חולה על כדורגל - המגזין

כישרון נשכח משנתון 99, חולה על כדורגל מאז גיל 7 וסטודנט בזמני הפנוי. משתדל לתת מקום גם לסוגיות שמחוץ לכר הדשא. מחכה ליום שבו לא נופתע מהצלחה ישראלית: אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. חפשו אותי באינסטגרם regelhazahav ובטוויטר @Tomer_Atir

חולצות בלעדיות לרכישה

חולה על כדורגל הינו שותף של Classic Football Shirts – האתר המוביל בעולם לרכישת מוצרי כדורגל מקוריים!
קבלו לכמה המלצות שוות למוצרים נבחרים

יומן מסע מאירופה – חלק א': יום של כדורגל בפרייבורג, גרמניה

בשישי בערב פרייבורג הפסידה בביתה 3-1 לדורטמונד. מפתיע או לא, זה עניין אחד, אבל הטור הזה יעסוק בעניין אחר מהצד המקצועי. השגת כרטיסים למשחק הייתה משימה בלתי-אפשרית, ולכן לא נותר לנו אלא לעסוק רק באווירה שנוצרה בעיר סביב המשחק. ויודעים מה? אולי זה חשוב לא פחות.

חולצה, צעיף ובירה

כבר בשעות הבוקר המאוחרות החלה העיר להתמלא באוהדים בדרכם למשחק. לא קשה לזהות אותם: חולצה של הקבוצה, צעיף סמלי וחם (למרות שהקיץ פה רותח השנה), ובקבוק בירה חצי מלא ביד. עד הצהריים העיר נצבעה באדום, ואורחים אמיצים מעטים הראו נוכחות גם בצהוב. אחר הצהריים חלק מרכבות הטראם ממרכז העיר שינו את מסלול את נסיעתן כדי להביא את ההמונים לאצטדיון. בגרמניה, התרשמתי, כשהכדורגל עומד בפתח – העיר מתאימה את עצמה.

בלי כרטיסים למשחק הבית הראשון של הקבוצה העונה, העברתי את השעות שלפניו באגם סמוך למגרש. ממרחק קילומטר או שניים ראיתי מרחוק את הנחיל האדום צועד מהרכבת לאצטדיון; הרעש מהשירים והתופים גרם לכל האירוע להרגיש הרבה יותר קרוב.

אחד מחבריי, נאדר, ניסה את מזלו וחיפש היכן להשיג כרטיסים. מיותר לציין שמפני שבורוסיה דורטמונד הגיעה לעיר, הוא לא הצליח. ועדיין, הוא סיפר לי כמה מילים על התופעה המרשימה שנקראת משחק כדורגל בפרייבורג.

"לא היה לי כרטיס למשחק, ובכנות, לא הייתי בטוח שבאמת אכנס למשחק לפני שהלכתי לשם. זה הרגיש טבעי לא להצליח להיכנס לאצטדיון. אבל בפרייבורג זה מרגיש שונה. זה הפך אותי לנחוש כל כך להיות בפנים, עד כדי כך האוהדים של הקבוצה משוגעים ומדהימים. דמיין מה זה להיות עם אנשים כאלה ולחגוג את המשחק הביתי הראשון. זאת הסיבה שאני מרגיש מאוכזב עכשיו שלא הצלחתי לקחת חלק באירוע הזה. התחלתי את היום כאחד שרק מנסה, אולי, לצפות במשחק; סיימתי אותו כמי שחייב לעשות את זה מתישהו".

 

באדיבות נאדר חוסייני

 

קשה שלא להסכים איתו. שנינו מקווים שבמשחק הבית הבא, מול בוכום בעוד שבועיים, נצליח ליהנות מקרוב מאווירת הכדורגל הזאת. את המשחק הזה, שהסתיים במהפך מאוחר של הקבוצה האורחת, לא ראינו.

שירים ברכבת הלילה

כשהשעון הראה חצות, בין שישי לשבת, הגעתי לתחנת הרכבת המרכזית. רבים מאוהדי פרייבורג המאוכזבים המתינו לרכבת החוצה מהעיר, למרחב הכפרי שממערב ליער השחור אליו נסעתי גם אני. למרות ההפסד מצב רוחם היה מרומם למדי. אולי היו אלה הבירות שהשכיחו את התוצאה. אפילו אוהדת דורטמונד היחידה בקרון התקבלה בברכה.

בשבועיים האחרונים התנסיתי מספר פעמים בנסיעה ברכבת מאוחרת החוצה מהעיר: זאת בהחלט הייתה צפופה יותר מאלה של שני בבוקר. הנסיעה גם הייתה רועשת לא פחות ממסיבת רחוב תל-אביבית. השירים שליוו את דרכם של האוהדים למגרש נמשכו גם ביציאה ממנו ובכל הדרך הביתה. בגרמנית הקלוקלת שלי הצלחתי להבין מאחד השירים שאוהדי הקבוצה הנפלאים הגיעו מכל העולם, "מכאן ומשם". אולי אני טועה.

את המחזה הנפלא לא צילמתי. נסו אתם לצלם באמצע הלילה חבורה של אוהדי כדורגל שתויים אחרי הפסד, ולצאת בחיים כדי לכתוב על זה.

כדורגל, משפחה, קלישאות

כשירדתי מהרכבת שוחחתי מספר דקות עם משפחה מקומית שחזרה הביתה מהמשחק: ההורים ריצ'ארד וטינה, ובתם יוליה. היה נחמד לשמוע שכאן זה נפוץ להגיע יחד כל המשפחה למשחק, ואפילו ילדה בת 12 נהנית ממנו. את האווירה הם תיארו כנחמדה ומזמינה (כנראה שלא צועקים ביציעים נגד האמא של השופט). הם הולכים למשחקים כבר 10 שנים ופוגשים את חבריהם ליציע פעם בשבועיים. העובדה שהמשחק המאוחר נערך יום לפני סוף השבוע בוודאי עזרה למשפחות נוספות להגיע עם ילדיהן.

האנגלית של ריצ'ארד טובה בערך כמו הגרמנית שלי. זה לא להפריע לנו לדבר על מהלך המשחק: כדורגל הוא משחק עם שפה אוניברסלית; כולם מבינים את כולם.

"שיחקנו מעולה עד שספגנו את שער השוויון. נשברנו פסיכולוגית ועשינו כמה טעויות. כשזה קורב נגד קבוצה ממש טובה – אתה מפסיד. במחצית הראשונה היינו עדיפים. הפסדנו בגלל טעויות מטופשות". כן, גם אוהדים יודעים לדבר בקלישאות. "יש לקבוצה עוד עבודה רבה לפניה. במשחקים הבאים תהיה לנו הזדמנות לתקן. הלקח שלי הוא שאסור לטעות ככה".

 

רגעים משמחים יותר מהערב הזה. (@scfreiburg)

 

בחודש אוגוסט הזה אני מתגורר באזור פרייבורג, לומד קורס קיץ באוניברסיטה העירונית ונחשף לתרבות כדורגל חדשה ושונה – ולפי חוויותיי גם עדיפה בהרבה מאשר זאת בישראל. כשאחזור הביתה בסוף הקיץ נוכל להמשיך להתלונן יחד על הכדורגל בארץ. בינתיים, כאן אני נהנה מכל רגע. ואולי, פרייבורג תרוויח אוהד חדש בישראל: רק תגידו לי ביום שאדבר על המשחקים בקלישאות.

 

אהבתם? הנה עוד חלקים מיומן המסע שלי:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן