חולה על כדורגל - המגזין
בן 25, סטודנט, אופטימיסט, אוהד של מכבי חיפה בפרט ושל הכדורגל הישראלי בכלל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

פנים חדשות, מטרות ישנות: פ.ס.ז מנסה לעשות דברים אחרת

גאלטייה (מימין) וקמפוס בבלומפילד. תמונה: JACK GUEZ / AFP
שנה אחר שנה פרוייקט היוקרה של אל חאליפי נכשל בליגה של הגדולים. כשלונות שהובילו אותם להבנה המתבקשת שצריך לשנות דברים לעומק ולא סתם לרוץ ולקנות כל מי שאפשר. האם השינוי הזה יביא גם תוצאות שונות?

בכל אחד מהקיצים האחרונים של הקבוצה מבירת צרפת, בין אם הגיעו בו ניימאר ואמבפה או "רק" פאבלו סארביה וקיילור נאבאס, נשאלת אותה שאלה, תמיד – "אולי הפעם?".

מאחורי אותה שאלה ניצבת תמונה שהפכה להיות כמעט דמיונית של קפטן פריזאי מניף את גביע האלופות לעיני הקהל המקומי על רקע מגדל אייפל. כי לזכות באליפויות בצרפת זה נחמד, זה יכול להיות אפילו ממש מרשים אם קוראים לך "ליל" או "מונפלייה" ואם התקציב שלך הוא לא "הכי גבוה שאפשר" על הנייר ו-"בלתי מוגבל" בפועל. לכן, כאשר ברור שהתארים המקומיים הם לא יעד מספק עבור האוהדים הפריזאים והבעלים הקטארים, העונות האחרונות של פאריז קמות, ובעיקר נופלות על התוצאות בליגת האלופות. אחרי שנים של נסיונות כושלים בזירה האירופית, בהנהלת פאריז הבינו שצריך לחשב מסלול מחדש. גם אם הדרך תהיה קצת ארוכה יותר, העיקר שמכונית היוקרה הצרפתית תגיע אל היעד ולא תיעצר בדרך.

בציטוט שמיוחס לאלברט איינשטיין (אגב, כנראה שלא בצדק, תעשו גוגל) נאמר כי "אי שפיות זה לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". העומד מאחורי הציטוט, מי שזה לא יהיה, יצר בלי להתכוון ציטוט מושלם למבקרי קבוצות כדורגל. במקרה של פ.ס.ז זה אפילו עוד יותר מתבקש. הם באמת עושים את אותו הדבר שוב ושוב, הם באמת מגיעים לאותן תוצאות לא מספקות והם בעיקר לא בדיוק הדוגמא הראשונה למועדון שמשדר שפיות, בלשון המעטה.

גם אחרי שקנו את ניימאר, השחקן היקר בהיסטוריה, ומיד לאחר מכן הביאו באותו קיץ לאותה עמדה את קיליאן אמבפה, השחקן השני הכי יקר בהיסטוריה – לא הצליחו לעמוד במשימה. בקיץ הקודם הגיע בקול תרועה רמה עוד בחור חדש לשכונה, אחד בשם ליאו מסי. כי אין ספק שעוד קצת רעש וציפיות זה מה שהיה צריך שם. ומה אז? פגשו את ריאל מדריד ובנזמה בתקופה הלא נכונה והלכו הביתה שוב, בשלב רבע הגמר, לא לפני שהנשיא אל חאליפי והמנהל המקצועי היוצא לאונרדו התפרצו (ע"פ הדיווחים) לחדר השופטים וניסו לכאורה לתקוף את השופטים ואף שברו ציוד טכני של צוות השיפוט ומשטרה הוזעקה למקום. הכל שפוי כבר אמרתי?

בנזמה שולח את פאריז לחשב מסלול מחדש. תמונה: REUTERS/Susana Vera

כנראה שאותה הדחה מול ריאל מדריד עשתה את שלה, דברים התחילו להשתנות. המנהל המקצועי לאונרדו הלך הביתה, לואיס קמפוס הפורטוגלי הגיע במקומו כשברזומה שלו שנים יפות במונאקו ובליל. פוצ'טינו הוחלף על ידי כריסטוף גאלטייה, שם שלא בהכרח אומר הרבה לאוהדי כדורגל ברחבי אירופה אבל רק לפני שנתיים וקצת זכה עם ליל באליפות מדהימה, ומאז עשה עבודה מצויינת גם בניס. שני האנשים שמופקדת בידיהם משימת ניווט קבוצת הפאר הצרפתית הם לא סוג אנשי המקצוע שהתרגלנו לראות שם בשנים האחרונות. עבור שניהם, זה הג'וב הכי גדול וחשוב בקריירה עד כה, שניהם לא באים עם רזומה בליגות גדולות יותר או במועדונים בסדר גודל של פ.ס.ז. שניהם הצליחו בעיקר בקבוצות קטנות יותר והפרט הכי חשוב – שניהם עשו זאת באמצעות בניה, פיתוח, שיפור ועבודה לאורך זמן. או במילה אחת, שעושה לאוהדי מכבי חיפה להתגרד – "תהליך".

תהליך לרוב לוקח זמן, דורש סבלנות וראייה לטווח ארוך. אלו לא בהכרח דברים שקיימים במועדון כמו פאריז, אבל השניים הללו מגיעים כדי לבנות, לאו דווקא לאורך הרבה זמן אבל גם לא במטרה להשיג הכל באופן מיידי. יהיה פה תהליך, יהיה פה שינוי, זה כבר קורה. התהליכים והשינויים האלה הם חלק גדול בשאלת "אולי הפעם?" השנתית. אבל יש עוד הרבה שאלות.

השאלה הראשונה היא מן הסתם איך תיראה הקבוצה? כלומר בפועל על הדשא. גם מבחינת יכולת אבל גם, ובקשר ישיר לזה, מבחינת שיטה. עד כה, גאלטייה משחק במערך של 3412, מערך שמשום מה לא היה הרבה בשימוש בעונה האחרונה. בשתי קבוצותיו הקודמות, ניס וליל, שיחק בעיקר עם רביעיית הגנה, אבל הסגל הנוכחי של פריז ממש צועק "שלושה בלמים!". גם כי ראמוס, מרקיניוס וקימפמבה הם שלושה בלמי על, אבל בעיקר כי חכימי ונונו מנדש הם בדיוק סוג המגנים ההתקפיים שפורחים במערך כזה. עם שני קשרי אמצע, כלומר וראטי ועוד מישהו, ושלושה שחקנים מקדימה, נגיע אליהם כבר.

חלון ההעברות האחרון של אלופת צרפת מחזק את תחושת השינוי. קודם כל פרופיל השחקנים שהגיעו, לא הכוכבים הכי גדולים באירופה, לפחות לא כרגע, ולא בסכומים פרועים. הרכש היקר ביותר בחלון הנוכחי הוא הקשר הפורטוגלי ויטיניה (41 מיליון יורו), השם הכי "נוצץ" שהגיע הוא קשר פורטוגלי נוסף, רנאטו סאנצ'ז הנהדר (15 מיליון) שכבר הספיק לכבוש בשבת האחרונה את שער הבכורה שלו בנצחון על מונפלייה. הרכש השלישי הוא נורדי מוקיילה (12 מיליון), הבלם\מגן ימני הפנטסטי שהגיע מלייפציג, סה"כ כסף קטן במונחי אל חאליפי. תוסיפו אליהם את החלוץ הצעיר והמבטיח הוגו אקיטיקה (20) שמגיע בהשאלה מריימס, ובזה בגדול מסתכמת רשימת הרכש של גאלטייה. בינתיים לפחות. יחד עם עזיבתם של די מאריה וצ'אבי סימונס בהעברה חופשית ו-ויינאלדום בהשאלה לרומא, הקבוצה של גאלטייה סוגרת קיץ צנוע במושגים שלה, ומביאה לשם שינוי את מי שצריך, ולא פשוט את מי שאפשר. עוד שינוי מגמה מבורך.

רנאטו סאנצ'ז חוגג שער בכורה עם החבר לנבחרת נונו מנדש. קרדיט תמונה: האתר הרשמי של פ.ס.ז

השאלה הבאה היא, איך לא, מסי ניימאר ואמבפה. כל אחד בנפרד ובעיקר כולם יחד. כשניימאר טוב, אין כמעט שחקנים טובים ממנו בעולם. הוא בעצמו אמר שהעונה כל הכדורים יכנסו לו, לפחות כרגע נראה שהוא צודק. בשלושה משחקים רשמיים ניימאר כבש חמישה שערים ובישל שלושה נוספים, בהחלט נראית כמו פתיחה טובה. מסי עבר עונה קשה. זה לא סוד. עכשיו, כשתירוצי ההתאקלמות כבר לא נזקפים לזכותו והקאמבק לברצלונה בקיץ הבא נראה כמו עובדה מוגמרת, הוא יותר מישמח להותיר חותם חיובי בקבוצה. בשלושת המשחקים ששיחק עד כה – 3 שערים ובישול, יכולת טובה ובעיקר נראה הרבה יותר "חי" מבעונה החולפת. ואמבפה? אחרי קיץ ארוך, עמוס חדשות ודיווחים ומעיק למדי בגזרתו, חוזה מפלצתי השאיר אותו בבירת צרפת, עם הרבה מאוד כסף, ציפיות וע"פ מקורות שונים גם סמכויות מקצועיות כלשהן. לואיס קמפוס המנהל המקצועי למשל, נחשב מקורב מאוד לאמבפה ומשפחתו עוד מתקופתו במונאקו ויש הטוענים כי זו הסיבה למינויו. השאלה הגדולה היא איך יתפקד ככה הכוכב הצרפתי? עם הר של ציפיות, עם שני כוכבי על לידו וכן, אולי גם עם תחושת פספוס מסויימת על המעבר שבסוף לא קרה.

אבל כדי ששלושתם יצליחו באמת לספק את הסחורה, גם כשקשה וחשוב ולא רק בליגה נגד מונפלייה וקלרמון, אנשי פאריז צריכים לביית את המפלצת התלת-ראשית הזאת שנקראת "מסי-ניימאר-אמבפה". הדיווחים מהימים האחרונים מדברים על איזשהו מתח רציני בין ניימאר ואמבפה, עד לרמה שהצרפתי מעוניין שהברזילאי יימכר כבר הקיץ. מתחים כאלה, כמו גם דיווחי פייק על מתחים כאלה, הם דברים שאפשר לצפות שיקרו בסיטואציה כזו. עכשיו המשימה של המועדון, הצוות המקצועי והשחקנים – להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר.

אמבפה, מסי וניימאר. חייבים לשים את האגו בצד. קרדיט תמונה: Icon Sport

היעד האמיתי של פ.ס.ז כאמור, היה ונשאר ליגת האלופות. האנשים שאחראים על ההגעה לשם השתנו ובעיקר הדרך שלהם לעשות את זה השתנתה. מעבר לשינויים נקודתיים בשיטת המשחק או בסגל השחקנים, ואחרי שינויים באסטרטגיית הרכש ובשיטת העבודה – השינוי הבא שהמועדון הזה צריך לעבור הוא בהתנהלות. בין אם זה קרבות אגו בחדר ההלבשה ובין אם זה הדלפות, שערוריות כאלה ואחרות והתעסקות ביותר מידי דברים שמפריעים להשיג את המטרה שלשמה התכנסנו. אולי פשוט "שפיות", זה מה שחסר שם יותר מהכל. אם הצוות החדש ידע להכניס שפיות למערכת, להתרכז בכדורגל ולחבר את כל חלקי הפאזל – אולי הפעם, אבל הפעם באמת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן