חולה על כדורגל - המגזין
בן 39, נשוי פלוס 2, ירושלמי מבטן ומלידה. כותב ומדבר על כדורגל. מאמן בכדורגל הישראלי מעל ל-16 שנה. בקיצור, חולה על כדורגל.

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

ברצלונה יפה לה מאוד: פאריס סן ז'רמן חוגגת בהר היהודים

הערב שלו, המפגש הכפול שלו. דמבלה חוגג בפעם השנייה ברציפות מול קבוצתו לשעבר (Credit: Getty Images)
פאריס סן ז'רמן ובורוסיה דורטמונד כבשו רביעיות גדולות ועלו לחצי גמר ליגת האלופות על חשבונן של ברצלונה ואתלטיקו מדריד (בהתאמה). על שיפוט, מנהיגות, האקס, אבק כוכבים וביתיות - טור על ערב גדול בברצלונה ובקטנה על זה שהיה בדורטמונד

עוד ערב ענק של ליגת האלופות, עוד ערב שהיא מופיעה בגרסה הטובה ביותר שלה עם 11 שערים בשני משחקים, מהפך גדול של פאריס, 3 כרטיסים אדומים לברצלונה והתפוצצות של דורטמונד במבצר שלה.

השופט הכריע?

"חבל, ליגת האלופות שלנו נגמרה בגלל טעות של שופט. הרגע אמרתי לשופט שהוא היה אסון. זו המציאות. הכרטיס האדום שינה את הכול", אמר צ'אבי בסיום המשחק אמש. רק בדבר אחד הוא צודק והוא שהכרטיס האדום שינה את הכול. אחרי דקות פתיחה טובות דווקא של פ.ס.ז', בארסה התעוררה ונראתה טובה יותר, אנרגטית יותר ורוצה יותר. השער של ראפיניה הגיע במהלך בו בארסה ריווחה את המשחק עם לאמין יאמל בצד ימין וראפיניה משמאל. יאמל קיבל את הכדור באגף באחד על אחד עם נונו מנדש וגבר עליו בפעולה אישית נהדרת (דבר שלא מה בכך) והוציא רוחב לראפיניה, שהצטרף מהצד השני וכבש.

אדומים מוצדקים. צ'אבי מקלל את השופט:

זה היה נראה שהערב הזה הולך לכיוון אחד, לכיוון של בארסה. יחד עם היכולת הטובה שלה, היתרון המוקדם והאווירה הביתית החמה, המשחק בהחלט היה בכיוון של הקטאלונים, אך בכדורגל, כמו בכדורגל, הכל יכול להשתנות בפעולה אחת. בראדלי ברקולה, נכנס במשחק הראשון במחצית במקומו של מרקו אסנסיו והיה טוב. הווינגר הצרפתי בן ה-21 נכנס אז לאגף ימין ושלח שמאלה את עוסמאן דמבלה, שהיה חלש מאוד בצד ימין, שם עשה שם את שער השוויון. אמש ברקולה כבר עלה בהרכב, אבל הוצב בשמאל ודמבלה שוב היה בימין. וזה עבד ללואיס אנריקה מצויין.

זה יתרון עצום למאמן שהוא יכול להציב את השחקנים שלו במספר עמדות ולאנריקה, ברוך השם, יש הרבה אופציות. בזמן שצ'אבי העלה אמש את איניגו מרטינז, פראן טורס, פרמין לופז וז'ואאו פליקס כמחליפים, אנריקה העלה את קאנג-אין לי, מרקו אסנסיו, מנואל אוגרטה ורנדל קולו מואני, כשעל הספסל יש לו גם את דנילו פריירה, מילאן שקריניאר, לוקאס בראלדו, נורדי מוקיאלה, קרלוס סולר וגונזאלו ראמוש. מבחינת עומק, אין מה להשוות את שתי הקבוצות, והאמת שגם באיכות.

ועוד משהו לגבי אנריקה. אני מאוד אוהב את ההתבטאויות שלו ואת הדרך בה הוא משקף את המציאות. כשנשאל לפני המשחק אם הוא מרגיש לחץ, הוא ענה: "יש לי לחץ? בכלל לא. הלחץ הוא למי שצריך ללכת לעבודה 7 ימים בשבוע, ולקום ב-6 ולא להיות מסוגל לחלות. אני חי כמו גבר ועובד עם חיוך". לואיס אנריקה הוא דמות להערצה. לפני קצת פחות מחמש שנים הוא איבד את בתו חנה בת ה-9, שהלכה לעולמה אחרי שחלתה בסרטן. את האופטימיות וההמשכיות בחיים של המאמן הספרדי צריך רק להעריך ולהוקיר.

הראיון של לואיס אנריקה לפני המשחק:

ואולי את הכנות הזו ולקיחת הדברים בפרופורציות הנכונות פאריס הייתה צריכה. אולי אנריקה הוא הדמות המושלמת בסיפור של פאריס שמוכיח שבסוף מה שמכריע זה לב ונשמה ולא רק הכסף, גם אם הוא נשפך בכמויות. ויטיניה (נגיע אליו בהמשך) אמר עליו בסיום המשחק אמש: "לואיס אנריקה מדהים. הוא מביא לנו הרבה, בטקטיקה, בראש ואני חושב שזה הכי חשוב, בצורה שהוא מדבר אלינו, בצורה שהוא גורם לנו להאמין שהכל בצד שלנו… זה מדהים. הוא מאמן מדהים, מגיע לו הרבה קרדיט!" לאנריקה זכויות רבות בעלייה של פאריס, ובעיקר בניהול המשחק בשני המפגשים.

פריז החדשה

חזרה לברקולה, שהגיע בקיץ מליון והיה בין אלו שסימנו את פריז החדשה. הצרפתי הצעיר, שכלל לא בטוח שיהיה בסגל של דידייה דשאן ליורו (מה לעשות שלצרפת כישרון כמו מים בכל עמדה?), התאים בול לסגנון של היציאה להתקפות מעבר וזה בדיוק מה שהוביל לכרטיס האדום של רונלד אראוחו. הבלם האורוגוואי פספס שנייה ביציאה שלו לסגור את כדור העומק לכיוונו של ברקולה וזה היה שנייה מאוחר מדי. מה שמאוד חשוב לשחקני כנף זה לקחת את הכדור פנימה לכיוון השער וזה בדיוק מה שברקולה עשה ואראוחו הכשיל אותו מאחור.

חלק מפריז החדשה. ברקולה (Credit: Getty Images)

אוהדי בארסה בוודאי איחלו לאישטוון קובאש, השופט הרומני שניהל אמש את המשחק, הרבה איחולים "מכל הלב", אבל אם תשאלו את האוהדים הנייטרליים באירוע (כמוני), אז תקבלו תשובה שהשופט דווקא צדק בהחלטות המרכזיות שלו במשחק – הגיע אדום לאראוחו, היה פנדל על דמבלה ולא היה פנדל על אילקיי גונדואן. אז אני מבין שיש תחושת אכזבה ואולי גם כעס על איך שהמשחק התפתח, אבל בסופו של דבר, השופט לא הכריע את המשחק ויש שיאמרו שהוא היה במשחק טוב מאוד. זה היה משחק קשה לשיפוט ועם כמה החלטות לא פשוטות לקבל אותן.

מי שעוד מבין שהשופט הוא לא זה שהכריע את המשחק זה גונדואן בעצמו, שמתגלה כמבוגר האחראי בבארסה. אחרי המשחק הוא התראיין ועם כל האכזבה מההדחה אמר את הדברים הנכונים: "לא ראיתי את זה [את ההכשלה של אראוחו], אם הוא עשה טעות כנראה היה מגיע לו להיות מורחק. ברגעים מכריעים כאלה אתה צריך להיות בטוח אם יש לך סיכוי להשיג את הכדור. אם אין לך סיכוי, אתה צריך להתרחק. אני לא יודע אם הוא הגיע לכדור. עדיף לתת לחלוץ הזדמנות להתמודד מול השוער. הוא עלול להחמיץ את זה, או שהשוער עשוי להציל אותנו, או אפילו לכבוש שער, כי כרטיס אדום בתחילת המשחק יגמור את הקבוצה שלך ויגמור אותך". בראיון נוסף הוא כן אמר שהוא חושב שהגיע לו פנדל, אבל הוא אומר גם שצריך לראות את זה שוב. בכל מקרה, גונדואן לא ברח מאחריות ואמר גם ש"המשחק היה בידיים שלנו ונתנו אותו." מנהיג.

גונדואן בהחלט מבין שהשופט הוא לא זה שהכריע את המשחק והדברים שלו די יוצאים כנגד דבריו של המאמן, גם אם זה לא נאמר במפורש. זו לא הפעם הראשונה שגונדואן עומד מול המצלמות ולוקח אחריות. גם אחרי ההפסד הביתי 5-3 לויאריאל (ההפסד האחרון של בארסה עד אמש שלאחריו הגיעה הודעת העזיבה של צ'אבי) הוא לקח אחריות בשם השחקנים על התצוגה וההפסד.

מר עוסמאן ומיסטר דמבלה

חזרה למשחק. הכרטיס האדום שינה את המשחק והמומנטום עבר לפאריס. זה היה ברור שזה משחק של שליטה בעצבים מבחינתם של הצרפתים, כי כשאתה נמצא ביתרון מספרי, אתה צריך לשחק בסבלנות ובשכל ולהתיש את היריבה שלך וזה בדיוק מה שקרה. פאריס לא מיהרה להכניס כדור לרחבה וחיפשה את האגפים, הכדור הגיע לברקולה ששלח רוחב לדמבלה, ז'ואאו קאנסלו לא סגר ודמבלה כבש את השיוויון והשני שלו בשני משחקים במפגש.

איש המשחק אמש, ובצדק, אבל איך יהיה במשחק הבא? דמבלה עם תואר איש המשחק (Credit: Dembele's Instegram)

והעניין עם דמבלה מדהים. עד לפני שני המשחקים מול בארסה הוא כבש רק שער אחד ב-34 משחקים בכל המסגרות ובשני משחקים מול קבוצתו לשעבר הוא כבש פעמיים. דמבלה חגג כמו שלא חגג מעולם ואפשר לבקר אותו על כך, אבל זה שולי. העניין עם דמבלה הוא אחר. כתבתי אמש במהלך המשחק בערוץ הטלגרם של חולה על כדורגל שדמבלה הוא מסוג השחקנים שגורמים לי מין תחושת תסכול כזו – הוא יכול לעשות לך פעולות קטלניות ומכריעות כאלו שאתה תופס את הראש ואז מהלך אחרי לעשות פעולה טיפשית ולהיכנס עם הראש בקיר ואז אתה רוצה לדפוק את הראש בקיר. אני לא יודע אם המפגש מול בארסה העיר את הדוב, אבל זה רק העלה אצלי את תחושת התסכול ממנו.

גיבורים מפתיעים

כמעט 1,000 מילים ורק עכשיו אני מזכיר את השם שלו – קיליאן אמבפה. החלוץ הצרפתי היה "נעדר" במשך שעתיים וחצי של משחק ורק כשפאריס קיבלה את הפנדל (עבירה ברורה של קאנסלו על דמבלה. המגן הפורטוגלי לא ירצה לזכור את המשחק הזה, משחק נוסף שהוא הראה עד כמה הוא יכול להיות לפעמים "בור הגנתי") נזכרנו שהוא בכלל משחק. אמבפה בעט פנדל מושלם והתכבד גם ברביעי של הקבוצה, והנה הוא מסיים את המפגש הכפול מול בארסה כשהוא לא האיש המרכזי (יש כמה לפניו), אבל עם צמד. כדורגל…

שעתיים וחצי "נעדר" ואז בחצי שעה כבש צמד. אמבפה (Credit: Getty Images)

מי שאחד השחקנים המרכזיים בעלייה של פאריס לחצי הגמר הוא אחד השחקנים האנדרייטדים בקבוצה ובאירופה – ויטיניה. הקשר הפורטוגלי כבש גם הוא שני שערים (אחד בכל משחק), אבל מעבר לכך, הוא הדבק שמחבר את הכל יחד, הדינמו במרכז המגרש, שמאפשר לכל העסק לעבוד. הוא לא מפסיק לרוץ, לתקל, להניע את הכדור ולהצטרף מקו שני. אתה תמיד צריך איזה ויטיניה כזה בקבוצה שלך.

בכל מקרה, עם כל הטענות על השיפוט, בסוף פאריס ניצחה בזכות. ברור שהאדום שינה את כל הסיפור ויכול להיות שהסיפור היה אחרת אם אראוחו לא היה מקבל את האדום, אבל אלו מים מתחת לגשר. פאריס בחצי הגמר, בארסה תשוב לליגה והמשחקים הבאים יהיו מאוד מאתגרים מבחינתה. אם היה סיכוי קטן שצ'אבי יישאר במידה ובארסה תמשיך עוד קצת קדימה במפעל, אחרי ההדחה אמש, זה די ברור שזה לא יקרה.

אבל בארסה יכולה להיות מעודדת במקצת. יש לה בסיס טוב מאוד לשנים הבאות ואם תצליח לבצע מהלכים כלכליים שיאפשרו לה להתחזק במספר עמדות, אז לכל מאמן שיבוא לאחר צ'אבי יהיה עם מה לעבוד.

בקטנה על דורטמונד

פ.ס.ז' תפגוש את בורוסיה דורטמונד בחצי הגמר. זו קצת הפתעה, אתלטיקו מדריד הייתה פייבוריטית לפני המפגש ואיך שהתפתח המשחק הראשון, זה היה נראה כי אתלטיקו יכולה גם ללכת עד הסוף. אבל דורטמונד הצליחה לצמק במשחק הראשון ולהעביר את ההכרעה לסיגנאל אידונה פארק, אחד האיצטדיונים הביתיים ביותר בעולם. בבית, דורטמונד יכולה לנצח כל קבוצה, אבל גם שם היא לא חסינה מטעויות בהגנה, ואחרי הטעויות של גרגורי קובל בראשון, מאטס הומלס כבש לשער הלא נכון.

ביתה הוא מבצרה. שחקני דורטמונד חוגגים מול הקיר הצהוב בסיגנל אידונה פארק בסיום המשחק אמש (Credit: Getty Images)

לדורטמונד תמיד היה חלק התקפי מלהיב ויצירתי, אבל הגנה מקרטעת ונוטה לטעויות. לכן, כל משחק יכול להיות פסטיבל או סקנדל. רוב הסיכויים שפאריס תנצח בסיכום שני המשחקים ואולי גם בשני המשחקים עצמם, אבל לא הייתי סוגר את הסיפור וכמו שאמש בהר היהודים הכל התהפך לו בדקה ה-29, לכו תדעו מה יכול לקרות עם הקבוצה שתומכת בנו בזמנים קשים וגם תמיד מול הקבוצה שהבעלים שלה תומך באויבים שלנו תמיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עקבו אחרינו

פרקים אחרונים

הכל מהשנה האחרונה

בואו לתמוך בנו

באתר מגזין חולה על כדורגל
החל מ-5$

נדאג להודות לכל תומך באופן אישי (בפודקאסט, בפוסטים, בכתבות המגזין)

דילוג לתוכן