חולה על כדורגל - המגזין
כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

דעה: המעבר ל-5 חילופים מקריב את התחרות הספורטיבית והעסקנים בשלהם

כשהקורונה פרצה לחיינו העולם עצר מלכת. מי יותר, מי פחות, מי מהר, מי לאט, חזרנו לשגרה מסוימת מאז: אפילו מספר פעמים. הכדורגל לא היה חסין, אולי רק בבלארוס. הליגות נעצרו, ומאז שובן מלווה אותנו שינוי גדול שהורישה לנו המגפה: 5 חילופים. ובניגוד לפופולריות של עבודה היברידית, הרחבת שירותי המשלוחים ושאר המתנות שהעניקה לנו הקורונה, לא ברור כמה ההשפעה של השינוי הזה חיובית.

הוספת שני החילופים נועדה לפתור בעיה ספציפית: משחקים בוטלו, נדחו ושוחקו בצפיפות, שחקנים (הלא-מבודדים מביניהם) לא עמדו על הרגליים מהעומס ומפוסט-קוביד, והיה הכרח לאפשר יותר תחלופה על הדשא. הכרח זמני. הבעיה שעכשיו, עם העומס הנוכחי, כבר קשה לחזור לאחור.

משעשע שבעניין הזה החתול שומר על השמנת. זה כמו שד"ר בורלא ישחרר מהמרתפים כמה נגיפים ניסיוניים כדי שפייזר תמכור חיסונים חדשים. כי מי שאחראי על הבעיה של הלו"ז המטורף, הוא גם זה שמשמש כרגולטור הקובע את חוקי המשחק. "יש עומס?", וודאי שאלו את עצמם הגורמים הללו. "נוסיף חילופים, והכל יסתדר", חשבו. לו רק הם היו צודקים.

כסף, כוח וכבוד

לא צריך לחפש לעומק את המניע למצב הבעייתי שאליו נקלע, לדעתי, הכדורגל העולמי: כסף מניע את העולם, וכסף הוא מה שבעייתי כאן. ולהלן ההסבר.

כבר שנים שפדרציות הכדורגל מעמיסות את לוח השנה של הכדורגל העולמי בעוד ועוד משחקים. ליגת האומות, שינוי הפורמט המתקרב בליגת האלופות, ליגה אזורית, מונדיאל ויורו מוגדלים: הרשימה יכולה להימשך. במחשבה קצרת טווח ההיגיון, לכאורה, פשוט. יותר משחקים, יותר עניין, יותר פרסומות וספונסרים, יותר כסף, יותר כוח.

נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו (מקור: @FIFAcom)

גם אם נניח שזה נכון לטווח הארוך, ויותר משחקים יגדילו משמעותית את ההכנסות (אני השתכנעתי להפך, הודות לאוריאל דסקל מכלכליסט, שזה יוריד את האיכות ויפיל את ההכנסות: ראו מדוע כאן וכאן), לא ממש שאלו את השחקנים לדעתם.

טיבו קורטואה, למשל, הוא מתנגד בולט לכך: והוא עוד שוער. תחשבו מה זה להיות שחקן שמשתתף בכמעט 80 משחקים בשנה.

גם שחקנים מעט פחות עמוסים – דקלן רייס, למשל, ששיחק "רק" 68 בעונה שעברה – כבר מתלוננים. "זאת כמות מגעילה של משחקים", סיפר הקשר האנגלי. לדבריו, אחרי שהוא נותן 100% מעצמו בכל משחק, הוא יורד מהדשא מותש, וחושש מפציעות.

זוכרים את פדרי של העונה שעברה, מנסה להתאושש במשך חודשים מעונת 20/21 הארוכה שלו? זה העתיד שמנסים ליצור לכוכבי הכדורגל שלנו.

ליגה, גביעים, אירופה, נבחרת: רייס משאיר הכל על הדשא, אבל מה המחיר? (מקור: @_DeclanRice)

אז התרופה לעומס מהקורונה אומצה גם כתרופה לעומס שנוצר בנסיבות שלא הגיחו בהפתעה לחיינו. וכמו שאסביר מיד, למרות שהיא התרופה השגויה, זאת הבחירה של פיפ"א, אופ"א ושאר האנשים בחליפות. אולי החילוף היחיד שהיה צריך להוסיף – זה להחליף אותם: להחליף את מי שמוכנים לנסות הכל, העיקר לא לצמצם את כמות המשחקים.

משחק לא שוויוני

הבעיה הגדולה שתוספת החילופים הקבועה יוצרת היא הגדלת פערים. לא סתם הפרמיירליג הייתה הליגה הגדולה האחרונה להצטרף למגמה, בגלל וטו שהטילו בהתחלה הקבוצות הקטנות. ליגה שחייבת את רוב תהילתה, לתפיסתי, למנגנון ההכנסות השוויוני יחסית שלה, לא יכולה לפגוע בתחרותיות שמפרנסת אותה. זה די פשוט: לא צריך להיות פרופסור לכלכלה כדי לדעת שאם מלאי השחקנים הטובים מוגבל, בזמן שקבוצות רבות רוצות להחזיק אותם אצלן, המחיר שלהם יאמיר, ורוב השחקנים האלה יתרכזו במיעוט הקבוצות שיכולות לממן את רצונותיהן. התחרות תקטן, ואולי ההכנסה בעקבותיה.

בעולם נטול פציעות, 14 שחקנים טובים בסגל מבטיחים הצלחה לא מועטה. אולם, גם בנקודת המוצא המסורתית של עידן 3 החילופים, קבוצות רבות לא יכלו להרשות לעצמן לממן סגל כזה. ועכשיו, כשהדרישה הופכת ל-16 שחקנים כאלו במציאות אוטופית, ולמעשה 18 או 20 לפחות כי עומס מוביל לעוד פציעות, פחות ופחות קבוצות יכולות להיות תחרותיות באמת.

שתי דוגמאות מהירות מתחילת העונה.

מחזור ראשון בגרמניה, באיירן האלופה הנצחית נגד פרנקפורט שזה עתה זכתה בליגה האירופית ונמצאת שנים בשיפולי הצמרת. על הנייר, זה משחק מעניין. הבווארים העלו מהספסל את חראוונברך, טל, סאנה, דה ליכט ומזראווי: שחקנים שיפתחו כמעט בכל קבוצה אחרת בגרמניה. ופרנקפורט? היא הכניסה בחילופים חמישיית שחקנים שלא יחלמו להתקרב לקצה הספסל במינכן. מה הפלא שהמשחק הסתיים ב-6-1 מהדהד?

סגל באיירן מינכן העונה. אפשר להרכיב ממנו 2 קבוצות שיתמודדו על האליפות (מקור: @FCBayern)

מחזור שני בספרד, סיפור דומה. ברצלונה מתארחת אצל סוסיאדד למשחק שתמיד מאתגר אותה. צ'אבי מקים מהספסל את ראפיניה, פאטי, אלבה, רוברטו וקסייה; החמישייה שהכניס אלגואסיל כללה 4 "ילדים" ואת אנדוני גורוסאבל כמבוגר האחראי (ואני תוהה, כמה קוראים פה בכלל ראו אותו משחק?). הפעם, לצער הבאסקים, זה נגמר ב-4-1.

סיטי, ריאל, ברצלונה, פריז ובאיירן כנראה יכולות להעמיד 2 קבוצות שיתחרו על האליפות במדינתן. נראה שאחרות כמו צ'לסי ויונייטד מסוגלות לכך גם מבחינה כלכלית, ותלויות יותר במציאת השחקנים הנכונים מאשר בנכונות לשלם עליהם עשרות ומאות מיליונים. וגם ניוקאסל, בוודאי.

איפה זה ישאיר את ליברפול, ארסנל וטוטנהאם? כמה תחרותית תישאר אתלטיקו? לאיטלקיות יהיה סיכוי בליגת האלופות? האם יגיע היום בו התחרות בבונדסליגה כבר לא תהיה על המקום ה-2? הרי קבוצות שיוכלו להעמיד בקושי קבוצה אחת יהיו פחות תחרותיות, ידוללו מכישרונותיהן שירצו להתקדם לענקיות היבשת, וימשיכו לדשדש מטה. הכדורגל העולמי יתקבע במעמדות באופן חמור בהרבה מהיום.

אולי העומס על השחקן הממוצע יורד, אבל בעיה חשובה הרבה יותר מכל שחקן מחריפה, ומסכנת את עתיד הכדורגל כמו שאנחנו מכירים אותו. גם ככה ברמות הגבוהות ביותר יש מועדון סגור, "סופרליג", של מועדונים עשירים. מי שהתנגדו למפעל הזה אז בכל הכוח צריכים, באותו קו מחשבה, להמשיך במחאתם גם נגד חוק החילופים החדש.

אני סבור שבנסיבות הנוכחיות חוק החילופים החדש כבר לא מוצדק. לדעתי הוא גם לא יסייע לפיתוח הכדורגל: מישהו חושב שהחילופים הנוספים טובים לתחרות, או מהווים את הפתרון הטוב ביותר להקלה על העומס? כי לי זה נראה כמו הפתרון הפשוט והקל שמצאו אנשים מנותקים לבעיות שהם יצרו בעצמם. ועד שעל הכיסאות החשובים יישבו אנשים שיתעניינו יותר בשחקנים השחוקים או בקהל שאיכות המוצר שהוא עתיד לקבל תיפגע, מחובתנו להצביע על התנהלותם הבעייתית. אם מישהו משיג את המספר של אינפנטינו, יש לי כמה הצעות אחרות בשבילו: נתחיל בחזרה ל-3 חילופים וריווח לוח המשחקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן