חולה על כדורגל - המגזין

כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומן מסע מאירופה, חלק ב': פרייבורג נגד בוכום בעיניים מקומיות

איך זה מרגיש להיות חלק מקהל משולהב של קבוצה במגמת עלייה? כמה חזק מעודדים האולטראס? מה עושה את הבונדסליגה למיוחדת? ולמה אווירת הכדורגל בחו"ל נתפסת לפעמים כטובה כל כך? יצאתי לגלות.

בשעות הערב המוקדמות של יום שישי האחרון נפגשנו בדירה של חברים, מרחק הליכה מהאצטדיון החדש. 3 גרמנים, מקסיקני וישראלי, התחלנו לצעוד לאירופה פארק שטאדיון, עם צעיף של פרייבורג על הצוואר ובקבוק של בירה ביד. נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אין פה פאנץ': ככה זה בגרמניה.

 

הנה עוד חלקים מיומן המסע שלי:

 

לאורך כל הדרך מארחינו המקומיים הכניסו את סמואל ואותי, האורחים מחו"ל, לעניינים. לוקאס, לינוס ופליקס הם חברים ותיקים ואוהדים מסורים של ס.צ. פרייבורג. שמענו מהם על ההצלחה של הקבוצה בשנים האחרונות, כשהיא חווה פריחה של ממש. זוהי תקופת שיא בהיסטוריה של פרייבורג, שסיימה שישית בעונה שעברה וכבר מספר שנים שהיא מציגה תהליך חיובי שממצב אותה בשיפולי הצמרת. אגב, רואים את זה ביציעים: כולם רוצים לקחת חלק בהצלחה.

 

לינוס, לוקאס ופליקס (צילום: תומר עתיר)

 

התחושות של החברים מהגרלת שלב הבתים בליגה האירופית, עם אולימפיאקוס, נאנט וקארבח, ולא עם מנצ'סטר יונייטד למשל, היו משעשעות. כן, עדיף לנסות לדלג בקלות לשלב הבא, אבל אין כמו לנסוע עם אלפי אוהדים לעודד את הקבוצה שלך קילומטרים רבים מהבית מול יריבה גדולה. הם עצמם עשו את זה, בברלין בקיץ האחרון. "אנחנו נוסעים לברלין", שרו כ-40 אלף אוהדי פרייבורג שליוו את הקבוצה בהפסד ללייפציג בגמר הגביע במאי. כמו האנגלים שניסו לשיר שהכדורגל חוזר הביתה, הם סיימו בידיים ריקות. ועדיין, הם תיארו את זה כחוויה של פעם בחיים.

הגענו לאצטדיון כשעתיים לפני המשחק, עם 5 כרטיסים ליציע העמידה. במזל, מצאנו מרווח צפוף אך מספיק לכולנו במיקום טוב (שאר האצטדיון, אגב, עוד היה ריק: ככה זה עם כיסאות מסומנים). בכל מקרה, עד שריקת הפתיחה האצטדיון בו 34 אלף מקומות התמלא כמעט לחלוטין.

 

מבט מיציע העמידה (צילום: תומר עתיר)

 

הרעש היה מחריש אוזניים, והאווירה הייתה מדהימה. ההמונים שרו בגאווה את המנון מדינת באדן-ווירטמברג והציגו כל הערב את מגוון שירי הקבוצה: הפעם המשפט המרכזי שהבנתי הוא "לא משנה מה אתה חושב". מתאים, כי המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה במיוחד. פרייבורג הציגה משחק לחץ גבוהה והתקפה מרווחת, אך בוכום סגרה היטב ומנעה ממנה רוב הזמן הגעה למצבים מסוכנים. לקראת סיום המחצית הראשונה הגשם הגיע בעוצמה רבה. בכמה דקות המגרש כמעט הוצף, ומה שעניין אותנו כמעט כמו המשחק הייתה השאלה אם הוא יחודש לאחר ההפסקה. שמחנו לגלות שכן, ושמחנו שהיה לנו גג.

בהפסקה לינוס הלך לקנות לנו עוד בירות. עד שהוא חזר, פרייבורג כבר הספיקה לפתוח חזק, לסחוט פנדל, להחטיא אותו ואת הריבאונד הראשון ולדחוק מקרוב את הריבאונד השני. לינוס פספס את הגול. לא יכולתי שלא לשאול: מה עדיף – לפספס גול, או שלא יהיה גול? "עדיף גול", הוא השיב. "גם אם זה היה שער גרוע במשחק גרוע", הסביר. בתור אוהד פרייבורג ליום אחד, חשבתי כמוהו.

 

 

בתום המשחק, האוהדים שאגו משמחה. הם אפילו השפריצו בירה ביציעים, קצת כמו שמפניה: הגשם פסק, אז הגרמנים מימשו את האמירה של "תחסכו מים, יש בירה". כל הידיים הניפו צעיפים או מחאו כפיים, ועשרות האלפים שרו, קפצו ויצרו סיומת מושלמת לערב ההוא. הקולות משם יהדהדו בראשי עוד זמן רב.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן