קצרה יותר משמה המלא הקודם. "הרפובליקה היוגוסלבית-לשעבר של מקדוניה"-לשעבר, למרות סלט השמות, חתומה על רגע היסטורי ב-2022. בלי מסורת כדורגל וכוכבים גדולים, היא הגיעה, אחרי היורו, למרחק נגיעה מהמונדיאל. הגרלת הפלייאוף לא הקלה עליה. דימיטרייבסקי-אימובילה, אליוסקי-אינסינייה, בארדי-ז'ורז'יניו: המקדונים גברו על כל הסיכויים, ועל האיטלקים. שער עצום של טראיקובסקי בתוספת הזמן שבר את הגנת הברזל. הנבחרת הזעירה משחק בודד מגביע העולם, אלופת אירופה תישאר ביבשת. נכון, צמד של ברונו שלח את פורטוגל לקטאר ואת המקדונים חזרה לסקופיה. בטורניר הם צפו מהבית, יכולים רק לחלום להתקרב שוב למעמד חד-פעמי שכזה. ועדיין, הם ימשיכו לספר לילדיהם לפני השינה על בעיטת ה"אריבדרצ'י!" לרשת של דונארומה. זה לא סיפור עם סוף מושלם, אבל זה הסיפור של צפון-מקדוניה. לפחות באיטליה יודעים את שמה.

 

טריאקובסקי חוגג שער היסטורי, באסטוני ממרר בבכי על כשלון היסטורי. CREDIT: FOOTBALL ITALIA

עילאי בוחבוט:


מה עשה לי את השנה?
אני חושב שלמרות שהתשובה המובנת מאליו זו הזכייה של ארגנטינה, דבר שלא פחות מדהים במסע הזה הוא דור הופמן.
הופמן הגיע כעיתונאי, אחד שאמור להיות אובייקטיבי לגמרי ולא להראות ההעדפה מסויימת כלפי נבחרת, והוא עשה הפוך, הוא אפילו אמר במפורשות ״אני לא יכול להיות אובייקטיבי״. כשהוא ראה את נבחרתו ארגנטינה משחקת היה בכי שהתפרץ, משמחה ומאושר והכל מול המצלמה. האווירה האותנטית הזאת שהכניס הופמן למקום שדורש רצינות וניטרליות תרמה למשחקי המונדיאל להיות מה שהם – חגיגה, כשהוא לא שכח להיות רציני גם על הקוים, וגם כששידר משחקים מלמעלה. דור הופמן הוא ההוכחה שצריך להתנהג ברצינות, אבל לא לשכוח לפעמים להרפות.

 

הופמן חוגג על הדשא לצד אורן יוסיפוביץ'. הוסיף צבע ורגש לכל דקת שידור. קרדיט: DOR HOFFMAN בפייסבוק

דניאל גלוזמן:


2022. שנה הזויה. ספק אם היו יותר ימים קלנדריים מאירועים משוגעים בשנה הזו, מה שעושה את הבחירה לקשה עוד יותר. שנה שהייתה שונה מכל שנת כדורגל אחרת, גם באירועים שקרו בה, וגם ברצף שלהם. אחרי המון מחשבות ורפרופים לאורך השנה שמסתיימת, הלב בחר.

אחד הדברים הכי חשובים בכדורגל, אם לא החשוב שבהם – זה אופי. כל אוהדי ומומחי הכדורגל למדו לא פעם שאופי חזק מסוגל להתעלות על כישרון ויכולת, ובשנה החולפת – ראינו דוגמא מושלמת בדמותה של ריאל מדריד, מודל 2022. הבלאנקוס של קרלו אנצ'לוטי הוכיחו לנו שלא משנה כמה הבור עמוק, תמיד יש דרך לצאת ממנו. לא משנה כמה הרוח שנגדך חזקה, קיימות דרכים יצירתיות לצעוד דרכה ולהגיע ליעד. ככל שהאתגר של הקבוצה הזו היה גדול יותר, כך היא צלחה אותו בצורה מרשימה יותר – חזרה מפיגור של שני שערים ב-20 דקות נגד פ.ס.ז בשמינית הגמר, תגובת בזק לקאמבק של צ'לסי ברבע, חזרה מפיגור כפול פעם נוספת והפעם נגד מנצ'סטר סיטי הגדולה, בחצי הגמר, בצורה הדרמטית ביותר שאפשר להציע, שני שערים בדקות ה-90 ו-91. כל הדברים המרשימים הללו, כששחקנים בני 35 ו-38 בדמותם של לוקה מודריץ' וקארים בנזמה, מנצחים על התזמורת.
הקבוצה שלי עשתה לי את השנה, אחרי הרבה זמן שלא – עם אופי, עם לחימה, נגד קבוצות שאף אחד לא הותיר לה סיכוי. Hasta el final, VAMOS REAL.

יוסי עדני:


ריאל מדריד הוכיחה לנו בעונה שעברה שלפעמים לא חייבים להיות הכי טובים שיש, אבל בשביל לנצח במשחקים החשובים באמת, צריך אופי מסוים ומיוחד. ניחוח שיש רק לבודדות, שיש רק לה. מה שהיא עשתה בליגת האלופות בעונה שעברה ייזכר לדורות, אך המשחק שניפץ לחלוטין את גבולות ההיגיון היה ללא ספק הגומלין בחצי הגמר מול מנצ'סטר סיטי. אני זוכר את המבטים של פפ גווארדיולה ושל הספסל של סיטי. דקה 89 כבר מריחים את הגמר, אך שניות אחרי רודריגו, הגיבור הלא צפוי, השווה ל-1-1. 5-4 לסיטי בסיכום שני המשחקים. יש עוד תקווה… דקה לאחר מכן, הברזילאי כובש עוד אחד. 5-5. מה לעזאזל קורה כאן?! מבטי ההלם של פפ והספסל לא ישכחו. 2 דקות לאחר מכן, הגיבור הגדול ביותר של ריאל בעונה שעברה, קארים בנזמה, הוכשל ברחבה ואז כבש את השלישי. 3-1 לריאל במשחק, 6-5 בסיכום שני המשחקים. המהפך הושלם, ההלם גדל, של פפ וכל סיטי, שלנו הצופים. ריאל מדריד לימדה אותנו בעונה ובמיוחד באותו המשחק מה זה רוח המדרידיסטה בצורה המדהימה ביותר שניתן. לריאל כוחות על, בטח שבמפעל הגדול ביבשת.

 

בנזמה מדיח את סיטי בדרך לגמר. מפגן ווינריות חסר תקדים. CREDIT: AFP

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן