חולה על כדורגל - המגזין

כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומן מסע מאירופה, חלק ג': קבוצה קטנה מפרייבורג בונה עתיד גדול

הכדורגל הגרמני יכול ללמד אותנו כל כך הרבה. מעורבות האוהדים, המגרשים המלאים, האווירה, הקהילה, התשתיות, תרבות הספורט ושילובו עם המדע, כמות השחקנים הצעירים בתחתית ה"פירמידה": רק תבחרו. הרוב קשור זה לזה. הרוב גם נעדר מהכדורגל הישראלי.

בישראל, פרייבורג הייתה נחשבת לעיר גדולה, משהו בין פתח תקווה לנתניה. בגרמניה, עוד עיר: כ-250 אלף תושבים. במהלך אוגוסט זכיתי להתגורר בסביבתה ולהסתובב בה יום-יום. תקציר הפרקים הקודמים של מסעי לשם הוא שילוב של לימודים עם מעקב עיקש אחר תרבות הכדורגל בעיר. במיוחד, התעניינתי בקבוצה הגדולה והפופולרית, ס.צ. פרייבורג מהבונדסליגה.

 

אל תפספסו גם את:

 

למרות הדומיננטיות שלה, לא הזנחתי קבוצות אחרות. הרי כשמדובר בפרייבורג הגדולה, חולשתה בעוצמתה: כסטודנט בעיר וכבלוגר חובבן התקשיתי לעקוב אחריה מקרוב. לפיכך, הסתפקתי במי שאכנה "אחותה הקטנה", פ.צ. פרייבורגר. הקשר היחיד שמצאתי בין המועדונים, אגב, הוא שיתוף פעולה בתחום הקיימות. בכדורגל הגרמני, אולי, דואגים שהדשא של השכן ימשיך להיות ירוק.

ערב אחד לאחר הלימודים הצטרפתי לרומן, שחקן הקבוצה עד גיל 23 של המועדון שהכרתי באוניברסיטה, לאימון של קבוצתו. קבוצת המילואים משחקת בליגה השביעית בגרמניה, והבוגרים בליגה החמישית. ועדיין, מתחם האימונים אליו הגעתי היה בקלות יכול להיות שייך לקבוצת אמצע טבלה בליגת העל הישראלית. היו בו מגרש דשא מטופח, מגרש סינטטי אחד, מגרש קטן ועוד הרבה דברים טובים מן המצופה: חדרי הלבשה, משרדים להנהלה ולצוות המקצועי, מועדון שחקנים שמשמש גם לאסיפות טקטיות, קיוסק שפעיל בימי משחק ומשהו שאם ממש מנסים אפשר לקרוא לו יציע. גם הטבע סביב המגרשים, עם יער ואגם בקצה המערבי של העיר, לא מפריע.

 

מגרש האימונים הראשי (צילום: תומר עתיר)

הקבוצה של רומן מתאמנת 3 פעמים בשבוע. כשהגענו למתחם ביום שלישי ההוא, בסוף אוגוסט, הוא ערך לי סיור קצר. ראיתי, כאמור, את התנאים במקום. התלהבתי. פגשתי בזריזות את המאמן, פביאן, והודיתי לו על שהסכים לארח אותי ולאפשר לי לשוחח עם השחקנים ואיתו. הוא חייך, ומיהר ללכת ולסדר את המגרש. מקצוען. עוד נשוב אליו.

קפטן קבוצת המילואים הוא יונאס, בלם בן 23 שזו עונתו השישית במועדון. הדבר הראשון שהוא עשה אחרי שדיברנו על הרשמים שלי מהמגרש היה להוריד אותי לקרקע: "זה אחד מהמתקנים הגרועים בליגה של הבוגרים. אין לנו כמעט כסף במועדון לעומת מקומות אחרים", הסביר. ממה שהבנתי, זה לא שאין כסף; זו הבחירה מה לעשות בו. בפילינגן, בה גדל, יש אצטדיון עם כ-5,000 מושבים בליגה החמישית גם כן. במועדון הכדורגל פרייבורגר הבחירה הייתה ברורה: להשקיע בעתיד.

 



"אצלנו דואגים מאוד לשחקנים הצעירים, אז לא נשאר כסף לקבוצות הבוגרות. העדיפות היא לצעירים: הילדים זה הדבר הכי חשוב במועדון. כל הקבוצות הצעירות משחקות בליגה השנייה של גרמניה! אצלנו רוצים שהילדים יהיו טובים מספיק כדי להגיע לקבוצות הבוגרות."

יונאס יודע את הדברים האלה היטב, כי הוא חלק מהמערכת. במקביל לתפקידו כשחקן וכקפטן, הוא חלק מצוות האימון של הקבוצה עד גיל 14. "צוות האימון", כי באמת מדובר בצוות: יונאס הוא אחד מצמד מאמנים, בסגנון ברדה-סלובו לשעבר, ויש להם עוד עוזר. קבוצה קטנה מגרמניה, של ילדים בחטיבת הביניים, שמה 3 מאמנים על המגרש. שם יודעים איך לעבוד; שם יודעים כמה תשומת לב נדרשת כדי לדאוג לפיתוח של שחקנים צעירים. כמה מועדונים בישראל מעמידים תנאים כאלו לילדים אצלם?

 

אימון של אחת מקבוצות הילדים (צילום: תומר עתיר)

 

ועדיין, לא הכל ורוד. יונאס משלב במקביל לשני התפקידים שלו במועדון גם עבודה כמורה ולימודים באוניברסיטה: בליגות הנמוכות של גרמניה קשה להתפרנס רק מכדורגל. הוא גם לא צופה הרבה במשחקים אחרים, כי הוא מבלה המון זמן על המגרש בעצמו: 3 אימונים בשבוע ומשחק, גם כמאמן וגם כשחקן. אה, והשחקן שהקפטן העריץ מאז היה ילד הוא בסטיאן שוויינשטייגר. הכי גרמני שיש.

יונאס חושב שהוא יכול לשחק גם בליגה טובה יותר, לפחות בליגה השישית, אבל נהנה במועדון הקטן מפאתי פרייבורג. "זה ממש מגניב לאמן פה את הילדים. אני נוסע למגרש רק 5 דקות באופניים, ואני משחק בקבוצה עם אחי הצעיר". בינינו, הוא לא צריך יותר מזה.

האימון החל ואני נשארתי לצפות בחלקו הראשון. בתור חימום השחקנים שיחקו "רונדו", אך הם היו כל כך מעט, רק 10, עד שהמאמנים נאלצו להצטרף כדי להשלים להם שני ריבועים של 4 על 2. שעשע אותי לראות כמה הבגדים שלבשו השחקנים, לפחות רובם, היו כמעט זהים – אך לא באמת מאותו סט מדים. כמו בשכונה, חלקם לבשו אדידס, חלקם לבשו פומה: בכל זאת, גרמניה. נראה שהליגה השביעית בגרמניה לא מקצוענית כמו שחושבים.

 

המאמנים משתתפים ברונדו. המדים שונים. מקצועני? (צילום: תומר עתיר)

 

לטעמי גם האווירה באימון הייתה מתבדחת מדי, אולם ייתכן שהבעיה היא אצלי. אחרי הרונדו היו עוד תרגילי כושר – זאת פתיחת העונה. חלקם היו ללא כדור, מה שהזכיר לי משפט חוכמה של מוריניו. "פסנתרן לא רץ סביב הפסנתר: הוא מנגן בו". באנגלית זה נשמע טוב יותר.

 

תרגילי כושר. שני בתמונה: יונאס. שלישי בתמונה: רומן (בלבן). משקיף מאחור עם כובע: פביאן המאמן (צילום: תומר עתיר)

 

אבל לכו תלמדו את פביאן, המאמן, שיעורים מ"המיוחד". הוא מחזיק ברזומה לא רע בעצמו. בזמן אחת הריצות של השחקנים סביב המגרש החלפנו כמה מילים. בשנותיו בכדורגל הוא הספיק לשחק בליגה השישית, לאמן 4 שנים במחלקת הנוער של קייזרסלאוטרן, לעבוד פרק זמן דומה בתוכניות לפיתוח שחקנים אזרחי ארצות הברית באירופה, לחזור לקבוצת ילדים קטנה בגרמניה ומשם להתקדם לאימון קבוצות בוגרות. עכשיו הוא מאמן את מילואי פרייבורגר.

בדיוק כשעמדתי לעזוב את המגרש הסתיים לידנו האימון של הילדים, אחרי שהתנהל בשקט מופתי. כל הציוד הוחזר למקומו; כל ילד סחב משהו. ככה נראית משמעת כבר מגיל צעיר. אולי אלו יהיו הכוכבים הבאים של הליגה החמישית בגרמניה. אם כן, חפשו את החולצה שלהם עוד 10 שנים בחנות האוהדים של הקבוצה. כן, היא אמיתית. ובבקשה, תעריכו את ההשקעה של פ.צ. פרייבורגר בעתיד: ככה עושים את זה נכון.

 

שלט פרסום של חנות האוהדים של הקבוצה (צילום: תומר עתיר)

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן